פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

שפיות זמנית

שפיות זמנית

"מי יטפל במטפלת?" טראומטיזציה משנית בטיפול סוציאלי בחולים נוטים למות

רחל דויטש | 10/6/2018 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

הקידמה בידע הרפואי ובאמצעים הטכנולוגיים הביאה לעליית תוחלת החיים הממוצעת באופן משמעותי וכעת ניתן לטפל במצבים סופניים שבעבר היו בלתי אפשריים. למרבה הצער, צעד זה לא בהכרח הביא לשיפור באיכות החיים של החולים הסופניים. הם סובלים ממוגבלויות, כאבים וירידה בתפקוד המערכות הגופניות, ועתידים לסיים את חייהם בסבל פיזי, נפשי, רוחני וחברתי רב. לאור זאת, בשנת 2005 חוקקה הכנסת את "חוק החולה הנוטה למות" ובו מתוארות זכויותיו. החוק מגדיר את החולה הנוטה למות כאדם אשר רופא מומחה קבע כי הוא סובל ממחלה חשוכת מרפא, ותוחלת חייו לא תעלה על חצי שנה, גם בהינתן טיפול רפואי. חוק זה מחייב מתן טיפול תומך (רפואי, סיעודי וסוציאלי) לחולים בבית החולים, במחלקה הסיעודית או בהוספיס בית. הטיפול נועד, בין היתר, לשפר את איכות חייהם של החולים הסופניים ובני משפחותיהם. 

תפקידה של העובדת הסוציאלית בטיפול בחולים נוטים למות הוא נרחב: סיוע במיצוי זכויות, תמיכה במשפחה, וכמובן תמיכה בחולה. היא מלווה את החולה ומשפחתו אל המוות, בסבל, בכאב, בבדידות וברגעי משבר קשים מנשוא. העובדת הסוציאלית מכילה את התחושות השונות העולות במטופל, מסייעת לו לעבד אותן ולהבנות אתו סוף משמעותי לחייו. סוף כזה יכול לכלול למשל, תובנות של המטופל על חייו, מחילה לעצמו ולאחרים, השארת דבר מה למכריו לאחר מותו ועוד. הטיפול נותן למטופל את התחושה כי יש לו מקום בעולם, ושהוא אינו לבד בדרכו האחרונה.

כיוון שהעובדות הסוציאליות בתחום סוף החיים חשופות לטראומה וסבל באופן תמידי, הן בסיכון לפתח טראומטיזציה משנית. בעוד שטראומה ראשונית מתייחסת לאדם שנפגע ישירות מהטראומה, טראומטיזציה משנית היא מקבץ סימפטומים פוסט-טראומטיים, ברמת הרגש, המחשבה וההתנהגות, המופיעים אצל המטפלת בשל חשיפתה לגסיסת המטופל. במצב זה, המטפלת עשויה להמנע ממחשבות, מרגשות או מפעילויות שמזכירות לה חולי ומוות. העובדת הסוציאלית עלולה לחוות עוררות ומתח, קשיי שינה, בלבול, קשיי ריכוז, אי שקט, תחושת פגיעות, חוסר אונים, בדידות, ניכור, נטייה להסתגרות והפחתת פעילויות שהיוו הנאה בעבר. בנוסף, יתכן כי היא תאמץ אמונות פסימיות לפיהן העולם אינו מקום בטוח והיא חסרת יכולת להגן על עצמה או על אהוביה ממחלות או ממוות. טראומטיזציה משנית יכולה להתפתח גם לאחר מפגש אחד עם מטופל, אשר כתוצאה מכך המטפלת עשויה לחשוב על המטופל ללא הפסקה, או מנגד, תיצור ריחוק רגשי ממנו על מנת לשמור על עצמה.

לא מפליא שהמחקר מראה שעובדות סוציאליות בהוספיס חוות טראומטיזציה משנית גדולה יותר, בהשוואה לעובדים אחרים במקום. עם זאת, תופעה זו אינה גזירת גורל. ישנם גורמים שביכולתם לשמור על המטפלת, הקשורים אליה ואל המסגרת הטיפולית. מטפלת שנהנית מתחושות לכידות, משמעות ותכלית תחווה פחות טראומטיזציה משנית. ככל שמטפלת סבורה שברשותה המיומנות לטפל בחולה, שהטיפול מועיל למטופל, שיש לה מחויבות עמוקה לטיפול ולמטופל, פוחת הסיכוי להופעת הסימפטומים. למסגרת הטיפולית השפעה גדולה ביצירת חוסן מול טראומטיזציה משנית. הכשרה מקצועית, תמיכת מדריך, תמיכת עמיתים ותמיכה חברתית יגנו על המטפלת מהטראומטיזציה.

בעבר המטפלת נתפסה כלוח חלק, כאשר התחושות שעלו בה כתוצאה מהמפגש הטיפולי היוו מכשול לטיפול. התפתחויות מבורכות בעולם הטיפול רואות כיום במטפלת סובייקט, אדם בפני עצמו, בעל רגשות, צרכים ומחשבות משלו. בטיפול, המטופל והמטפלת משפיעים זה על זה בהדדיות. כאמור, אחד הכלים למניעה וצמצום הטראומטיזציה המשנית הוא הדרכה במקום העבודה. ההדרכה מאפשרת התפתחות מקצועית של העובדת הסוציאלית, לסייע לה להבחין בכוחותיה וחולשותיה, להבין את תחושותיה והתנהגותה, ולתת לה תמיכה רגשית בהתמודדותה עם החולה. עם זאת, באופן תמוה, עובדות סוציאליות רבות המטפלות בחולים נוטים למות אינן מקבלות הדרכה, למרות ההשלכות הידועות. מצב זה נמצא בהלימה עם קוד האתיקה של העובדים הסוציאליים שלא מחייב מסגרת טיפולית להעניק לעובדיה הדרכה. כך, העובדות הסוציאליות מופקרות בשטח, ללא תמיכה רגשית, וכתוצאה מההצפה הרגשית המטפלת מתקשה להיות קשובה לצרכיו של החולה. באופן זה, העדר הדרכה פוגע הן בעובדת הסוציאלית, והן במטופל.

עובדת סוציאלית שבוחרת ללוות אדם אל מותו, עושה זאת מתוך רצון גדול לעזור ולתמוך ברגעי כאב מחרידים של סבל, אבדן ופרידה. עם זאת, לעזרה לחולה עשוי להיות מחיר אישי. על מנת שאנו, העובדות הסוציאליות, נוכל לעזור לאחר במצוקתו, אנו זקוקות לעזרה בעצמנו. לכן, מתוך אחריות אישית כלפינו, ואחריות לאיכות הטיפול ולרווחה הנפשית של מטופלינו, אני קוראת לאיגוד העובדים הסוציאליים ולמשרד הבריאות לחייב מסגרות רפואיות במתן הדרכה קבועה לעובדות הסוציאליות. בדמיוני, למשמע זעקתנו "מי יטפל במטפל?", אתם, הממונים עלינו, תיזקפו ותאמרו "אנחנו!".


תגיות: | | | | |

עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.