כשטראומה בילדות מאובחנת כ - ADHD
שפיות זמנית | 20/7/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בשנים האחרונות מאובחנים יותר ויותר ילדים כסובלים מ- ADHD. מטפלים ומאבחני ילדים מכירים את התהייה לגבי מקור הסימפטומים - האם מדובר בהפרעה על בסיס אורגני או שמא בקשיים שבסיסם רגשי?.
במאמר קצר ומעניין שהתפרסם באתר 'The Atlantic' טוענת רופאת הילדים ד"ר ניקול בראון כי סימפטומים המפורשים כנובעים מהפרעת קשב וריכוז, הם למעשה סיפטומים 'פוסט טראומטיים' כתוצאה מטראומה מתמשכת בשל הזנחה, התעללות או אלימות. דריכות יתר (היפר ויג'ילנס) ודיסוציאציה, למשל, יכולות להתפס, בטעות, כנטיה למוסחות וטווח קשב צר. מה שמובן כנטייה לאימפולסיביות עשויה להיות תגובה טראומית 'בהילוך גבוה'. לטענת בראון, פסיכאטרים ופסיכולוגים רבים לא יודעים לבצע אבחנה מבדלת או שאין להם זמן מספיק על מנת להעמיק בתהליך ההערכה ולהגיע לדיוק האבחנתי הנחוץ על מנת להעניק טיפול מתאים. ואפרופו טיפול - אחד הפרמטרים המספרים כי הרקע לקשיים אינו הפרעת הקשב והריכוז, גם כאשר זו מאובחנת, הוא העובדה שהתרופות לא עוזרות בהפחתת הסימפטומים.
להתעניינותה בנושא הגיע בראון כאשר שמה לב כי רבים מהילדים בהם טיפלה במסגרת התמחותה והיו במעמד סוציו אקונומי נמוך, אובחנו עם ADHD. רבים מהם הגיעו משכונות בהן אלימות ולחץ הן חלק משגרת החיים. למרות ש ADHD זוכה למחקר אינטנסיבי בשנים האחרונות, קיימים מעט מחקרים שבחנו באופן ספציפי את החפיפה בין סיפטומים של הפרעת הקשב לבין האפקט של טראומה מתמשכת. כדי לבחון את השערתה נתחה בראון נתונים ממחקר נרחב ומצאה כי ברקע של ילדים שאובחנו על ידי אנשי מקצוע כסובלים מ ADHD ניתן למצוא רמה גבוהה יותר, באופן משמעותי של סטרסוגנים כגון עוני, גירושין, אלימות ושימוש בחומרים ממכרים במשפחה. לילדים שהיו חשופים לארבעה סטרוגנים ויותר, היה סיכוי גדול פי שלוש ליטול תרופות המיועדות ל- ADHD. בראון קוראת לשינוי בתפיסה, בשיטות האבחון ובעיקר בטיפול הייעודי.
תגיות: טראומה טיפול בילדים
