שמו של בלוג זה הוא ציטוט משירהּ של המשוררת אלחנדרה פיסארניק, האהובה עלי מאד. כביבליותרפיסטית, אני מאמינה שבכוחן של מלים לפוגג – ולו במעט – את חשכת הלילה ולהאיר פינות שונות בתוך הנפש: באמצעות הזדהות שמתעוררת עם הדובר/ת בשיר או המספר/ת בסיפור, באמצעות דימוי או מטאפורה שמדייקים את תחושותינו ופשוט מעצם התיקוף וההד שמאפשרת נתינת שמות לדברים. בבלוג זה אעסוק במלים ובנפש; אביא טקסטים ספרותיים שונים ואשתף אתכם בקריאה הפסיכולוגית שלי אותם; כמו כן אבקש לבדוק כיצד הטקסטים עצמם "קוראים" בנפשנו שלנו: בהעברות שהם מעוררים בנו ובמפגשים שלנו כמטפלים עם מטופלינו. בנוסף, אבקש להאיר את האיכויות התרפויטיות המצויות בטקסטים שונים ואת העבודה הטיפולית שניתן לעשות עמם.
אני ביבליותרפיסטית (M.A; אוניברסיטת חיפה), בעלת תואר ד"ר מהתכנית לפסיכואנליזה ופרשנות באונ' בר אילן בנושא: "כיצד מרפאת הביבליותרפיה? - איכויותיהן התרפויטיות הייחודיות של פרקטיקות ספרותיות-טיפוליות שונות בטיפול בביבליותרפיה - עיון פסיכואנליטי-ספרותי"; משוררת ומנחת סדנאות כתיבה לילדים, מבוגרים ונוער. אני מטפלת במבוגרים בקליניקה פרטית בתל-אביב ומלמדת ביבליותרפיה במחלקה לעבודה סוציאלית באונ' בן גוריון ובמכללה האקדמית אחוה. בנוסף, אני עובדת עם קבוצות של נשים וקבוצות של ילדים ונוער בהנחיית סדנאות כתיבה. מלים הן חלק מרכזי מעולמי ומהווייתי ואני מאמינה בכוחן להדהד מציאות פנימית ולתת לה שמות וגם לשנות וליצור עולמות. עד היום פרסמתי שלושה ספרים; שני ספרי שירה: "והשמש-שמש" (הליקון, 2010) ו"שׂמה והולכת" (קשב לשירה, 2012), וספר בפרוזה פיוטית: "ננינה" (אבן חושן, 2015). כתיבתי האקדמית עוסקת בקריאה פסיכואנליטית של ספרות ושל שירה בפרט ובקשרים שבין פסיכואנליזה וספרות.
104 מנויים בבלוג
