התבוננות פסיכולוגית על טבעונות - מהמאה התשע-עשרה ועד ימינו
שפיות זמנית | 29/6/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בטור שפרסם הפסיכולוג יקי שגיא בעיתון "הארץ" תחת הכותרת "מועקת הטבעונים", הוא מנסה לאפיין את החוויה הרגשית והחברתית המשותפת לדעתו לטבעונים מטעמים אידאולוגיים. הכוונה היא לא/נשים שבוחרים להימנע מצריכת מוצרים מהחי במטרה להפחית את הפגיעה בבעלי-חיים. בכתיבתו מנסה שגיא, טבעוני בעצמו, לשפוך אור על החוויה הטראומטית של מי שחש חמלה כלפי בעלי חיים ונחשף לממדי הסבל וחוסר האונים שהם עוברים בתעשיות השונות. ניכר כי הוא כותב מתוך תחושה שעמדה זו לעתים קרובות אינה מובנת ואינה מתקבלת על-ידי החברה.
היחס החברתי הביקורתי שמתאר שגיא כלפי טבעונים עולה גם מפוסט שפורסם בבלוג העוסק בחברה ומוסר, שסוקר את היחס של מקצועות בריאות הנפש במאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים כלפי פעילות/ים לזכויות בעלי-חיים. שיאו של יחס זה מתבטא בהגדרת מחלת נפש בשם "פסיכוזופיליה", לפיה החמלה לבעלי-חיים היא הפרעה נפשית המאפיינת בעיקר נשים.
התבוננויות אלו מתוך תחום הפסיכולוגיה על הבחירה באורח חיים טבעוני מתמקדות ברובד המוסרי-אידיאליסטי שלה ובהשלכותיה החברתיות. עם זאת, מה שמאפיין טבעונות בשונה מהחלטות מוסריות ועמדות אידיאולוגיות אחרות, הוא הקשר המיידי בין מוסר לבין מזון ולכן היחסים המורכבים בין העמדה של הפרט מול החברה לבין חוויות ראשוניות שלו. מלבד האופן בו קשר זה בא לידי ביטוי אצל כל אחת/ד, כמובן שטבעונים הם גם שונים מאד במידה בה הם רגישים לפגיעה בבעלי-חיים ובמקום שרגישות זו תופסת בחווייתם. אך שתי נקודות המבט המוצעות בטורים מאפשרות התחלה של חשיבה על החוויה הטבעונית.
