פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

פרוש משלך

אילת וידר כהן

מה נשתנה או פמיניסטית מתחת לפאה

אילת וידר כהן | 2/4/2015 | הרשמו כמנויים

"מה לדעתך יהיה הנושא החם הבא במגזר?" שאל אותי לפני זמן מה עיתונאי שמתמחה במגזר הדתי והחרדי. "פמיניסטיות מתחת לפאה" עניתי לו. יש חיה כזו ויש להן קבוצת פייסבוק פעילה ומרתקת. אפשר למצוא שם ציטוטים מפרוש להגדה של פסח ופוסטים של מירב מיכאלי כשביחס לשני הז'נארים נשאלת שאלה זהה- איפה אני ביחס לטקסט הזה? ויש קריקטורות משובחות וחיפוש מענה חד לשון לבדיחות שובניסטיות והרבה הרבה שאלות
וקושיות. כי השאלה מעוררת מבט חדש, המבט מעורר מודעות והמודעות מחוללת שינוי.
לשלומית* אין פייסבוק ואין לה פאה. והיא פמיניסטית מתחת למטפחת.
אני זוכרת את היום בו הגיעה אלי למרפאה יחד עם בעלה באופן בהול ודחוף. רופאת המשפחה התקשרה אלי ובקשה שאקבל אותם עוד היום כי היא סובלת מקשיי נשימה, צמרמורות ורעידות הקשורות לדינאמיקה קשה בין בני הזוג. לחדרי נכנס זוג מרשים. שניהם אינטליגנטים, דיבורם רהוט, מראה חיצוני מרשים ומטופח. שמואל ביטא דאגה עמוקה לקשייה של שלומית. היא בקשה ממנו להביא לה כוס מים וכשיצא לחשה לי במהירות "הוא נראה מלאך אני יודעת".
בהמשך פגשתי אותה לבדה. היא ספרה לי על שנות נישואים לבחור איכותי ומוערך הנושא בתפקיד חשוב בקהילה החרדית אליה הם שייכים. כל השנים הללו הרגישה עצב עמוק ותחושת מחנק וכליאה מבלי להבין מדוע. שבת אחת היא קראה כתבה בעיתון חרדי בה הסבירה פסיכולוגית מהי הפרעת אישיות לסוגיה השונים ובו ברגע נפלו לה "אלפי אסימונים בתוך הראש". היא הבינה שהיא נשואה לאיש עם הפרעת אישיות קשה. היא החלה בתהליך של פרידה ארוך וממושך, עזבה את הבית עם ילדיה והיא מגדלת אותם כמעט לבד. במקביל היא מנהלת מאבק עיקש בכותלי בית הדין כדי להשיג את הגט המיוחל. מידי פעם כאשר היא שוקעת ביאוש היא מעודדת את עצמה "הכי חשוב זה שהצלחתי להבין מה קורה לי. הוא תמיד טשטש את היכולת שלי להבחין בין טוב לרע, גם את הרע הוא עטף באריזות מפוארות וברגע שקראתי את הכתבה ההיא הרגשתי שאני מקבלת עיניים חדשות על החיים שלי". היא מבקשת ממני לסייע לה להרצות בפני נשים ונערות על האלימות החמקמקה, המוסווית מאחורי לשון חלקלקה, כישרון וכריזמה. כשאנו מדברות אני נזכרת בפרשנות שלמדתי לבגדי הכהן הגדול. הפרוש מתאר את תפקידו של המנהיג ואת ההכרח לדעת להבחין בין טוב לרע. הדרשה מתבססת על תאור מעילו של הכהן הגדול. מעיל תכלת שבשוליו תפורים פעמוני זהב ורימונים.
"ולכן אמר בכהן (ש)צריך לידע ולהבחין בין הדברים [האמיתיים] ובין הערמות והתחבולות להישמר מהן כשיצטרך. וזהו ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ופעמוני זהב בתוכם סביב. בעניין שיהיה ערום בכל חכמה. ויהיה מרגיש הדברים ומבחין ביניהם. ויהיה בקי ברמאות. לא לפעול בו. אלא להישמר ממנו כשיצטרך. בעניין שבזה יהיה נפעם רוחו בתוכו. וזהו פעמון זהב ורימון"**
היכולת להבחין בין המניפולציות לבין האמת, הבחנה שגם בחדר הטיפולים היא הכרחית, אינטואיציה מקצועית שמתפתחת עם השנים ועם הניסיון. יכולת להרגיש את הדברים, להבחין ולאבחן. וכמה קל לאבד את יכולת האבחנה החדה כאשר אנו מחונכות ומחונכים לגלות אמפטיה והבנה לכל התנהגות.
למרבית מזלה גם היא וגם אב בית הדין ניחנו ביכולת הזו. הדיין הבין את המצב לאשורו ולא הלך שולל אחר הכריזמה של האיש. ובכל זאת למרות ההבנה הפסיכולוגית החדה תהליך הגרושים נמשך ונסחב בשל עיכובים מצד האיש. כי זו המערכת וזו השיטה. מערכת שיוצרת קרקע פוריה לסחטנות ולשלילת חופש. בדם ליבה היא כתבה מכתב לדיינים. היא מעוניינת לפרסם את השיר אבל חשוב לה להבהיר שהתופעה לא קיימת רק במגזר החרדי, היא לא מעוניינת להכפיש את החברה שלה אלא להתריע על הסכנות.

כבוד בית הדין

עומדת מולכם, כולי רועדת
בשעה הזו אני במטבח, מבשלת
המפתח לחיי נמצא אצלכם
ואני מתחננת לאלוקים שיאיר את עיניכם

גם הוא כאן ניצב, כולו עדינות
מדבר על שלום בית באצילות ובנעימות
האם תצליחו, כשתשמעו אותו
לא להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו?

עומדת מולכם בעיניים כלות
בלי גבס ביד או חבורות כחולות
מקווה שבכל זאת תדעו לזהות
את נשמתי המיוסרת מבלי סוף מלקות

הרבה סוגי אלימות בעולם
כשהפיזית היא אולי הקלה מכולם
השפלות, האשמות, הענשה בשתיקה
עבדות רציפה בלי שחרור של דקה

אני מתה מפחד, הרי אסור לגלות
מה היה שם איתו בין ארבע הקירות
גוש ענק חוסם לי את המילים בגרון
בוחרת עכשיו בין בדידות לשיגעון

עומדת מולכם, תובעת גירושין
הסיפור שלי הוא בכלל פדיון שבויים
נפשי כבולה בברזלים עבותים
ועוד הרבה אחרי הגט אדרש לטיפולים

כעת הגיע תורי לדבר
לצמצם לדקות עשור או יותר
להביע במילים פגיעה אנושה
שנים של דיכוי, רמיסה, מחיקה

מבקשת מכם, מתחננת ממש
רק אל תשלחו אותי לשלום בית חדש
הבית שתהרסו הוא ממילא הרוס כל כך
והמזבח בוכה כי הקרבן ברח

עומדת מולכם אמא לפעוטות
שבנתה את ביתה בשאיפות טהורות
כבר ניסתה, כבר מיצתה, כבר מסרה את נפשה
ועכשיו באה הנה להתחנן על שפיותה

עומדת מולכם גם בשם הילדים
ילדות ובגרות תקינה הם רוצים
שתצילו אותם מגורל אכזרי
כי לגדול כך בריאים זה בלתי אפשרי

מודעת היטב להשלכות הקשות
של ילדי גירושין וחד הוריות
אבל כאן זוהי הברירה היחידה
לכרות אבר רעיל כי כל הגוף בסכנה

הבית שלנו הוא מחנה השמדה
לצמיחה, לבניה, לאהבה או שמחה
הוא ההיפך ממה שרצה הבורא
כשאמר "עזר כנגדו אעשה"

עומדת מולכם, אישה כה כשרה
האם תרגישו בתעתוע, בתרמית, במסכה
הן בדיוק כפי שהוא מרשים באצילותו
בבית בפנים אין קץ לרשעותו

אלוקים ניצב כאן ביניכם
ובת ישראל מיוסרת מולכם
אין לדיין אלא מה שרואות עיניו
בבקשה תתבוננו- הוא טמא הפורס טלפיו

רק אלוקים יודע מה באמת שם היה
כמה התמסרתי עד שנפשי גססה
נא היו שליחים טובים ותוציאו אותי לחופשי
שאהיה כבר מותרת קודם כל לעצמי.

עוד בבלוג של אילת וידר כהן

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.