על התשוקה ועל הצורך לגלות על גלית - דיאלוג (דרמטי?) עם פרופ' גלית אטלס

ארנון רולניק | 13/7/2018 | הרשמו כמנויים

הכותרת של המבוא לפודקאסט זה מנסה להתחכם ולהכיל מספר אלמנטים הקשורים בפרופ'  גלית אטלס, פסיכואנליטיקאית ישראלית ואמריקאית שכתבה את ה  Enigma Of Desireוספר נוסף בשם ה Dramatic Dialogue יחד עם פרופ' לואיס ארון.

אשתף כאן בצורך שלי לגלות על גלית, ולקוות שהראיון עימה המובא כאן מאפשר הצצה גם לכתיבתה אבל לא פחות לעולמה ואולי גם לנפשה.

אכן החיפוש שלי אחרי גלית נבע מצורך סקרני. אני מבין את הסקרנות האנושית כבעלת מרכיבים של תשוקה. תשוקה לדעת, להכיר. ותוך שאני כותב שורות אלו ושומע את הקלטת הראיון עם גלית, אני מבין שלא שוחחנו מספיק על מונח התשוקה. ועל ההקשרים-הלא-רק-מינים שלו.

הראיון מתחיל בשחזור הדרך בה הכרנו. הנה הסיפור: אני עוסק בשאלה אילו דפוסי העברה מתקיימים בטיפול מרחוק. ובאופן ספציפי יותר האם הנטייה להעברה ארוטית קורית גם בטיפול המועבר דרך מסך.

הצעתי לד"ר לחיים וינברג, שהזמין אותי לערוך ספר  על טיפול מרחוק, שנפנה לגלית שכתבה אז את ספרה על ה Enigma Of Desire.. בסופו של דבר מצאנו את עצמנו מראיינים את גלית יחד עם שותפה לחיים Lew Aron שהוא אחד מהוגי הדעות החשובים בתחום הפסיכואנליזה ההתיחסותית. אז בעצם עשינו ראיון מרחוק על טיפול מרחוק.

אחת השאלות בהן אני מתענין זה "מה עובר" ו"מה אובד" בטיפול מרחוק. ובכן במקרה של מרואיינת זו כמעט דבר לא אבד. אותו חלק אוטנטי ואולי דרמטי של גלית  עובר היטב גם במפגש מבוסס סקייפ/זום. כך שבפגישתי את גלית הפעם בתל אביב, היתה לי הרגשה שכאילו כבר נפגשנו

כמנהגי בפודקאסטים אלו אני מבקש להכיר את ההיסטוריה האישית של המרואיין, עם גלית, ואמונתה בפתיחות זה לא היה קשה מידי. מה עוד שבאתי מצוייד בקריאת פרק 8 בספרה ובו הקטע הבא (תרגום חופשי של  google translate עם תיקונים קלים שלי.)

"היה זה שבוע לפני יום הולדתי ה -18 כשעזבתי את בית הורי. אני זוכרת את עצמי אורזת את הבגדים במזוודה, את אמי עומדת בשקט בפינה ואבי נועל עצמו  בחדרו. ברחתי.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

הוא היה בן 24. חשבתי שהוא אדם מבוגר ושאני בורחת למקום הכי בטוח בעולם. לא חשבתי שהוא אהבת חיי, אבל הוא הציע לי בית, ואני הלכתי אחריו. פחדתי, ועד מהרה הבנתי שאני רוצה לחזור הביתה. זה היה הרגע הראשון אבל לא האחרון שבו הבנתי שאני לא יודע איפה הבית שלי. ישבתי על ספסל מתחת לדירתו ברחוב המלך ג'ורג' בתל-אביב. אם הייתי יודעת איך לעשן אז, בטח הייתי עושה את זה, וחשבתי שאולי אני צריכה לשכב איתו, אחרי הכל, אולי זה ישנה הכול."

מהטקסט הזה ניתן לראות את הפתיחות של גלית כמו גם את הדרך שעשתה.

היום גלית היא פסיכואנליטקאית מצליחה בניו-יורק, ומשמשת כ clinical assistant professor on the faculty of the New York University Postdoctoral Program in Psychotherapy & Psychoanalysis,

לאחר הקטע האישי יותר עברנו להכרות עם עקרונות בסיסים של הדיאלוג הדרמטי כפי שמופיע בספר שיצא לאחרונה בשם זה.

בראיון גלית פורסת בפני את קונצפט ה Generative Enactment  . שבשונה מחשיבה מסורתית על enactment  כרפיטטיבי ומעקב – התפיסה שלה ושל ארון מציעה להבין מושג זה כתהליך מגדל היוצר שינוי. משם עובר הראיון לדון במונח שנלקח מיונג והוא ה prospective function. השמוש של גלית במונח זה מאפשר לה להציע שטיפול אינו עוסק רק בעבר אלא גם בעתיד כפי שהיא כותבת בספרם:

 Enactments can repeat and work through the past and can at times also anticipate, rehearse, and work toward the future, toward our transformation from fatedness to destiny

לסכום, יש משהו חדש ומרענן בפסיכואנליזה כפי שמובאת על ידי גלית אטלס