אז למה לי תיאוריה עכשיו?

רועי סמנה | 24/12/2014 | הרשמו כמנויים

שחקן הבייסבול האגדי יוגי ברה (נא לא לבלבל עם הדוב האגדי יוגי בר) אמר פעם ש"בתיאוריה אין הבדל בין תיאוריה לפרקטיקה. בפרקטיקה יש". האנליטיקאית ננסי צ'ודורו סוברת כי עד שהמטפל אינו מניח את התיאוריות שלו בצד ומקשיב למטופל באופן פתוח, הוא אינו יכול לדעת אילו תיאוריות יהיו מתאימות עבורו. מצד שני, ללא תיאוריה בכלל המטפל, לדעתה, הוא חסר אונים ואין ביכולתו לסייע. אם כן, התיאוריה, על אף שאינה משתדכת תמיד בקלות לפרקטיקה, היא נכס יקר עבורנו. היא משפיעה על האופן בו אנחנו משפיעים על המטופלים שלנו. אייגן, למשל, כותב ש"גם אם התיאוריה חסרת תועלת או אפילו מזיקה ללא הנימה או המגע הקליני ה'נכונים', הרי שאם המטפל בקיא ומתמצא בחקירות התיאורטיות, ייתכן שנימת דיבורו וסגנונו יתאפיינו בניואנסים מעודנים יותר ובתוכן תקשורתי עשיר יותר" (עמ' 24).

שורשיה היווניים של המילה תיאוריה במילה שוברת-הצלחות theao, שמשמעותה "מבט". אלברט איינשטיין הזהיר אומנם ש"התיאוריה קובעת את גבולות מה שאנחנו יכולים לראות", אבל ללא תיאוריה טובה לצידנו אנחנו עלולים להיות עיוורים להרבה ממה שמתרחש מסביב (או בפנים).

אכן, המצב הוא מורכב: מחד, אפשר להתייחס לתיאוריה כמספקת פונקציות של החזקה ושל הכלה, כזולת-עצמי מיטיב ומפתח. מאידך, התיאוריה עלולה להיות גם רודפנית, מסרסת ונוגפת* (impinging) ולצמצם את שדה הראייה במקום להרחיבו. הרבה תלוי, איך לא, בפרקטיקה. האם ניתן לתיאוריה להיות המשרתת הטובה שהיא יכולה להיות או נאפשר לה להשתולל כאדונית שתלטנית? האם נדע מתי לאחוז ומתי להרפות ולקפוץ, כמו שמנסח זאת אייגן, "לתוך אוקיינוס החיים" (עמ' 25)? האם נוכל לשמור על כמה נקודות-מבט, לעיתים סותרות ומבלבלות, או שנתקבע באזור הנוחות של תיאוריה אחת שאנו שולטים בה, אבל בעצם שולטת בנו? האם נחפש רק מתחת לפנס או שנרשה לעצמנו לנדוד אל אזורים אפלים, חסרי שם?

התיאוריה היא עדשה. לעיתים היא מגדילה, לעיתים היא מקטינה. היא יכולה לקרב או להרחיק. עלינו להחזיק בסט גדול של עדשות אם ברצוננו לראות את הדברים שמעבר, לקרוא בין השורות, להבחין באותיות הקטנות. עלינו להאמין בתאוריות שלנו, אבל לזכור שיש הבדל בין אמונה לידיעה. לזכור שלפעמים מטאפורה היא רק מטאפורה. שעלינו לבנות מודל חדש עבור כל מטופל ומטופלת שאנו פוגשים, אם איננו רוצים לצקת אותם לתוך מודל קיים.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

אם נלמד לטפס בזהירות על כתפי נפילים, אם נשתמש בתיאוריה באופן שיאפשר לנו לחלום אותה בדרכנו, לברוא אותה מבראשית בצלמנו, יתכן שלא נמציא מחדש את הגלגל, אבל נוכל אולי לתרום מיסב** חדשני למחסן חלקי החילוף הפסיכואנליטי או לכל הפחות לארגז הפרטי שלנו.

*************

נותרו מקומות אחרונים בקבוצת הקריאה בהנחייתי שתעסוק בטקסטים פסיכואנליטיים קלאסיים וחדשים. אתם מוזמנים להתרשם (ולהירשם) כאן: https://www.smore.com/5dmxq

*התרגום החדש (והיפה) למילה impingement מופיע ב"חסך ועבריינות" של ויניקוט והסבר על הבחירה בו מצוי בעמודים 71-73

**הסבר קצר על מיסבים - http://he.wikipedia.org...%D7%A1%D7%91

לקריאה נוספת -

אייגן, מ., תחושת מוות נפשי. תל-אביב: תולעת ספרים, 2010

Almond, R., The holding function of theory. Journal of the American Psychoanalytic Association, 51: 131-153, 2003

Bollas, C., The Freudian moment. London: Karnc, 2007

Chodorow, N., From behind the couch: Uncertainty and indeterminacy in psychoanalytic theory and practice. Common Knowledge, 9: 463–487, 2003

Wachtel, P. L., Cyclical psychodynamics and the contextual self. Hove, East Sussex: Routledge, 2014