במסגרת המחקרים שנעשו בפסיכולוגיה התפתחותית של הילד, הגתה מארי איינסוורת' שיטה לבחון את משנתו של בולבי בדבר הצורך של ילדים בהתקשרות לדמות מטפלת עיקרית.

ניסויים אלו כוללים (בבסיסם) 4 חלקים -

1. האם והתינוק נכנסים למעבדה ובה משחקים. המעבדה - מקום זר לילד.

2. אשה זרה נכנסת לחדר.

3. האם יוצאת מהחדר.

4 איחוד - האם שבה לחדר.

בכל אחד מהשלבים נבחנת תגובתו של התינוק לסיטואציה ובעיקר בשלב האחרון - האם חזרתה של האם לחדר מרגיעה את הילד. הניסוי נעשה בילדים בגיל שנה.

העקרון העומד בבסיס הניסוי - אופי ההתקשרות בין האם לתינוק משפיע על הפניות של הילד לחקור את העולם סביבו ולבטוח בו. ילד הסובל מהתקשרות שאיננה בטוחה לא יוכל להתפנות לחקור את הסביבה באופן ראוי.

כך תינוקות בעלי התקשרות נמנעת לא יגיבו בהתנהגות נראית לעין כלפי האישה הזרה הנכנסת לחדר, כלפי עזיבת אימם את החדר ואף כאשר זו תחזור - לא יתייחסו לכך. לעומת זאת, במדדים פיזיולוגים כגון עליה ברמת הקורטיזול בדם, דופק וכו'- נראה כי השינויים אצלם דרמטיים אף יותר מאצל ילדים בעלי התקשרות בטוחה שאמם עוזבת את החדר.

תינוקות בעלי התקשרות אמביוולנטית יהיו עסוקים ב"להדבק" לרגל של אמא - מחשש שמא תעזוב אותם. מאחר שתינוקות אלה מקבלים מאימותיהם יחס אמביוולנטי, אינם יכולים לדעת כיצד האם תנהג ועל כן אינם פנויים לחקור את הסביבה אלא שומרים על האם קרובה וצמודה אליהם. כשהאם יוצאת מן החדר - הם מגיבים בצורה קשה וחזרתה לא תצליח להרגיע אותם - שהרי האם הוכיחה להם כי אינם יכולים לסמוך עליה שתשאר עימם.

לינק לשרשור בפורום בנושא, כולל סרטונים.