פסיכולוגיה עברית

×Dafna Wexler
 Dafna Wexler ©
זכור אותי

אתגרים חדשים

מרים בן-דוד

מוגבלות, תלות ותסכול

מרים בן-דוד | 6/1/2018 | הרשמו כמנויים

אנשים הזוכים להגיע לגיל גבוה (מעל 80) חווים הרבה מאוד אובדנים, גם בסביבתם וגם בתוך עצמם. חוג החברים מצטמצם, שטח הפעילויות פוחת וגבולות היכולת הפיזית והמנטלית מצטמקים. תופעות אלו מכרסמות בתחושת העצמאות ובדימוי העצמי של האדם המזדקן.

יום אחד הוא מתעורר ותוהה האם כדאי לבצע פעולה מסוימת. האם יעלה על הסולם להורדת ספר מן המדף העליון - שמא יפול, או הוא מתלבט האם להרים טלפון ולנקוט עמדה ביקורתית על השיחה שהתנהלה אמש בינו ובין חברו. האם יש הצדקה לעמדתו, או שאולי הוא לא קלט את כל הנתונים של השיחה, והאם הוא באמת זוכר את כל הפרטים? קיים פחד מנזק פיזי שיכול להיווצר בעקבות הפעולה הדרושה או מבוכה לגבי אותה עמדה שברצונו להביע.

תחילה החששות כאילו "רק בראש" ואין להן בסיס במציאות, אך לאט לאט הן הופכות לנבואה המגשימה את עצמה. והנה זה קורה: נופלים, שוכחים את העיקר בעניין הנדון, מתבלבלים במרחב ועוד ועוד סימנים של אובדן יכולות, שמכים כרעם ביום בהיר בזמנים הכי בלתי צפויים, וללא קשר לקונטקסט בו פועלים או עליו מדברים. עדיין ממשיכות החששות שהשיפוט כלפי היכולות הוא "רק" פרי הדמיון ואין לו כיסוי במציאות, עד שיום אחד מתברר שהן הפכו למציאות. אז האדם נכנע. זה השלב בו פונים לעזרה אל האנשים שמסביב. עם זאת, יש לאדם עדיין חשד כלפי עצמו שמא אין לפנייה לעזרה הצדקה. האדם שואל את עצמו אם זה קורה מפני שהשיפוט שלו אולי מוטעה, או שהוא מתכחש לצורך אמיתי ומסתכן מתוך אמונה שעוד לא הגיע הזמן להישען על אחרים ולאבד את העצמאות. האם כעת הוא מתעמת עם המציאות או שהוא פונה להכחשה לשם עזרה?

עוברים ימים ועוד ימים, והספק לגבי הצורך האמיתי להישען על הזולת מתגלגל בראש שוב ושוב. זה בא בהדרגתיות ובמנות קטנות, לפני שהאדם מרגיש שהוא מפנה את השליטה לתחושת התלות המציפה אותו. כאילו הפחד מהתחושה של התלות מתגנב ומפתיע את האדם הזקן לאחר שהוא מחכה לו באיזורים הבלתי צפויים ביותר ומחבל בעצמאותו ובדימוי העצמי שהינו מנת חלקו שנים רבות. תחושת התלות משקפת את האובדן הגדול ביותר בעולמו של האדם המזדקן. מפגש זה עם האויב מספר אחד, קורה במישורים מפתיעים ומזדחל לכל שטחי החיים אט אט, עד שהוא מגיע לשליטה על רוב תחומי החיים.

מוגבלות מוטורית וקושי בהליכה מצמצמים את העולם הפיזי בו אנו חיים. מוגבלות סנסורית: ירידה בראייה ובשמיעה, מחבלת באינטראקציה החברתית. אילו כך, חיוניותו של העולם פוחתת, כי הגירויים המתווכים בינו לבין הסביבה מאבדים מהגוונים המקנים לה את יופיה. מאמץ והתמדה לא מצילים את האדם מתחושת התסכול, שלוקחת את מקומם של סיפוק והנאה.

גם הירידה ההדרגתית בזיכרון נוגסת בתחושת העצמאות הבסיסית ותורמת לצמצום של החוויות המרכיבות את העולם. אמנם הזכרונות המוקדמים פחות נפגעים בזיקנה, אך אם נשאל את האדם הזקן מה היה תוכן הספר שקרא או הסרט שראה, יהיה לו קשה לשחזר את הפרטים. למרות זאת יש לו המסוגלות לתת פירוט על חוויות הילדות שלו.

התסכול העוטף את האדם המזדקן, מעבר למפגש עם אובדנים של יכולותיו, גובר עם הרגשת התלות. אנשים מסביבו הבאים לעזרתו, משקפים לו את היעדר עצמאותו, שכבר אין להתעלם ממנו. אי בהירות של הגבולות בין העוזר והנעזר והיעדר הדדיות בקשר, מציגים בעיה נוספת באינטראקציה בין שני האנשים. כבר לא ניתן לברוח מהרגשת התסכול המהווה את מנת חלקו של האדם המבוגר באינטראקציה עם הסביבה האנושית שמסביבו.

לכל זה מצטרף קושי של הישענות על עזרים טכנולוגיים, שהאדם המזדקן לא כל כך שולט בהם, ושלעיתים קרובות גם פועלים בצורה בלתי צפויה, למרות כל השכלולים של ימינו. חוסר המסוגלות להתאים את עצמו לעולם שנשלט על ידי מכונות, מעורר בו יאוש, המצטרף להרגשת התלות והתסכול.

כמו לגבי כל סוגי הקשיים בתקופות השונות של החיים, רבות הדרכים להתנהל מול התסכולים הנוצרים בעקבות הזיקנה. לרוב, אנשים מצליחים למצוא את הדרך המתאימה להם להתגבר על הקשיים. אנו רואים מגוון רחב של דרכי התמודדות בגיל זה, בו ההבדלים האינדיבידואלים באים לידי ביטוי בצורות ובקצב שונה. חשיבה חיובית, תעסוקה שמרתקת את המחשבה ואת העולם הרגשי ומנה מסוימת של הכחשה כהגנה, תורמות רבות ליכולת ההתמודדות של קבוצת הגיל שמדובר בה. מעל הכל, אינטראקציה בין אישית בין בני אותו גיל או שלא, מקנה חסינות מול הקשיים האופייניים לתקופת חיים זו.




עוד בבלוג של מרים בן-דוד

אני אוהבת 'לצאת' לראות סרטים. קשה לי להגדיר איזה סוג סרטים אני אוהבת. יותר קל לי להגיד איזה לא: לא בילוש...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מרים בן-דודמרים בן-דוד10/3/2018

תודה רבה. תודה על התגובות, אני מערכיה את תשומת הלב שאתם משקיעים בקריאת הבלוגים שלי. זה מעודד אותי מאוד. לדאבוני אין לי פייסבוק ולכן אני לא יכולה להגיב לכם באופן פרטני.

מרים בן-דודמרים בן-דוד10/3/2018

עייבי. ביעג