מדוע צחק סיזיפוס ? (פוסט אורח)
שפיות זמנית | 21/10/2017 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
פוסט אורח מאת פרופ' ארנון לוי
כולנו מכירים את המושג עבודה סיזיפית. עבודה שאינה מסתיימת ואינה מביאה לתוצאות הרצויות. פחות אנו מכירים את המיתוס של סיזיפוס והרבה פחות את הפרשנות האקזיסטנציאלית שניתנת לו.
על-פי המיתוס, סיזיפוס היה בנו של איאולוס אל הרוחות ומייסדה של קורינתוס. יום אחד הזדמן לסיזיפוס לראות נשר גדול ומפואר נושא על כנפיו נערה לאי בודד. הוא הבין שזאוס אבי האלים חשקה נפשו לחלל את תומתה של אגינה היפה בתו של אזופוס אל הנהר. מאוחר יותר, כשראה את אזופוס, סיפר לו סיזיפוס על החטיפה. כשזאוס גילה מהיכן שמע אזופוס על החטיפה רתח מזעם והעניש את סיזיפוס.
עונשו של סיזיפוס
סיזיפוס נשלח אל עולם המתים, שנשלט על ידי הדס אל השאול, ושם הוטל עליו לגלגל במעלה ההר סלע כבד עד לפסגה, כאשר הגיע לפסגה שב הסלע ונתגלגל למטה, וכך חוזר חלילה, לעולמי עד.
המשימה הסיזיפית היא משימה שלעולם לא תמומש. בתרבות המערבית שבה מניע ההישג הוא מרכזי אנו רואים לעיתים את הגשמת החזון כהשגת מטרות מסוגים שונים. בעולם כזה סיזיפוס מקולל לנצח.
אלברט קמי, מחלוצי האקזיסטנציאליזם הצרפתי, במסה שלו "המיתוס של סיזיפוס" ובספרו "הזר" מציג את המיתוס של סיזיפוס כמטפורה לחיים המשמימים והשגרתיים בחברה המודרנית. בספרו "המיתוס של סיזיפוס" הוא אומר:
"כל גרגר באבן זו, כל היבהוב מינרלי של הר זה שטוף הלילה כשלעצמו הוא עולם. עצם המאבק על הפסגות די בו למלא ליבו של אדם. עלינו לתאר את סיזיפוס מאושר".
מה גרם לסיזיפוס לחייך?
מדובר בשינוי פרדיגמה. בתובנה המבריקה של קמי, התחלפה הפרדיגמה של השגת המטרה הבלתי אפשרית לפרדיגמה של התהליך. העלאת האבן לפיסגה נעשית חסרת חשיבות ומה שקורה בדרך הופך להיות בעל משמעות. התהליך הוא החיים והבחירה בחיים קודמת לכל. אך אנו גם רוצים בחיים אותנטיים ובעלי משמעות וזו הבחירה החופשית שלנו. לעיתים בתהליך אנו יוצרים מטרות שנותנות משמעות לחיינו אך אין המטרה עומדת בפני עצמה. כאשר השגתי את המטרה אם אני נשאר איתה אני מתחיל לשקוע ולהתנוון. לאחר כיבוש האוורסט אין משמעות להישארות על הפסגה. אני יכול רק לכתוב זכרונות.
אנו חיים בתרבות הישגית שבה כולם מטפסים לראש ההר. מי שמתקשה בטיפוס פונה לפסיכולוג או לפסיכותרפיסט (ז/נ). סיזיפוס בפרשנותו האקזיסטנציאליסטית יאמר לנו:
"על הפיסגה לא נמצאת גיזת הזהב או האושר שכולם מחפשים היום. על הפסגה אין כלום חוץ מעצמך. לכן החזון האנושי הוא עצם המאבק על הפסגות וקבלת האנרגיה של החיים לטוב או לרע".
