לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
9
מאי

תוקפנות בפסיכותרפיה פסיכואנליטית עם ילדים ומתבגרים

9/5/2018 | פורסם על ידי אורית ברקת

יום עיון שלישי השנה של האגודה לפסיכותרפיה פסיכואנליטית -
חטיבת הילדים והנער

:"תוקפנות בפסיכותרפיה פסיכואנליטית עם ילדים ומתבגרים "

(יום ד' בין השעות 08:30-15.00 )
יו"ר יום העיון: מר אבי שרוף
יום העיון יתקיים במכון מופ"ת , שושנה פרסיץ 15 ת"א

תוכנית :
-התכנסות

09:00-09:15- דברי פתיחה

09:15-10:30- הרצאת פתיחה: גב’ מאיה קומר- תוקפנות בפסיכותרפיה פסיכואנליטית עם ילדים ומתבגרים מנקודת מבט של ויניקוט וממשיכיו

10:30-11:00 – הפסקה

11:00-12:30 – עבודה בסדנאות

12:30-13:00 – הפסקת צהריים

13:00-14:30 – המשך עבודה בסדנאות

14:30-15:00 – שאלות מהקהל, דיון וסיכום

אופציות לסדנאות לבחירה:
◾“על חתך ואיחוי”: תוקפנות ואלימות בגיל ההתבגרות – גב’ נעמי מילר.
◾“מתוקפנות להרסנות ולסאדיזם”- גב’ מיכל זלינגר.
◾“הדמות במראה: תוקפנות בקליניקה הלאקאניאנית” – גב’ דפנה בן זקן.
◾‘אז מה נעשה עם כל הכעס הזה…” : על התוקפנות שגואה בנו המטפלים – גב’ סוזי זיכל.
◾“תוקפנות כהתארגנות נפשית הגנתית אצל ילדים” – גב’ מיכל הסל-קומורניק.

תקציר ההרצאה

תוקפנות בפסיכותרפיה פסיכואנליטית עם ילדים ומתבגרים מנקודת מבט של ויניקוט וממשיכיו–גב’ מאיה קומר

הבנתו של ויניקוט לגבי תוקפנות מהווה מהפכה ביחס לתפיסתו של פרויד את התוקפנות כקשורה לדחף המוות. התוקפנות לפי ויניקוט היא אינהרנטית לאדם ויש לאפשר לו בינקות ובילדות לחוות אותה במלוא עוצמתה כחלק מהמסע שלו לעבר אינדיווידואציה, יצירתיות וממשות. בבסיס תורת התוקפנות של ויניקוט עומדים שני אימפולסים הקשורים זה בזה: אימפולס הנייעות (Motility) ואימפולס האהבה הפרימיטיבית. ויניקוט טוען שאימפולס הנייעות מבטא את הדחף לחיות. כאשר תינוק נושך, בועט או מניף אגרופים באוויר אין מטרה פוגענית בתנועותיו אלא זו דרכו לגלות את קיומה של המציאות החיצונית. אם תיטיב האֵם להבין את אקראיות פעולות התינוק היא תסלול לו את הדרך לחוות בבגרותו רגשות שליליים ללא בהלה יתרה. אימפולס האהבה הפרימיטיבית מביא את התינוק להתנפל באופן נרגש על שד האם או בהמשך גדילתו לנסות לעשות באובייקט כרצונו. מה שעלול להראות מהצד כנובע מכוונת זדון למעשה אינו כזה אלא הוא מבטא את העובדה שהתינוק תאב חיים באופן שאינו יודע רחם. אם האֵם נענית למחוות הספונטניות של התינוק, היא מאפשרת לו כינון עצמי אמיתי. אם בהחזקתה של האֵם יש כשלים בהיענות לצרכים ותסכול מוקדם, יש הפרה ברצף ה’היות’ של התינוק והדבר יכול להוביל למוות נפשי. כשל בהחזקת האם יכול להוליד בנפשו של הילד פחדים ולגרום לבקיעים באמונתו בטוב ובאנושי. שברון ליבו כתגובה לכשל סביבתי יכול להוליך אותו להתנהגות אכזרית. על פי ויניקוט ההתנהגות האכזרית הזו תמיד טומנת בחובה שביב של תקווה להיות מובן , גם אם באיחור של שנים. תאורטיקנים של הזרם העצמאי כמו בולאס, חאן, סימינגטון, קייסמנט ואחרים פיתחו את רעיונותיו התאורטיים של ויניקוט בדבר תוקפנות והראו כיצד ניתן ליישמם בעבודה הקלינית.

בפסיכותרפיה פסיכואנליטית עם ילדים ונוער ניתן לפגוש תוקפנות בכמה צורות. ילדים יכולים להטיח כדור בעוצמה במטפל, להשליך חלקים של מִשחק על הרצפה, ללכלך קירות בצבע או לפזר בחדר חול. בני נוער יכולים לצעוק על המטפל, לאיים עליו, להכפיש אותו, להתלונן שהטיפול לא עוזר, לא לרצות להמשיך ולבוא, להגיב בהתעלמות או להדוף כל אמירה של המטפל. כשהמטפל מצליח לשרוד את התוקפנות ולא להגיב בנקמנות הוא מאפשר למטופל להכיר בנפרדות האובייקט ובאמצעות תהליך מכונן זה לחיות בעולם של אובייקטים. המטפל מתייחס לפעולותיו של המטופל כחלק מתהליך ההתפתחות של המטופל ויוכל להוביל את המטופל לאזור של playfulness ולהחזיר אותו למקור היצרי הראשוני של התנהגותו התוקפנית- החיות.

מאיה קומר – פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית. מרצה על ויניקוט והזרם העצמאי בהלפב”א ובתכנית “התקרבות” של המכון הפסיכואנליטי ע”ש אייטינגון. מדריכה בהלפב”א ובתוכניות “מפת דרכים” ותכנית המתקדמים במרכז ויניקוט, מרכזת ההדרכה בהלפב”א. מטפלת ומדריכה בקליניקה פרטית בכפר סבא.

תקצירי הסדנאות

על חתך ואיחוי: תוקפנות ואלימות בגיל ההתבגרות – גב’ נעמי מילר

גיל ההתבגרות ואתו הבשלות המינית מחוללים סערה אצל המתבגר. הדחפים והמשאלות של גילוי עריות ורצח ההורה מציפים אותו בחרדה. הוא נדרש לזנוח את האוטו ארוטיות של הילדות, ולהבנות או לשמר את הנרקיסיזם שלו משלבי התפתחות קודמים. המתבגר חש מותקף על ידי ההשפעות של הגיל. כל מה שהוא חדש, נחווה כאלים ועשוי ליצור שבר, אובדן זהות ותחושת חוסר המשכיות. לעיתים הדרך היחידה לפתור את המתחים שמתעוררים אצלו היא בהתקפה, הרס או חבלה עצמית. חיתוך עצמי יכולה להיות אחת הדרכים להתמודדות ושליטה. דרך לשלוט בגוף הזר והשונה, לרסן או להעניש אותו. הגוף הופך למטרה של רגשות בלתי נסבלים ודחפים לא נשלטים, והכאב הרגשי עובר לעיסוק גופני. החתך יכול גם לבטא שבר בהחזקה ובתחושת היות מוחזק. באותו הזמן חיתוך עצמי הוא הזדמנות לחשיבה. זאת יכולה להיות הזמנה למטפל להבין את התקשורת והמשמעות הרגשית, ולחבור למתבגר בעבודת הפיענוח והחיבור. על כל אלה נחשוב ביחד בסדנא. כיצד יכול המטפל לעזור למתבגר להכיל ולעבד שינויים אלימים אלה. ליצור תחושת המשכיות, לשמר חיבור ולשרוד את ההתקפות על העבודה הטיפולית, על החיבורים ועליו.

נעמי מילר – פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מלמדת במכון הפסיכואנליטי ובמרכז הלימודים של החברה הפסיכואנליטית בישראל. ממקימי עמותת “לכל נפש” לטיפול נפשי אינטנסיבי וממושך בשרות הציבורי. קליניקה פרטית והדרכה בכפר סבא.

מתוקפנות להרסנות ולסאדיזם – גב’ מיכל זלינגר

“אסב את תשומת הלב להבדל בין מצבם הנפשי ועולמם הפנימי של מטופלים נוירוטיים לבין אלה של מטופלים גבוליים ושל מטופלים פסיכופתים, תוך התייחסות לסוגים שונים של הרסנות: כעס אצל המטופל הנוירוטי, שנאה נואשת ונקמנית אצל הפרנואיד הגבולי, והתמכרות צוננת לאלימות אצל הפסיכופת.” (אן אלווארז,”הלב החושב”). על רקע התקופה בה אנו חיים, בחברה הספוגה באלימות וביטויים של אכזריות, שבה הסובייקטיביות של האחר נמחקת, הבחירה לעסוק בשאלת התוקפנות אצל ילדים והופעתה בחדר הטיפול רלוונטית וחשובה ביותר. הדיון הפסיכואנליטי בשאלת התוקפנות, נוגע בשאלות מהותיות הקשורות לתפיסתנו את טבע האדם: האם מדובר על דחף ראשוני בסיסי או על תגובה משנית הקשורה בחסר? חסך? או פגיעה מצד הסביבה? בסדנא זו נתבונן בקטעים מתוך הסרט “באזז”. זהו סרט ישראלי משנת 1998, המבוסס חלקית על סיפורם של שני ילדים בני 14 מהרצליה, שרצחו את נהג המונית דרק רוט ( בימוי- אלי כהן, לתסריט של יעל שטרן- אודוויר, הפקה- דב קרן). בסדנא נחשוב יחדיו על גלגוליה של התוקפנות ועל האפשרות שתגיע למצבים קיצוניים של ביטויי הרסנות וסאדיזם . כמטפלים אנו מתמודדים עם ילדים הסובלים ממצוקות שונות, המובעות דרך התנהגות אלימה, מחיקת האחר והתענגות סדיסטית על השפלתו. אנו פוגשים התנהגות זו בהרחקה דרך ביטויים במשחק, וגם חווים זאת באופן ישיר ביחסי ההעברה והעברה נגדית בחדר הטיפול . נחשוב במשותף על הבנת המשמעויות שיש להתנהגויות אלו אצל ילדים וכן על אופנויות ההקשבה, הנוכחות הטיפולית ובחירת אופני התערבות המתאימים. המשתתפים מוזמנים להביא וינייטות מתוך עבודתם ולהציע שעה טיפולית להתבוננות משותפת.

מיכל זלינגר – פסיכואנליטיקאית מנחה. חברה ב”מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו”. יו”ר ועדת הוראה וחברה בועד המנהל. מלמדת ומדריכה בפסיכואנליזה של הילד והמבוגר במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ובתוכניות לפסיכותרפיה במכון מגיד, אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת תל אביב. עובדת בקליניקה פרטית בהרצליה עם ילדים, מתבגרים ומבוגרים.

הדמות במראה: תוקפנות בקליניקה הלאקאניאנית – גב’ דפנה בן זקן

האם כל תוקפנות אצל ילדים היא סימפטום? בדיוק בהקשר זה הציב לאקאן את “מעמד המראה” שהוא הרגע שבו תינוק מתבונן במראה ולפתע מזהה את דמותו בתוכה. תגלית זו ממלאת אותו עליצות ונהרה. אולם, ברגע שנוצרה הדמות, נוצרה גם דיאלקטיקה מבנית שאינה ניתנת להפרדה: מצד אחד הילד מצליח ליצור דמות של “אחר” שקיים מחוץ לו. מהלך זה מעורר בו את היכולת לראות באחר “אוהב” ולהשתוקק להיות איתו בקשר. מצד שני הדמות במראה יכולה להיתפס כ”זר”, כיריב מעורר תוקפנות או כאויב שבא לפגוע (פרנויה). חותם הפתרון האישי והייחודי לדיאלקטיקה זו צרוב אצל כל אחד מאתנו. הוא תוצר של הפרשנות הסובייקטיבית לשאלה: מה רוצה ה”אחר” מאתנו? מנקודת מבט לאקאניאנית התוקפנות יכולה להיות סימפטום שבעזרת הטיפול ניתן להגיע אל שורשיה. היא יכולה גם להיות מחאה נגד החוק ונגד מי שקובע את הסדר שבו (“שם האב”). לאקאן הוסיף מימד נוסף לפיו ניתן לראות בתוקפנות גם ביטוי לכאב הקיומי שנוצר בעקבות ההיתקלות של ילדים או מתבגרים בבלתי אפשרי שהמבנה כופה עליהם (לדוגמא: להיוולד בן או בת, טראומות ברשת המשפחתית ועוד). הם יכולים להמציא סיפור פנטזמטי שיעמעם מעט את הכאב, אבל לא יכולים לשנות את המבנה שתמיד מכיל בתוכו דיאלקטיקה בין המיטיב והמקרב לבין התסכול והתוקפנות.

מבנה הסדנא:

חלק ראשון – הצגת הרקע התאורטי של הדיאלקטיקה “אוהב או אויב” וקשריה לתוקפנות.

חלק שני – דיון במקרה שיוצג על ידי אחד מהמשתתפים/ות.

דפנה בן זקן – פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית. חברה ומורה ב”פורום לאקאן תל אביב” וחברה ב- School of the International Forums of the Lacanian Field. פרקטיקה פרטית והדרכה בתל אביב.

‘אז מה נעשה עם כל הכעס הזה…’: על התוקפנות שגואה בנו המטפלים – גב’ סוזי זיכל

המטפל שפוגש ילד והוריו, חשוף לתקשורת שבמהותה אינה מילולית, מרובה ב acting out וספוגה בהשלכות מרובות. ביטויי התוקפנות של ילדים ומתבגרים במפגש הטיפולי, ואף אלה של הוריהם, מקבלים הדהוד וביטוי גם בנפשו של המטפל. המטפל חווה עוצמות רגשיות, שלעתים נחוות קשות ו’נעדרות שם’, כחלק מתהליכי ההעברה הנגדית וההזדהות ההשלכתית. נטל נשיאת הרגש, הניסיון לעבד, להבין ולתת משמעות מהווה את האתגר המרכזי והמפתח לשינוי בטיפול. בסדנה, ננסה להתבונן ולהעמיק את ההבנה בנוגע לעמדה הטיפולית שעשויה להיות שלילית ומציפה. לרוב חוויות בלתי נסבלות אלה במטפל, מעוררות בקורת עצמית, ספקנות, דחייה, תחושת כשל ועוד. נעזר בהמשגות של ויניקוט וביון בנוגע לתהליכים טיפוליים, התפתחותיים ותקשורתיים בכדי להבין את שעובר על המטפל. במיוחד נתמקד בחשיבות ובהבנת הפונקציה הטיפולית, שיש לחוויה התוקפנית שגואה במטפל. נדון במורכבות העמדה הטיפולית ובמשמעות של הכרה בחוויית המטפל כחלק מתהליכי הקשר הטיפולי והיכולת לקדם באמצעותה תהליכי התפתחות ושינוי. נעזר בתיאור מקרה, שיביא אחד המשתתפים, בכדי להדגים את המורכבות והערך הטיפולי שיש לחוויית המטפל, שלילית ותוקפנית, ככל שתהיה.

סוזי זיכל – פסיכולוגית קלינית מדריכה. מלמדת במכללה האקדמית של תל אביב יפו במסגרת לימודי פסיכולוגיה קלינית של הילד לתואר שני. מלמדת ומדריכה בתוכנית פסיכותרפיה בילדים ונוער בגישה פסיכואנליטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ובסמינר הקיבוצים. עובדת בקליניקה פרטית בכפר סבא עם ילדים מתבגרים ומבוגרים.

תוקפנות כהתארגנות נפשית הגנתית אצל ילדים – גב’ מיכל הסל-קומורניק

בסדנה זו נעסוק בילדים אשר נאחזים בתוקפנות בשל הריגוש, ההנאה והחוזק שפעילות נפשית כזו מספקת לכאורה. מדובר בילדים הנתונים בקונפיגורציה נפשית בה מתקיימת דומיננטיות של אלימות והרסנות, הן בחשיבה הממלאת את הראש והן באקטים תוקפניים, כמו גם בהתמכרות לסרטים ומשחקי מחשב אלימים. התארגנות נפשית כזו מונעת תחושת כאב אך גם לא מאפשרת טרנספורמציה, גדילה והתפתחות. נעסוק במעגל הקסמים שנוצר בין ביטויי האלימות לבין החרדה שמתעוררת דרכם, המעוררת עוד תוקפנות אך בו בזמן גם מדלדל את כוחות הבלימה. ההנאה העולה מפעילות זו מקשה על האפשרות לוותר על התוקפנות, ולייצר שינוי באמצעות הטיפול. החשיבה התיאורטית בסדנה היא בהשראת מלצר, רוזנפלד, סטיינר ואלוורז. בסדנה יוצגו חומרים קליניים על ידי המשתתפים. כך, נוכל לחשוב על הטכניקה הטיפולית הנדרשת במצבים אלה ועל אופני הסיוע להורים.

מיכל הסל קומורניק – פסיכולוגית קלינית מדריכה. פסיכואנליטיקאית לילדים ולמבוגרים, מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו.

פרטים והרשמה :

מחיר לחבר אגודה /סטודנט/מתמחה - 200 ש"ח
מחיר רגיל - 230 ש"ח

מצפים לראותכם,
מספר המקומות מוגבל ,

ליצירת קשר :

אורית ברקת
מנהלת המשרד
האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית
ת.ד. 6066 הרצליה 46159
טלפקס: 09-9587717
מייל :iapp@bezeqint.net
כתובת האתר: iapp-psy.org