פסיכולוגיה עברית

×Nathalie Vessié-Hodges
Nathalie Vessié-Hodges ©
זכור אותי

בלוגבי

גבי בונויט

צרעות. במקום הקדמה

גבי בונויט | 16/12/2018 | הרשמו כמנויים

המילים שיצאו מתוכו ולא הגיעו לשום מקום גרמו לו לסבל. כמו צירים
ללא הריון. אבל גם כשיצאו המילים הן איכשהו נשארו קרובות, לא באמת עזבו,
התרוצצו סביבו כמו להקת הצרעות שתקפה אותו לפני שנים, כשנשא מיכל מים,
כשחצה מדבר. המילים זמזמו ועקצו אותו, בפנים ומבחוץ, לא הרפו ממנו, ורק
גרמו לו נפיחות וכאב.
בתוך הנחיל הזה הוא נרדם וחלם שבתו נעלמת, שבעצם כבר ימים היא נעלמה
ואיש לא שם לב. אולי כמה ימים חלפו מאז היעלמותה, אולי שבועיים. כשהוא
שואל את אמה, שהיא גם אשתו לשעבר, אחוז אימה, מתי ראתה אותה
לאחרונה, היא, בשלוותה הידועה, איננה מבינה על מה הוא מדבר. כלומר איננה
שוללת את האפשרות שבתם נעלמה אבל לא מצליחה להבין על מה הבהלה.
לעתים היה מתעורר באמצע הלילה ומוצא את עצמו חושב על אנשים שהכיר
ועל דמויות שהמציא רק כדי לשים בפיהן את המילים שלו.

עוד בבלוג של גבי בונויט

אני מתבונן בתמונה קטנה ומצהיבה שצולמה בטיול מכתה ב' לראש הנקרה. כל הכתה יחד עם המורה אסתר, אותה לא סבלתי,...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

גליה שיפמןגליה שיפמן23/12/2018

חביות. התחלה מעניינת. נראה לאן זה לוקח אותך