פסיכולוגיה עברית

×Natalie Salbieva
Natalie Salbieva ©
זכור אותי

אינסופיות ותקווה

נעמה בר-שדה

דרשנות אולטימטיבית

נעמה בר-שדה | 3/2/2019 | הרשמו כמנויים


השעון החדש שלך מזכיר לי...מציין ביובש מטופל שהבחין בשעון –יד חדש שענדתי, וכמעט באותה נשימה מודיע לי - "אני לא יכול לסבול את זה, או אני או השעון" (1).


כשהופנתה אלי לראשונה הדרישה 'או-או' הייתי המומה. משותקת. לא תפסתי כיצד יתכן, שמטופל אשר ביקורת המציאות שלו הייתה תקינה, לפני רגע, והשיח שלו היה קוהרנטי, מציג בפני דרישה, שבאה בנשימה אחת עם אולטימטום: אם לא אֵעֲנה לדרישה האולטימטיבית הטיפול מסתיים. אינני מדברת, כמובן, על דרישה מקדמית לפני תחילת הטיפול, שמתקיימת כחלק מתהליך יצירת החוזה הטיפולי והברית הטיפולית. מדובר בהפניית דרישה חריגה (מושתתת על wish), המוצגת באופן פתאומי, חד, דיכוטומי ויש בה ציפייה מובנית לפעולה.


מאז נתקלתי בלא מעט דרישות מסוג זה. במקרה קיצוני, שהובא לידיעתי לא מכבר, מטופל ותיק היה נתון בשלב של העלאת זיכרונות טראומטיים. באחת הפגישות ריהוט הקליניקה התחבר בנפשו לזיכרונות קשים ומפתיעים, שהדריכו את שלוותו. בתגובה, הוא דרש מן המטפל לעשות שינוי דרמטי ומידי בריהוט הקליניקה, על מנת שיוכל להמשיך להגיע בנינוחות לטיפול. הוא ציפה, שעל מנת שהחדר ימשיך להיות עבורו מקום בטוח, המטפל יפעל על פי דרישתו. הוא לא ראה אפשרות אחרת, ולא אפשר שיח בנושא. הדרישה הייתה לשינוי קונקרטי ומידי.


מטופל אחר הודיע על הפסקת טיפול, עקב סירוב המטפלת, לספק לו דו"ח פסיכו-דיאגנוסטי למטרות חיצוניות. במקרה זה, המטפלת הייתה ערנית וסיכמה אתו מראש, שלא יסופק לו דו"ח כלשהו. אולם ברגע הנזקקות, חווית הנטישה והדחייה גברה על הברית הראשונית. הוא חש שחזור של חוויית הנבגדות, והעובדות האובייקטיביות מבחינתו לא היו רלוונטיות.


החוויה שמובאת במצבים אלה לחדר היא, שמטופלים אלו כמו כלואים בתוך הדרשנות שלהם. הם משוללי מרחב בחירה, כתינוק השבוי בתחושת הרעב ומחפש הקלה בתובענות. מצוקתם בולטת וקשה. אי-היענות המטפל בלתי מובנת ואינה נסבלת. הוא נתפס כחוצה גבולות ומתעתע והופך מדמות מיטיבה לדמות פוגענית, כפי שהיו דמויות משמעותיות אחרות.


לא ניתן להתעלם מן המצוקה של המטופל, והיא מעוררת תגובות העברתיות קונפליקטואליות. לעיתים מתעוררות במטפל תחושות היבלעות (2), חוסר אונים, חרדה או זעם, אשר מעלות גם תגובה מתנגדת לדרישה. בפעמים אחרות עולה תגובה מזדהה ומתמזגת, עד כדי כך שהוא נוטה להיענות לדרישתם, תהא מוקצנת או אבסורדית ככל שתהא.


התחושה הכללית היא שנמצאים ב'סרט אחר'. גבולות המציאות מטושטשים ומעוותים. מופיעים ירידה בביקורת המציאות ועיוותי תפיסה.  ניתן לשער שחוויית השחזור הקשה, היא אשר מניעה את התהליך.


במקרים של נפגעי טראומה מינית, דינאמיקה זו מופיעה בשכיחות גבוהה, וכנראה שהיא מבטאת את שחזור הדרישה לפריצת גבולות הגוף. עניין של 'הכל או לא כלום' וניסיון של הנפגע לשלוט באמצעות השחזור בחוויה ולהגיב באופן שונה, כדי לתקן.


אלא, שהיענות לדרישה לא משיגה את השקט המיוחל, כיוון שלא מדובר בהיענות לצורך (need). זוהי היענות למשאלה (wish). למשאלת שליטה מוחלטת על סיטואציית-חיים שהמטופל לא יכול ולא יצליח להשיג. הוא כמֵהָ לשלוט על האחר, שנחווה ברגע מסוים כפוגעני, וכלא מותאם לצרכים. 
בהבנה, שלא מדובר בצרכים אלא במשאלות, יש כדי לסייע להתמודד עם הסיטואציה.


כיוון שמובא לחדר רעב רגשי במעטה של רעב קונקרטי שלא סופק, גם לאחר ההיענות של המטפל, סביר שתצוף ותתעורר דרישה חדשה, או חוסר שקט חדש, שיובילו בהמשך לדרישה או/ו להתנהגות נוספת של ביטוי בפעולה ו/או גילום (acting out/enactment). 


..."הצטהלה השֵדָה, את בטנה המתעגלת לטפה, בהנאה את ידיה שפשפה, ואמרה לעצמה בפינוק "רוצה עוד כזה בדיוק"...תוך שרעמת שערה המתפתלת נעה בתנועה נחשית זוחלת... היא עפה בדממה בחיפוש גרגרני-רעבתני...פורשת את הרשת... [כי] כשהיא מאוד רעבה וכמעט מיואשת, היא מחפשת מזון בכל מקום עד שבטנה מתמלאת והיא מתאוששת" (3).


המטפל מוצא עצמו מבולבל, חבול וחסר אונים. שונה ואפילו הפוך ממה שהמטופל זקוק לו. חולשתו מאיימת מאוד על המטופל. הוא חש, שהמטפל נטש וזנח אותו, ויתר עליו, לא רואה אותו באמת, ממש כשם שאירע עם דמויות משמעותיות בחייו. הוא מרגיש מדשדש בביצת חייו חסרת המוצא. הייאוש והדיכאון האינסופיים מופיעים במלוא עוצמתם. הוא נזקק עתה יותר מכל לָמטפל, אבל הכנעתו עם הדרשנות האולטימטיבית מתפרשת על ידו כהרס האובייקט. המטופל חש חזק מן המטפל, ותוהה כיצד החלש והכנוע יספק מעתה תחושה של הגנה. אשמה, מפלצתיות ולעיתים בושה מתעוררות בתוכו במלוא העוצמה. 


אם כך, אנחנו שוב פוגשים במלכודת הבולענית של הפוסט-טראומה.
אולי ניתן לומר בבטחה יחסית, כי ברגעים טובעניים אלו, על אף הקושי הממלכד שלהם-במקום בו הדחף לפעולה מושמע בדרשנות כופָה, אין לנו אלא לקרוא לעצמנו להישאר בָּהֶיות (being) ולהימנע מתגובה של פעולה (act/acting out/ enactment).


(1) כל הדוגמאות המובאות בבלוג פורסמו, מוסוות עד כדי מומצאות, ו/או באישור מטופלים ומודרכים.
(2) ניתן לקרוא על מושג ההיבלעות בהרחבה במאמר-  בר-שדה נ., ספירלה של היבלעות. שיחות, ל ( 1):6-21, 2015.
(3) בר-שדה נ., השֵדָה מָה- סיפור לילדים שפגשו בה ולאלה שמנסים לגרש אותה, 2015 (לא פורסם).


עוד בבלוג של נעמה בר-שדה

  המפגש עם הפרוורסיה קשה בכל ממד והיבט. כשעוסקים בפרוורטים אשר פוגעים בזולת, יש מקום לשאול...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.