פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×The stork and sparrow drink Polish vodka
Izabela Szumen ©
זכור אותי

בשם האב: סוגיות טיפוליות בהתערבות עם אבות

בשנים האחרונות מתחדדת ההכרה במשמעות ובחשיבות של נוכחות ומעורבות פעילה של אבות בחיי ילדיהם ובמתן מענה טיפולי מותאם לאבות. במאמר זה נבחנות מספר גישות להתערבות טיפולית שהתפתחו בשנים האחרונות ומדגישות את הכוחות והחוזקות של אבות – ולא את הליקויים בתפקודם. בהמשך לכך יוצעו קווים מנחים להתערבות עם אבות ברוח הטיפול רגיש-המגדר בגברים, שנועדו לסייע לאנשי המקצוע להפוך את המפגש עם אבות לפורה ומקדם יותר.

מאמרים | מתפרסם מ 12/5/2019 | 3,326 צפיות

תגיות:

בשם האב

סוגיות טיפוליות בהתערבות עם אבות

מאת יאיר אפטר

 

 

 

בשנים האחרונות התרחב העיסוק של אנשי מקצוע בתחום הטיפולי בנושא האבהות, על רקע שינויים החלים בחלוקת התפקידים המסורתית בתוך המשפחה והמעורבות ההולכת וגדלה של אבות בגידול ילדיהם – תופעה שנידונה תחת הכותרת "האבהות החדשה". בנוסף, העלייה במספר הזוגות המתגרשים מביאה עימה ריבוי קונפליקטים הנוגעים לנוכחות אבות לא משמורנים בחיי ילדיהם, ודורשת מענה טיפולי לסוגיית היכולת של האב להיות הורה מיטיב עבור ילדיו.

בישראל ניתנים מענים פרטניים וקבוצתיים לאבות במסגרות טיפוליות שונות – החל מקבוצות לעזרה עצמית, דרך הדרכת הורים ואבות, ועבור בתוכניות ייחודיות לאבות במסגרות חינוכיות כגון מעונות יום. מסגרות נוספות כוללות תוכניות ייעודיות עבור אבות עוברי חוק הנוהגים באלימות כלפי ילדיהם (למשל, תוכניות בשירות המבחן ובמרכזים למניעת אלימות של הרשויות המקומיות) ועבור אבות המורחקים מילדיהם (למשל, תוכניות במסגרת שירות בתי הסוהר).

במאמר זה אבחן מספר גישות להתערבות טיפולית שהתפתחו בשנים האחרונות בהשפעת השיח על האבהות החדשה, ואציג כלי התערבות שיכולים לעזור לאנשי המקצוע לשפר את ההבנה שלהם לגבי אבות ואת ההתערבויות הטיפוליות.

 

האבהות החדשה ותפיסת התפקוד האבהי

מאז סוף שנות השבעים, בעולם המערבי בכלל ובארצות הברית בפרט, התפתח שיח על אבהות המבקש לנסח מודל של "אבהות חדשה" בהשוואה לאבהות הפטריארכלית המסורתית. במסגרת שיח זה, שהושפע מהגל השני של הפמיניזם ומהמחקר על גברים וגבריות באקדמיה, כותבים שונים חקרו את השינויים בתפיסה החברתית-תרבותית ביחס לאבות, בתפקוד אבות במרחב הביתי הלכה למעשה ובחלוקת העבודה המסורתית בין אבות לאימהות בכל הקשור לטיפול בילדים, גידולם וחינוכם.

כך למשל, הפסיכולוג רונלד לוואנט (Levant, 1992) מתייחס בביקורתיות לאבהות המסורתית. האבהות המסורתית משקפת תפיסה של האב כמפרנס, כאחראי על ניהול המשמעת בבית וכתומך בבת זוגו שאמונה על גידול ילדיהם המשותפים. כמו כן, באבהות המסורתית מצופה מאבות להוות מודל לגבריות רצויה. לוואנט טוען שאבהות זו, הרואה באבות כמי שעליהם מוטל לחנך את בניהם להתפתח לכדי גברים המאמצים גבריות סטריאוטיפית, מובילה לא מעט מהם לקחת סיכונים ולפגוע בעצמם ובאחרים. לטענתו, על מנת לגדל ילדים לקראת רווחה ובריאות, יש לחתור לאבהות שאינה ממחזרת את הגבריות המסורתית. בדומה, לטענת טרנס ריל (1999), מטפל משפחתי המתמחה בעבודה עם גברים, אבות רבים פוחדים שאם לא יתפקדו על פי ה"קוד" הגברי המצפה מהם להתנהג בקשיחות ולדחוף את בניהם להיות חזקים ועצמאיים, בניהם יהיו רכרוכיים ולא "בנים אמיתיים". ואכן, מניסיוני, גם כיום אבות רבים חווים בלבול לגבי הדרך שבה עליהם להיות מעורבים עם ילדיהם. לכך מתווספות העובדות שנשים הן בדרך כלל המטפל העיקרי וששירותים שונים מכוונים במתן מענים לנשים (Broughton & Rogers, 2007).

האבהות החדשה, לעומת זאת, שמה דגש על מעורבות אבהית בחיי הילדים הכוללת טיפול, חינוך, יצירת סביבה הורית המבוססת על ערכים ועל דוגמה אישית (Oren, Engler-Carlson, Stevens & Oren, 2010). ואן, שעוסק שנים רבות במעורבות אחראית של אבות ובעל הבלוג DedTalk, מגדיר "אב טוב דיו" כמי שמספק את צרכיו הרגשיים והפיזיים של ילדיו ומשמש דוגמה ליחסים מכבדים עם אם ילדיו (Vann, 2007). תפיסת האבהות החדשה מעודדת אבהות אקספרסיבית, שבה האופן הפעיל שבו האב מטפל, מגדל ומחנך את ילדיו כולל מגע רגשי עמוק. בשונה מאבהות אינסטרומנטלית, המספקת צרכים קונקרטיים, באבהות האקספרסיבית חוויית ההורות כוללת רגשות כמו אהבה, דאגה, סקרנות, שמחה והנאה.

ברוח דומה, למב ואחרים (Lamb et al., 1987), שמציעים נקודת מבט ביו-סציאלית, מגדירים שלושה מרכיבים עיקריים לאבהות מיטיבה: מחויבות, זמינות ואחריות. רכיב המחויבות מתייחס לנוכחות פעילה בטיפול, חינוך וגידול הילדים; רכיב הזמינות מתייחס לחשיבות הנגישות של אבות לילדיהם, גם כשכילדיהם לא בקרבתם (למשל, באמצעות הטלפון); ורכיב האחריות מתייחס למחויבות ההורית לדאגה לצרכים הקונקרטיים של ילדיהם ולשותפות הפעילה של האבות בדאגה למזון, לביגוד, לקורת גג וטיפולים רפואיים, בנוכחות באסיפות הורים, בהסעות ועוד.

ואמנם, יותר ויותר מחקרים מראים שיש ביכולתם של אבות להקנות לילדיהם סביבה רגשית והתפתחותית תקינה (Lamb, 2004; Levant et al., 1990). גם השיעור ההולך וגדל של אבות חד-הוריים ומשפחות חד-מיניות של גברים מאתגר את התפיסות המהותניות המסורתיות לגבי אימהות ולגבי המגבלה על יכולתם של אבות להיות המטפל העיקרי בילדיהם.

עם זאת, חלק ניכר מהשיח האקדמי והטיפולי על אבהות עדיין מתאפיין ב"פרדיגמת הליקוי" ושם במרכז הדיון את הפגמים בתפקוד האבהי (Hawins & Dollahite, 1997; Levant & Wimer, 2010). שיח זה מתייחס בין היתר למאפיינים כמו אגרסיביות, ניתוק רגשי, אי מעורבות במרחב הביתי וחוסר יכולת של האבות לספק לילדיהם מרחב גופני ורגשי בטוח. ואמנם, מניסיוני, רבים מהגברים הנפגשים עם עובדים ועובדות סוציאליים במסגרת שירותי הרווחה בארץ חשים כי גורמי הרווחה מטילים ספק ביכולתם להיות אבות לילדיהם. ביטוי לכך אפשר לראות בעמותות הנאבקות על זכויותיהם של אבות ועל הכרה באבהותם כשוות זכויות וחובות ביחס לאימהות.

 

ההקשר החברתי: מדוע גברים עדיין מעורבים פחות בגידול הילדים?

אי אפשר להתייחס לצמיחתה של האבהות החדשה מבלי לתת את הדעת על השינויים הרבים שחלו לאחר מלחמת העולם השנייה, ובכללם יציאת נשים לעבודה בשכר – תוצאות הגל השני של הפמיניזם והשינויים בשוק העבודה בעולם המערבי. בשנים אלה יותר ויותר נשים השתלבו בשוק העבודה ונאלצו להתמודד עם מתח בין מחויבותן למטלות הבית ולתפקידן כאימהות וכמטפלות לבין מחויבותן לעבודתן. במקביל, יותר ויותר אבות הגדילו את מעורבותם במשימות הביתיות ובגידול הילדים, אך נשים רבות עדיין נאלצות לקבל את ה"עִסקה הישנה" – להשלים עם מציאות לא שוויונית בזירה הביתית ולנהל "משמרות כפולות". אפשר להניח שחוסר הנחת הגובר של נשים מה"עסקה הישנה" תורם לשיעור הגירושין הגבוה בעולם המערבי, שמגיע עד לכ-50% מהזוגות הנשואים (Levant & Wimer, 2010). תוצאה נוספת של חוסר הנחת של נשים היא הלחץ הגובר על גברים להיות שותפים בגידול הילדים – בין היתר, על מנת להימנע ממשבר זוגי ולשמר מערכת יחסים טובה עם בנות זוגן.

אף שיותר ויותר גברים מאמצים את מודל האבהות החדשה, משתלבים במרחב הביתי, שותפים למלאכות הבית וגידול הילדים ופתוחים יותר למעורבות עמוקה יותר בקשר עם ילדיהם, ברוב המשפחות חלוקת העבודה במרחב הביתי עדיין אינה שוויונית, וגברים עדיין נוטים להישען על בנות זוגן בכל הקשור לאחריות גידול הילדים (Van Egeren, 2004). לפי מחקרים מן העשורים האחרונים, אבות בעולם המערבי מבצעים בממוצע 40% מהמטלות הביתיות ויש להם 20% יותר זמן פנוי מנשותיהן (Sayer, 2005). גם בישראל נמצא שאבות מעורבים פחות מאימהות במטלות הביתיות ובגידול הילדים (גרשוני 2004; קוליק, 2013; רגר, תשס"ב; שפירא, 2003).

אפשר למנות כמה סיבות למעורבות הנמוכה יותר של אבות. ראשית, גם כיום אבות מתמודדים עם דימויים סותרים לגבי גבריות ואבהות, ולצד דמות "האב החדש" המצופה להשקיע זמן בבית עדיין נפוצה האידיאולוגיה של גבריות מסורתית, לפיה הגבר מחויב לפרנסת משפחתו ולמקום עבודתו. בוני, קלי ולבנט מציינים שבחייהם של גברים רבים, מימוש עצמי בעבודה מרכזי יותר מאשר תפקידם כאבות. ישנם גברים שמעניקים לעצמם את הפריבילגיה להימנע משותפות במשימות הביתיות בטענה שהיותם המפרנסים העיקריים פוטרת אותם מכך – ומעניין שטענה זאת נשמעת גם מפי גברים שנשותיהן שותפות לפרנסת המשפחה, ואף מגברים שנשותיהן הן למעשה המפרנסות העיקריות בבית. ואמנם, אימוץ של אידיאולוגיה מסורתית משפיע על תפיסתם של אבות ואימהות כאחד ביחס לתפקיד האב ובעקיפין על היקף מעורבותם בגידול ילדיהם (Bonney, Kelley and Levant, 1999).

גם ערכים נוספים של גבריות מסורתית, הכוללים בין היתר הישגיות ותחרותיות, אנטי-נשיות ודיכוי רגשות, מגבילים את השתלבותם השוויונית של גברים במרחב הביתי. האבהות החדשה דורשת מגברים להתמודד עם עולמו הרגשי של ילדם, להכיל את רגשותיהם, לנחם ולהיות אמפתיים לכאביו ולרגשותיו; אך היכולת להיות "הורה רגשי" מחייבת נכונות לעבור על "הקוד הגברי" של דיכוי רגשות. גברים חווים יותר מנשים מתח בין הציפיות החברתיות והתרבותיות המיוחסות לגבריות לבין המיומנויות הנדרשות מהורה מעורב ומיטיב עבור ילדיו (Plack, 1995).

גורם נוסף שמוזכר בספרות הוא תחושת חוסר הביטחון של אבות רבים ביכולת לטפל ולגדל את ילדיהם. נראה כי התפיסה שלפיה אימהות מיומנות יותר בגידול ילדים מקשה על אבות "להתאמן" בגידול ילדים ומשמרת את עמדת הלא יודע והנמנע. במקביל, לא מעט אימהות אכן מונעות מבני זוגן את האפשרות להיות מעורבים וליטול חלק פעיל בטיפול ובגידול הילדים מתוך חוסר אמון ביכולתם כהורים, ו/או מתוך אמונה שאימהות הן שמחויבות להיות ההורה העיקרי. תופעה זאת זכתה בספרות לכינוי "שמירת סף אימהית" (Maternal Gate keeping; Schoppe-Sullivan et al., 2008).

מאפייני שוק העבודה והמדיניות החברתית המשפיעה על מאפיינים אלה מקשים גם הם על לא מעט גברים להיות מעורבים בגידול ילדיהם. בארץ, למשל, גם כאשר גברים מעוניינים לאמץ גישה אבהית הכוללת מעורבות גדולה יותר בגידול הילדים, המוסדות החברתיים סובלניים פחות לרצונם לאזן בין עבודה לקריירה, לעומת הסובלנות ביחס לצורך של אימהות לאיזון בין שתי הזירות (וייסוידובסקי-פרץ, 2018). בשוק העבודה גברים מצופים לנכונות להקריב את אבהותם למען עבודה, התפתחות וקידום מקצועי.

גם מדיניות הקשורה לדיני משפחה עשויה לעורר חסמים לקראת מעורבות שוויונית יותר של גברים בזירה הביתית, במידה שהיא מקדמת את התפיסה שלפיה האם הינה ההורה ה"טוב יותר" בגידול הילדים. למשל, גברים רבים בישראל תופסים כמפלה את "חזקת הגיל הרך" – הכלל משפטי שלפיו במקרי גירושין, ללא הסכמה בין ההורים, החֲזקה (משמורת) על ילדים עד גיל שש ניתנת באופן אוטומטי לאם, על רקע מגדרי בלבד וללא כל בחינה של טובת הילד, כאשר לאב נקבעים זמני שהות עם הילד (וייסוידובסקי-פרץ, 2018).1

לבסוף, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלאבות רבים חסר מודלים לחיקוי של האבהות החדשה (Mentors). רבים מהם גדלו בסביבה שבה האב עסק בפרנסת הבית, המעיט בגידול וטיפול בילדיו ושימש כהורה המשני לאם. עבור רבים מהם, מעורבת הורית בחיי ילדיהם היא אתגר המלוּוה בלא מעט חשש וחוסר ביטחון.

 

חשיבות המעורבות הפעילה של אבות בגידול ילדיהם

הספרות על אבות מעורבים מתייחסת לאבות ביולוגיים המגדלים את ילדם יחד עם אמם - אך גם לאבות לא משמורנים, אבות חורגים או דמות אב פעילה אחרת. החוויות הייחודיות שאבות מעורבים מאפשרים לילדיהם כוללות משחקים פיזיים, פעילויות הישגיות ותחרותיות. בנוסף, אבות מעורבים עוזרים לילדים לנהל את רגשותיהם במרחב הציבורי (Oren et al., 2010).

מחקרים מצאו כי מעורבות פעילה של אבות בגידול הילדים תורמת להתפתחותם הרגשית, הקוגניטיבית והחברתית של ילדם, וכי קרבה לאב בינקות ובילדות המוקדמת תורמת לילד לכל אורך חייו ובמיוחד בגיל ההתבגרות (פלח-גליל, 2004; Marsiglio et al., 2000). בנים שחוו מעורבות כזאת נמצאו כאגרסיביים פחות, תחרותיים פחות ובעלי יכולת טובה יותר לבטא רגשות של פגיעות ועצב. הם מפתחים עמדות גמישות יותר לגבי החיים (Pollack, 1995), מפגינים ביטחון עצמי גבוה יותר, מתמודדים ביתר יעילות עם מצבי תסכול, בעלי ציונים גבוהים יותר בלימודים ובשלים יותר לנהל יחסים בוגרים עם בנות זוגן.

לעומת זאת, נמצא שבקרב ילדים הגדלים ללא מעורבות אב גדל הסיכון לתת-הישגים לימודיים, לקשיים בהסתגלות פסיכולוגית, לרמת אגרסיביות גבוהה וללקיחת סיכונים מיותרים. למעשה, המשתנה העיקרי המשפיע על מעורבות של ילדים באלימות, פשע וסמים הוא נוכחותו או היעדרו של האב – יותר מאשר הכנסה נמוכה, גזע או משתנים אחרים (D'Agostino, 2002).

מעורבות פעילה של אבות לא רק תורמת להתפתחות התקינה של ילדיהם אלא גם מקלה על אימהות במשימת ההורות ומשפרת את היחסים הזוגיים. לא פחות מכך, היא תורמת לאיכות חייהם של גברים ההופכים לאבות. באמצעות מעורבותם הפעילה, אבות מתאמנים ב"עבודה רגשית" שעשויה לשפר את האינטליגנציה הרגשית שלהם בהתמודדות עם מצבי חיים שונים. עוד נמצא שאבהות מעורבת ופעילה מחזקת תחושת איזון של גברים: הם חווים פחות לחץ הקשור לעבודה ואף מקבלים הזדמנות לרפא את היחסים הלא פתורים שיש להם עם אבותיהם (Levand & Wimer, 2010). בנוסף, גברים הנהיים לאבות הופכים מאוזנים יותר בבחירות שלהם, הם לוקחים פחות סיכונים, וחיים באופן בריא יותר. כמו כן, הם עסוקים יותר בשאלות ערכיות ושאלות של מוסר, מעורבים יותר בסוגיות חינוכיות, ובעקבות אבהותם פעילים יותר בקהילה. עוד נמצא, כי בקשרים הבין אישיים שלהם הם מפתחים מיומנויות של אמפתיה ודאגה לאחר (Plakoviitz, 2002).

 

התערבות עם אבות

קצרה היריעה מלסקור כאן את כלל הכלים והמודלים להתערבות עם אבות. במאמר זה בחרתי להתמקד בשני מודלים אשר נמצאו כיעילים בהתערבות עם אבות ומאופיינים בגישה רגישת-מגדר לגברים (אפטר, 2015). מודלים אלה מדגישים את הכוחות, החוזקות והיבטים ייחודים המאפיינים אבות ומבטאים גישה ביקורתית ביחס ל"פרדיגמת הליקוי". המודל הראשון הינו גישת החוזקות בהתערבות עם אבות (Oren et al., 2010), אשר צמחה מהפסיכולוגיה החיובית, והמודל השני הוא מודל האבהות המפרה (Generative Fatherhood; Hawkins & Dollahite, 1997).

על פי גישת החוזקות בהתערבות עם אבות (Oren et al., 2010), בעבודה עם אבות יש להדגיש חוזקות כגון היכולת לאהוב, לדאוג ולטפל, אומץ לעשות, יכולת לפתור בעיות, חשיבת עתיד ועוד (סליגמן, 2005). גישה זו מאפשרת לאנשי המקצוע להבין, לאבחן ולטפל באבות באופן המאזן בין בחינת החסכים במעורבות האבהית להיבטים חיוביים יותר בנוכחות ההורית של אבות. כמו כן, היא מאפשרת להגביר את הרגשות האמפתיים במרחב הטיפולי ואת אמון האב באיש המקצוע – ובכך לייעל את הטיפול ולשפר את התפקוד ותחושת המסוגלות העצמית של אבות. הגישה משרטטת חמישה שלבים בהתערבות עם אבות:

השלב הראשון כולל יצירת קשר וברית טיפולית. בשלב זה, חשוב לחזק את הגעתם של גברים למפגש הטיפולי ולהדגיש את החשיבות של חלקם בתהליך מרפא. גברים רבים לא נחשפים למידת חשיבותם להתפתחות התקינה של ילדיהם ולרווחתם הנפשית, ולעיתים אף תוהים על כך בעצמם. לכן חשוב לתאר לאבות את הזכות שנפלה בחלקם להיות אבות מיטיבים ולהיות הראשונים שישברו את השרשרת הבין-דורית של "חשבון לא סגור" בין אבות לבניהם. על מנת ליצור ברית טיפולית, חשוב מאוד ליצור סביבת עבודה רגישת-מגדר עבור גברים, המתבססת על מודעות של המטפל לתהליכים הפסיכולוגיים הייחודיים לגברים ומאפיינים הייחודיים יחסי אבות-בנים ואבות-בנות (Englar-Carlson et al., 2014).

השלב השני כולל אבחון של בעיות האב מתוך תשומת לב לא פחות גדולה להיבטים חיוביים של המעורבות האבהית. למשל, בתהליך האינטייק חשוב להתחיל בשאלה המאפשרת לאב לתאר חלקים חיוביים באבהותו, כגון: מה לדעתו הופך אותו לאבא טוב? מה הוא רוצה להעניק לילדיו, כך שיהיו ילדים בריאים בנפשם ויתפתחו לקראת היותם מבוגרים בעלי חוסן נפשי? כיצד הוא דואג לילדיו? ממה הוא נהנה ביחסיו עמם? כיצד היחסים שלו עם אביו משפיעים על ההורות שלו? מה הוא רוצה וחולם עבור ילדיו? אילו מסורות הוא רוצה להמשיך במשפחה הגרעינית שלו ממה שלמד במשפחת המוצא ואילו היה רוצה לשנות? גם עיסוק בראיית העתיד של האב מאפשר הגדרה ברורה יותר של מטרות ההתערבות בשלב זה. בתהליך האבחון חשוב להמשיך ולהרחיב את האמון של המטופל ביכולותיו להיות אב מחובר ומעורב באופן פעיל, גם אם ישנם קשיים. לכן, בשלב זה חשוב לנרמל את התחושות הקשות שחווים אבות לגבי אבהותם ולגבי קונפליקטים שהם חווים ביחס לתפקידי מגדר המצופים מהם ומנוגדים למסרים לגבי אבהות מיטיבה (O'neil, 1982).

השלב השלישי הוא שלב זיהוי החוזקות. בשלב זה חשוב לבחון היבטים שונים בעולמו של המטופל, כולל את חוזקותיו. לצד החוזקות יש מקום לבחון היבטים נוספים כמו מיומנויות שאותן המטופל רוצה לשפר או אזורים באבהותו שבהם הוא חש מובס; עם זאת, אבחון של החוזקות יכול לאפשר שימוש בהן על מנת להתמודד עם קשייו של האב. הניסיון מורה על כמה תכונות אופייניות יותר לגברים, שאותן אפשר לזהותן ולחזקן בקרב אבות, הכוללות בין היתר: מוכנות להסתכן ולהקריב עבור המשפחה במצבי סיכון, יכולת להתגבר על כאב (ובמצבי איום אף להדחיק כאב), יכולת לבטא אהבה במעשים, נאמנות לחברים ולמשפחה, יכולת להתמודד עם לחצים ונכונות לקחת על עצמם את פרנסת המשפחה. הכרה במיומנויות אלה כחוזקות עשויה לאפשר לאיש המקצוע לעזור לאב לבחון את הרווחים ואת המחירים של האופנים שבהם מתבטאות חוזקות אלה במרחב הביתי וההורי.

השלב הרביעי כולל בניית חוזקות לקראת חוויית אבהות חיובית, והעבודה בו נועדה להגביר את התחושות החיוביות של אבות לגבי אבהותם. בשלב זה יילמדו, יחוזקו ויפותחו פרקטיקות התורמות להגדלת המעורבות ההורית; יילמדו מיומנויות הוריות כגון תקשורת, פתרון קונפליקטים והתמודדות עם מצבי קונפליקט ביחסי הורה ילד. כמו כן, תחוזק היכולת להיעזר בקרובים ותחוזק תחושת הסיפוק ההורי באמצעות חוויות מתגמלות עם ילדיו. תהליך הלמידה יכול להתרחש באמצעות זירות שבהן האב מרגיש הצלחה. למשל, אפשר לשאול את המטופל על חוויות הצלחה בזירות לא הוריות (לדוגמה בעולם העבודה) ולבחון אפשרות לאמץ מיומנויות מזירות אלה למרחב ההורות.

המטרה בשלב זה היא לעזור לאבות לגלות את החלקים הטיפוליים, המעניקים והדואגים שלהם, שלעיתים מסתתרים במעטה של מסכה גברית. טיפוח מיומנויות של אמפתיה, הקשבה, סבלנות, הצבת גבולות, להיות "עם" ללא הדחף לעשות או להיעלם באינטראקציה, להנכיח רגשות ועוד, עשויות לחזק את תחושת המסוגלות ההורית של האב ואת התמקמותו כהורה מנהיג במשפחה (עמית, 2006). ההנחה היא שאבות החווים את עצמם כאבות חיוביים יגדילו את המעורבות שלהם עם ילדיהם.

השלב החמישי והאחרון מוקדש לחיזוק החוסן ולסיום הטיפול. עבור גברים המגבירים את מעורבותם ההורית, שימור השינוי מושפע באופן מכריע מתמיכה מתמשכת מצד בת הזוג, המשפחה, קבוצת השווים ומקום העבודה. לכן, יש לעזור לאבות לתחזק את השינוי באמצעות ביסוס תקשורת פתוחה עם אם ילדיהם (בין אם היא בת זוגם או גרושתם). חיזוקים לגבי השינוי מצד אם הילדים יעודדו את האב ויגבירו את המוטיבציה להתמיד במעורבותו ההורית. בנוסף, חשוב להפנות אבות לקבוצות או לקהילות התומכות באבהות חיובית. 

בשלב זה חשוב גם להקדיש תשומת לב לתהליך הפרידה. גברים ואבות מתקשים להתמודד עם מעברים ושינויים לא רצויים, המלווים בעוצמה רגשית. פרידה יכולה להיחוות כאירוע המעורר רגשות לא נעימים. היכולת של אבות לשהות בתוך תהליך הפרידה ולהיפרד באופן בוגר תחזק את היכולת שלהם להתמודד עם פרידות ומעברים בחייהם.

*

גם מודל האבהות המפרה (Generative Fatherhood), שפותח בסוף המאה שעברה על ידי הוקינס ודולהיט (Hawkins & Dollahite, 1997), מתבונן על אבהות מתוך נקודת מבט חיובית. תפיסה זו מבקרת גישות המתייחסות רק אל רגעים שבהם מתקיים קשר ישיר בין האב לילדיו כביטוי למעורבותו ההורית, ולפיכך מגיעות למסקנה כי אבות אינם מעורבים. תחת זאת, מוצע להרחיב את הגדרות המעורבות ולכלול בהן לא רק טיפול ישיר, שיחה, מגע או משחק אלא גם אופני מעורבות חשובים אחרים, כמו דאגה, תכנון כלכלי, מעורבות מחשבתית, זמינות, נוכחות חיה (being there) וכיוצא בזה (פרל, 2009). הגדרה כזאת של מעורבות הורית, נטען, תואמת יותר את סגנון הורותם של אבות ואת אורח חייהם. מודל האבהות המפרה מתבסס על תשעה עקרונות (להרחבה ראו: Hawkins & Dollahite, 1997):

  1. לאבות יש מחויבות אתית לטפל בילדיהם.
  2. לאבות יש רצון ויכולת להיות מעורבים וכמיהה להיות אבות טובים.
  3. אבהות טובה מותאמת לצורכי הילדים ולא לתפיסות התרבותיות והחברתיות שאבות מצופים לפעול על פיהן.
  4. עבודת אבהות, הכוללת את הילדים, את אימם ואת הקהילה שבה הם גדלים, היא החשובה ביותר עבור ההתפתחות המיטבית של ילדיהם.
  5. חשוב שצורכי האב וילדיו יהיו מתואמים על מנת לאפשר התפתחות בריאה עבורם.
  6. יש להבין ולהגדיר את צורכי הילדים מתוך התייחסות לאתגרים העומדים בפני המשפחה ולאפשרויות שהמשפחה יכולה לעמוד בהן.
  7. אבות מביאים איתם לקשר עם ילדיהם יכולות, חוזקות ותחומי עניין הייחודיים להם.
  8. עבודת האבהות יכולה להתבצע בהקשר נתון ובמגבלות האנושיות.
  9. רוב הצרכים של הדור הבא יכולים להתממש באמצעות אבות או אימהות כאחד. עם זאת, עדיין קיימים מאפיינים שרק אבות או רק אימהות יכולות להעניק.

פרל (2009) מציג ארבעה עקרונות להתערבות קבוצתית עם אבות לפי גישת האבהות המפרה. ראשית, הנחות היסוד ביחס למטרת ההתערבות יהיו חיוביות. למשל, אנשי הגישה לא יניחו ליקוי באבהותם של המבקשים להשתתף בקבוצה, אלא יצאו מתוך הנחה כי לרשות האבות עומדים הרצון והיכולת הדרושים לאבהות מיטיבה. מטרת ההתערבות תהיה לזהות גורמים אלה, להדגישם ולהביאם לידי ביטוי רב יותר בחיי האבות.

שנית, התערבות ברוח האבהות המפרה תהיה קשובה לחוויותיהם של האבות. ההנחה היא כי גם אם נחוץ שינוי, הוא לא יתאפשר עד אשר יחושו אבות כי בראש מעייני המבקשים לסייע להם עומד הניסיון להבינם, ללמוד על האבהות כפי שהיא נראית מבעד לעיניהם ולהכיר את מגוון הרגשות הפועלים בהם.

מאפיין שלישי וחשוב של ההתערבות מתייחס ל"הכרת אזורי נוחות": כמעט לכל אב ישנם תחומים שבהם הוא חש בטוח כהורה וחש שהוא פועל בצורה הנכונה התואמת את ציפיותיו מעצמו. במהלך ההתערבות האבות יזכו לעידוד לזהות תחומים אלה, לבחון את "סוד ההצלחה" בהם ולנסות להרחיב את מגוון הפעילויות שבהן הם חשים בנוח.

לבסוף, חשוב שהתערבות עם אבות תהיה "רגישה תרבותית", ותיקח בחשבון שישנן דרכים רבות להיות אבא, המושפעות פעמים רבות מן התרבות שבה מתקיימת האבהות או מן התרבות שממנה הגיעו האבות. בתהליך ההתערבות יזהו אבות את המורשת האבהית שממנה הגיעו, ובתהליך של דיאלוג יבחנו אילו מרכיבים יקרים לליבם ובאילו מרכיבים הם מוכנים להכניס התאמות ושינויים.

בנוסף לשתי הגישות שהובאו לעיל, להלן מספר קווים מנחים ברוח הטיפול רגיש-המגדר בגברים (brooks, 2017), המבוססים על ניסיוני בהתערבות עם אבות:

  • אבות הם גברים: בתכנון התערבות עם אבות, חשוב להביא בחשבון שאבהות צומחת במרחב של גבריות ולהתייחס לתפיסת הגבריות בחברה שבה האבות חיים. חלק מהביקורת על תוכניות התערבות עם גברים היא שאמת המידה להורות טובה נקבעת לפי האימהות, ושהאבות "נשפטים" לפיכך על אי-היותם אימהות (פרל ופלד, 2006).
  • שימוש בחלופות למילה "טיפול": גברים רבים מתקשים לקבל את הרעיון של השתתפות בטיפול נפשי (אפטר, 2018); מונחים כמו "ייעוץ", "קבוצת הדרכה", ואפילו "קורס" או "שיעור" יכולים להוות תחליף הולם (Wall & levy, 1994) המקל את אבות לקבל את ההתערבות.
  • ביטוי הערכה על עצם הפנייה לקבלת עזרה: פנייה של גברים לקבלת עזרה נפשית והדרכה הורית מנוגדת לאתוס של הגבר העצמאי, השולט, הכול יכול והמתמודד לבדו. לרוב, גברים לא פונים לטיפול סביב האבהות. לכן, כאשר גברים מגיעים לטיפול או להדרכה ואפשר לראות ביטויים של חרדה לגבי גבריותם – יש לחזקם ולבטא את הערכתו של המטפל על עצם הפנייה והמוכנות להיעזר (גור, 2011).
  • ציפייה מאבות להיות מעורבים: ישנם אבות הנוטים לוותר על תפקידם ההורי, מסיבות שונות. חשוב לשדר לאב שנוכחותו בעולמם של ילדיו חשובה ומשמעותית. אפשר להדגיש כי היכולת של האב להתגבר על קשיים בשימור הקשר והמאבק שלו להיות אב מעורב ואהוב למרות הקשיים, נושאים מסר חשוב עבור ילדיו בדבר החשיבות והמשמעות שיש להם בחייו ועל אהבתו כלפיהם.
  • הקשבה לחוויותיהם של אבות: חשוב להקשיב לאבות בהקשבה פעילה. כפי שפרל ופלד (2006) מציינים: "אבות יקשיבו למי שיקשיב להם ויתייחס אל חוויותיהם הייחודיות כאל נקודת מוצא לדיאלוג עימם".
  • נרמול פחדים: הורות רצופה בפחדים והתלבטויות, ואבות עשויים להביא למטפל שאלות כמו "מה אני עושה לא נכון?", "איך אני בונה את ההורות שלי על מנת להטיב עם הילד ולחסוך ממנו את הדברים הלא נעימים שאני חוויתי?". במהלך ההתערבות, חשוב שאנשי מקצוע ינרמלו את תחושות הפחד שיש לאבות.
  • שימוש בדוגמאות מהחיים של המטפל או של גברים אחרים: שיתוף המטופל בחוויות המטפל או בחוויות של גברים אחרים עוזר לגברים לחוות את הקשיים שלהם כחוויה אוניברסלית. גור (2011) מתאר את ניסיונו בעבודה קבוצתית עם גברים ומדגיש את השפעתה המיטיבה של חוויה זאת: התחושה של אבות שהם לא לבד, לא היחידים שמתקשים, מאפשרת פתיחות ומביאה להתבוננות בנושאים מורכבים וטעונים רגשית.
  • רגישות לחשש של אבות מביקורת על אבהותם: לעיתים קרובות, אבות המגיעים למפגש טיפולי מנסים להוכיח שהם אבות טובים, גם אם אין בכך צורך של ממש. אבות רגישים לביקורת על אבהותם, ובשל כך חשוב שאיש המקצוע יהיה רגיש ויאפשר לאב לראותו כמי שמכיר ביכולותיו להיות אבא טוב.
  • חיזוק מיומנויות אבהיות: ככל שאבות מתאמנים יותר בגידול ילדיהם, כך עולה תחושת הביטחון והמסוגלות העצמית שלהם (Fagen & Barnett, 2003). "הדרכה" ו"אימון" הם מושגים המוכרים לגברים רבים ממגרש המשחקים והם מרגישים איתם בנוח. לכן יש מקום לחזק מיומנויות באמצעות הדרכה, אימון ותרגול.
  • חיזוק יוזמה של אבות לפעילויות מהנות עם ילדיהם: משחק משותף, צפייה משותפת בסרט, הליכה משותפת לים או כל פעילות משותפת בין האב לילדיו עשויה לחזק את הקשר הרגשי ביניהם. מכיוון שלאבות לרוב קל יותר "לעשות", פעילויות משותפות יכולות להיות דרך טובה לחיזוק הנוכחות והמעורבות ההורית תוך הנאה משותפת.
  • עידוד גברים לקבל עזרה ותמיכה מהאנשים הקרובים אליהם או באמצעות קהילות וירטואליות: האינטרנט מהווה זירה מאוד פעילה עבור אבות, ועבור גברים רבים קהילות וירטואליות הן זירה נוחה לקבלת עזרה.
  • בחינת צרכים ייחודיים של אבות שונים: על אנשי המקצוע להיות רגישים להקשר התרבותי, האתני והייחודי של כל אב ואב. עליהן לקחת בחשבון, למשל, אבות שהנם המטפלים העיקריים בילדיהם, אבות חד-הוריים, אבות חורגים, אבות לא משמורנים, אבות מבוגרים, אבות חד-מיניים, אבות הסובלים מניכור הורי, אבות במגזר הערבי ועוד.

 

התערבות עם אבות לא משמורנים

קבוצת אבות הזקוקה לעזרה ייחודית היא אבות לא משמורנים, שרובם עזבו את הבית במסגרת גירושין ונוכחותם ההורית לא רציפה. מספר רב של אבות לא משמורנים חווים משבר ותהליך של אבל בשל הניתוק או האיום בניתוק מילדיהם. תגובת האבל מושפעת מהיעדרו של קשר יומיומי עם הילדים, מאובדן התפקידים האבהיים, וממגבלות שהוטלו על ידי מערכת המשפט על הקשר עם הילדים (Kruk, 1994). אבות לא משמורנים שהתבקשו להגדיר את תפקידם האבהי טענו שהוא לא ברור, שהוא מורכב ושהוא פחות ניתן לשליטה (Seltzer & Brandreth, 1994), ונראה שגם היבט זה תורם למצוקתם.

מנדל (2003) מצאה שהזהות ההורית של אבות לא משמורנים משפיעה באופן משמעותי על מעורבותם בגידול ילדיהם. לדבריה, בתהליך ההתערבות עם אבות אלה חשוב לחזק את המרכיבים השונים של הזהות ההורית שלהם ואת תפיסותיהם לגבי הורות. גם גלין (2015) מתייחסת לצורך לחזק את זהותם האבהית הנוכחת של האבות בחיי ילדיהם ומתארת "אבהות לוויינית" שבה אבות מסוגלים לחוש אחריות לילד ולדאוג לצרכיו גם בזמני השהות של הילד עם אמו. כדי להצליח לקיים תקשורת פתוחה, התקרבות ונוכחות הורית למרות הנפרדות והמרחק הפיזי, אבות נדרשים להתמודד באופן דיאלקטי עם המורכבות הרגשית שעולה מהגירושין. כאשר אבות גרושים מצליחים בכך, ניכר כי הם בטוחים באבהותם למרות הגירושין ועושים כל שביכולתם להמשיך ולהיות אבות נוכחים עבור ילדיהם.

דרייפוס (Dryfus, 1979) מציע ארבעה שלבים להתערבות עם אבות גרושים, המתמקדים בחוויית המשבר של רבים מאבות אלה: השלב הראשון מתייחס למשבר ולעיבוד האובדנים שחווה האב בעקבות הגירושין, עזיבת הבית והשינוי בטיב הקשר עם הילדים; השלב שני מתמקד בבחינת ההשלכות שיש לגירושין על הקשר עם הילדים ועל התקשורת עם הגרושה לגבי שיתוף הפעולה ההורי; בשלב השלישי נעשה ניסיון להגדיר מחדש את טיב היחסים עם הילדים ולשדר ציפייה למעורבות האב בחיי ילדיו. על איש המקצוע להדגיש את הצורך להמשך רציף בנוכחות ההורית שלהם למרות השינוי בסטטוס הזוגי; השלב הרביעי והאחרון נועד לעזור לאב לייצר אבהות ייחודית לו בתנאים החדשים.

בנוסף להמלצות שהוצגו לעיל לגבי התערבות עם אבות בכלל, חשוב להתייחס לצרכים הייחודיים של אבות לא משמורנים. להלן כמה הצעות נוספות שמתאימות במיוחד לאנשי מקצוע שעובדים עם אבות אלה:

  • הגברת המודעות לרווח שעשוי להפיק האב משיתוף פעולה עם אם ילדיו: אבות רבים, ואבות לא משמורנים בפרט, מתקשים לנהל עם אם ילדיהם תקשורת בוגרת המאפשרת דיאלוג וקבלת החלטות משותפת. חשוב לחזק בקרב גברים את הבנת הרווחים הפוטנציאליים של תקשורת מכבדת בינם לבין האֵם – הן עבור הילדים והן עבור הקשר שלהם עם ילדיהם. מניסיוני, הבנה זו יכולה לתרום לפרו-אקטיביות של אבות בניסיון לחזק מערכות יחסים מכבדות עם אם ילדיהם. על מנת להגיע לתובנה זו בהתערבות, אפשר לשאול את המטופל על יחסי אם-אב כפי שהוא חווה במשפחת המוצא שלו.
  • תשומת לב לעיבוד האבל על האבהות המוכרת: ארגמן, פוגל ואניקסטר-טורגן (2009) מציינות במאמרן שכפקידות סעד הן פוגשות אבות לא משמורנים במצב של אבל ושל אובדן זהותם כאבות כפי שהייתה להם עד כה. הן מתארות כי אבות אלה מגיעים אל גורמי הרווחה במצב של כעס על אובדן האבהות המוכרת להם ומצפים מהם לאמפתיה, תמיכה ועזרה במציאת זהות אבהית חדשה. על אנשי הטיפול, לפיכך, לתת מענה הולם למצב רגשי ייחודי זה.
  • עזרה לאבות לא משמורנים לשמור על קשר עם מסגרות החינוך של ילדיהם: חשוב לעזור לגברים לא משמורנים ליצור קשר עם המסגרות שבהן ילדיהם שוהים, על מנת לשמר נוכחות רציפה שלהם במעורבות החינוכית ובפעילויות הבית-ספריות.

 

סיכום

כיום יותר מתמיד מתחדדת ההכרה במשמעות ובחשיבות של נוכחות ומעורבות אבהית פעילה. למרות הכרה זו, חלק מהאבות הנמצאים בקשר עם אנשי מקצוע מהתחום הטיפולי חווים תסכול וחשים שהם נדרשים להוכיח את אהבתם ומחויבותם כלפי ילדיהם. ואכן, אנשי המקצוע מתקשים לא פעם להכיר באבות הנמצאים בקשר איתם כאבות מיטיבים. אולם התמקדות בהיבטים לקויים של ההורות לא תקדם אבות לעבר הורות טובה יותר, ורק תחושת שותפות כנה, תוך יצירת יחסי אמון בין האב לאיש המקצוע, תאפשר תנועה לקראת שינוי. אמנם, עובדים סוציאליים רבים נאלצים להתערב במשפחות בשל אבהות לא אחראית ומזניחה, ואין בכוונתי כאן להסיר מאבות את אחריותם לתפקוד הורי מיטיב או להתעלם מקיומם של אבות מזניחים, מתעללים, אלימים ונאלמים. עם זאת, במאמר זה בחרתי להתמקד בתהליכים המובילים להגברת המעורבות ההורית של אבות ובכלים המתמקדים בפיתוח החלקים הבריאים באבהות. בהקשר זה אביא לסיום את דבריהם של פרל ופלד (2006), המציינים כי:

על אנשי המקצוע הנמצאים בקשר עם אבות להיות ערים לחוויית התסכול והבלבול הכרוכה בניסיון למלא דרישות תפקיד רבות כל כך, חלקן אף סותרות זו את זו. כמו כן, יש לכבד את תפיסותיהם והגדרותיהם של גברים לתפקידם כאבות ולקיים עמן דיאלוג, גם אם הן רחוקות מאוד מאלו של אנשי המקצוע. קיימות דרכים רבות להיות אב ולכן יש להשתחרר מהגדרות צרות מידי, אישיות מטבען, של אבא טוב.

מודעות, הכרת המאפיינים הייחודיים לקשיים שחווים אבות, גישה אמפתית ופתיחות של אנשי המקצוע יאפשרו מפגש פורה ומקדם יותר עבור אבות, הכמהים להיות אבות טובים ומיטיבים לילדיהם.

 

הערות

  1. חשוב לציין שכיום, לאחר פרסום מסקנות ועדת שניט, חלק ניכר משופטי בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים בהתאם לטובת הילד, גם כאשר מדובר על ילדים מתחת לגיל 6.

 

מקורות

אפטר, י. (2015). עזרת גברים: אשנב לטיפול רגיש מגדר. [גרסה אלקטרונית]. אתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3308

אפטר, י. (2018). איפה הגברים כולם? מודל להסבר המחסומים בפנייה של גברים לעזרה נפשית מקצועית. [גרסה אלקטרונית]. אתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3674

ארגמן, ח', פוגל, נ' ואניקסטר-טורגן, מ' (2009). תלת אופן – אבות אמהות ופקידות סעד. המאמר נכתב במסגרת התוכנית "חכמת המעשה" מחזור ט"ו. רמת-גן: משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בית הספר המרכזי להכשרת עובדים לשירותי הרווחה.

גור, א' (2011). אבהות מספיק טובה מול הגבריות ההגמונית. עבודת גמר בקורס טיפול רגיש מגדר. משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בית הספר המרכזי להכשרת עובדים לשירותי הרווחה.

גלין, א. (2015). אבהות במעבר. תל אביב: רסלינג.

גרשוני, ד' (2004). אבהות חדשה בישראל – פרספקטיבה מגדרית על גבריות ואבהות כמתעצבים בהקשר המוסדי והזוגי (עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך לסוציולוגיה"). רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.

וייסוידובסקי-פרץ, נ' (2018). בשם האם: בחינת מעמדם של אבות במדיניות החברתית בישראל דרך חוק חופשת לידה לאב והגבלת שעות עבודה ומנוחה. חברה ורווחה ל"ח.

מנדל, ש' (2003). הקשר בין זהות התפקיד ההורי של האב הגרוש ללא משמורת לבין מעורבותו בחיי ילדיו (חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה"). חיפה: אוניברסיטת חיפה.

סליגמן, מ' (2005). אושר אמיתי: הגשמה עצמית באמצעות פסיכולוגיה חיובית. בן-שמן: מודן.

עמית, ח' (2006). הורים כמנהיגים. בן-שמן: מודן.

פלח-גליל, ר' (2004). בעקבות האב האבוד. בנים מתבגרים מגלים מחדש את אביהם (חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה"). ירושלים: האוניברסיטה העברית.

פרל , ג' (2009). מה היא גישת "האבהות המפרה" בהתערבות עם אבות. נדלה מתוך אתר מכון "יסודות": https://yesodot3.c...roach/

פרל, ג', ופלד, ע' (2006). אבהות ואלימות: מדריך להתערבות קבוצתית עם גברים אלימים כלפי בנות זוגם. ירושלים: אשלים.

קוליק, ל' (2013). בישולים, סידורים או תיקונים? מבטם של גברים על השתתפות בעבודות הבית. חברה ורווחה, ל"ג(3), 385-413.

רגר, א' (תשס"ב). אבהות בתפיסה ובפרקטיקה בקרב אבות שלקחו חופשת לידה בישראל (עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה"). רמת גן: אוניברסיטת בר אילן.

ריל, ט' (1999). אני לא רוצה לדבר על זה: על המורשת הסמויה של דיכאון גברי – ואיך אפשר להשתחרר ממנה. תל אביב: עם-עובד.

שפירא, נ' (2003). אבות מדברים על אבהות: כיצד חווה האב המודרני את אבהותו (עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה"). תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.

Bonney, J. F., Kelley, M. L., & Levant, R. F. (1999). A model of father behavioral involvement in child care. Journal of Family Psychology, 13, 401-415.

Brooks, G. R. (2017). Counseling, psychotherapy, and psychological interventions for boys and men.‏

Broughton, T. L., & Rogers, H. (2007). Introduction: The empire of the father. In T. L. Broughton & H. Rogers (Eds.), Gender and fatherhood in the nineteenth century (pp. 1–42). New York, NY: Palgrave Macmillan. Bruchm

D'Agostino, J. A. (2002). National fatherhood initiative. Human Events, 58(17).

Dollahite, D. C., Morris, S. M., & Hawkins, A. J. (1997). Questions and activities for teaching about generative fathering in university courses. In A. J. Hawkins, & D. C. Dollahite (Eds.), Generative fathering: Beyond deficit perspectives (pp. 228-241). Thousand Oaks, CA: Sage.

Dryfus, E. A. (1979). Counseling the divorce father. Journal of Marital and Family Therapy, 5(4), 79-85.

Englar-Carlson, M., Horn-Mallers, M., Ruby, J., Oren, C., & Chase-Oren, D. (2014). Counseling fathers. A Counselor's guide to working with men, 199-224.‏

Fagen, J., & Barnett, M. (2003). The relationship between maternal gatekeeping, peternal competence, Mather attitudes about the father role, and father involvement. Journal of Family Issues, 24(8), 1020-1043.

Hawkins, A. J., & Dollahite, D. C. (1997). Generative fathering: Beyond deficit perspectives. Thousand Oaks, CA: Sage.

Kruk, E. (1994). The disengaged noncustodial father: Implications for social work practice with divorced family. Social Work, 39(1), 15-25.

Lamb ,M. E. (2004). The role of father in child development (4th Ed). New York: Wailey.

Lamb,M. E., Pleck J. H, Charnov, E. L.,& Levine, J. A. (1987). A biosocial perspective on paternal behavior and involvement. In J. B. Lancester, J. Altman, A. Rossi, & L. R. Sherrod (Eds.), Parenting across the lifespan: biosocial perspectives . New York: academic.

Levant, R. (1992).Toward the reconstruction of masculinity. Journal of Family Psychology, 5, 379-402.

Levant , R., Slattery, S., Loiselle, J., Sawyer-Smith, V., & Schneider, R. (1990). No traditional patterns behavior with school aged daughters: A dis-criminant analysis of cognitive, attitudinal, behavioral, time use and demographic variables. Australian Journal of Marriage and the Family, 11, 28-35.

Levant. R. F., & Wimer. D. J. (2010). The new fathering movement. In C. Z. Oren, & D. C. Oren (Eds.), Counseling Fathers (pp. 3-21). New York: Routlege.

Marsiglio, W., Amato, P., Day, R. D., & Lamb, M. E. (2000). Scholarship on fatherhood in the 1990’s and beyond. Journal of Marriage and the Family, 62(4).

O'neil, J. M. (1982). Gender role conflict and strain in men's life: Implication for psychiatrists, and other human service providers. In K. Salomone, & N.B. Levy (Eds), Men in transition: changing mauls role, theory, and therapy (pp.5-45). New York: plenum.

Oren, C. Z, Engler-Carlson, M., Stevens, M. A., & Oren, D.C., (2010). Counseling fathers from a strength–based perspective. In C. Z. Oren, & D. C. Oren (Eds.), Counseling Fathers (pp.23-47). New York: Routlege.

Palkovitz, R. (2002). Involved fathers and man's adult development: provisional balance. Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum.

Pleck, J. H. (1995).The gender role strain paradigm: An Update. In R. Levant, & W. Pollack (Eds.), A new psychology of men (pp. 11-33). New York: Basic.

Pollack, W. (1995). No man is an Island: Toward a new psychoanalytic psychology of Man. In: Levant. R. Pollack. W.1995. (Ed’s). A New psychology of man Basic press: NY. pp. 33-68

Sayer, L. C. (2005). Gender, time and inequality: trends in women's and men's paid work, unpaid work and free time. Social forces, 84(1), 285-303.

Schoppe-Sullivan, S. J., Brown, G. L., Cannon, E. A., Mangelsdorf, S. C., & Sokolowski, M. S. (2008) Maternal gate keeping, Co parenting quality, and fathering behavior in families with infants. Journal of Family Psychology, 22(3),

Seltzer, J. A., & Brandreth, Y. (1995). What fathers say about involvement with children after separation. In W. Marsiglio (Ed.), Fatherhood: Contemporary theory, research, and social policy (pp. 166-192) Thousand Oaks, CA: Sage.

Van Egeren, E. (2004). The developing of the co-parenting relationship over the transition to parenthood. Infant Medical Health Journal, 25, 453-477

Vann, N. (2007) Reflections on the development of fatherhood work. Applied Development Science, 11(4), 266-668.

Wall, J. C., & Levy, A. J. (1994). Treatment of noncustodial fathers: Gender issues and clinical dilemmas. Child and Adolescent Social Work Journal, 11, 295-313.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

אפטר, י. (2019). בשם האב: סוגיות טיפוליות בהתערבות עם אבות. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 20/7/2019, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3807

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

יואל אליצוריואל אליצור21/5/2019

סקירה טובה. מאמר טוב שנותן סקירה רחבה מחד והעמקה בשני מודלים חשובים לעבודה עם אבות מאידך. נהניתי לקרוא ואמליץ עליו לתלמידי שמשתתפים עכשיו בקורס לטיפול משפחתי ונפגשים עם הנושא של תפקידים מגדריים שמצמצמים את מרחב הביטוי וההתבטאות של שני המינים.

גיא רוהגיא רוה16/5/2019

החלק ההדרכתי/טיפולי הוא הפחות חשוב.. ד'ר אפטר שלום רב,

עם דברים רבים במאמר אני מסכים, אך הוא מתמקד בעיקר בצד המקצועי/טיפולי. ההדרכתי. איך נשנה, דרך הסברה והדרכה את הורותם של האבות.

אני, בתחום של ההורים הגרושים, מסתכל על זה קצת אחרת.

כאשר אני ואחותי הינו ילדים, אחותי עבדה כבייביסיטר. כולל לינה אצל קרובי משפחה לשמור על הילדים כשההורים של הילדים נסעו לחול. אז את החלק של החלפת חיתולים וכו היא למדה מהשטח, לפני.

האם זה אומר משהו על ההורות של שנינו כהורים?

מידי פעם אני קורא כתבות עם גברים, למשל שחקני כדורגל, שמצהירים שהם לא מחליפים חיתולים. כך הם חיים. זכותם. בעיני צורם, אך זאת רק שאלה של זמן וקידום שינוי חברתי.

אני בהחלט מסכים שיש אבות, שלפחות בהתחלה מפחדים. לא מכירים. בעוד האם כבר עשתה ביביסיטר...וכן, לעיתים האמא לא מאפשרת לאב להתקרב לתינוק. מפחדת שהוא לא יודע. לא סומכת על אף אחד.

בעיני החלק הטיפולי הוא רק צד אחד. הפחות מעניין. לא ככה מקדמים שינוי חברתי.

מה יקרה אם את קצבת הילד לא יתנו לאמא, אלא חצי חצי לכל הורה? לא מהבחינה הכספית, אלא החברתית? האב 'ירגיש' שזה גם ילדו שלו.

מה יקרה אם יאפשרו לאב שבועיים חופשת לידה. לא על חשבון האמא כמו היום. אני יודע שמנסים לקדם את זה. חשוב ומהותי לקשר עם הילד. אין לזה תחליף!

מה יקרה אם האב הגרוש יקבל את כל המידע הנוגע לילדו באופן אוט' כמו האם? האב ירגיש יותר שלם עם הורתו, עם המעורבות שלו. וגם יוכל להגיע למפגשים וכו, כמו יום הכרות בגן או לקראת עלייה לכיתה א', מה שהיום לעיתים נמנע ממנו.

אבל כאשר האב אפילו לא יודע לאיזה מעון רשמו את ילדו, התוצאות לעיתים בהתאם. מרימים ידיים. נוטשים.

הבסיס חייב להיות רצון ובעיקר הבנה של המדינה, לאור זאת שכל שנה מתגרשים כ- 14,000 זוגות, שצריך במקום לדחוק את האב מהורותו, לחבקו.

זה בא לידי ביטוי בחוק חזקת הגיל הרך המפלה מגדרית, אך גם בנושאים 'קטנים' כמו ניתוק האב הגרוש ממידע על ילדו. זה נושא בסיסי אשר מביא את האב שכן רוצה להיות הורה לילדו להפוך לבלש, להורה שצריך לפנות ולבקש, מה שכמובן לא תמיד מעשי, ובכל מקרה מעמיד את האב כהורה סוג ב'.

אצל חלק מהאבות, ואפשר להבין, ההרגשה של הורה סוג ב' משפיעה על הורותו. כל אחד והאופי שלו.

בברכה,

גיא רוה, יו'ר
עמותת 'הורות משותפת=טובת הילד'

נתן אלתרמןנתן אלתרמן12/5/2019

שלום. עצוב שבמשך כל ההיסטוריה קיפחו גברים את הנשים בעזרת השלטת כוחם הגופני. הנשים בני אדם לא פחות מהגברים וצריך לכבדן. כיוון שהן המין החלש, צריך לעזור להן יותר. האישה היא שילדה את הילד והייתה אתו בזמניו הראשונים וגם היניקה אותו, ולכן היא יותר קשורה אליו וטבעי שתיטה לגדלו יותר מאשר הגבר. אומרים שבין האם והתינוק נוצרת שפה סמויה שבה אם יודעת לזהות מה התינוק רוצה לפיו אופי הבכי שלו. סיבה אחרת לכך שנשים יותר רגשיות וגברים יותר שכליים, היא שגבר יכול להפרות נשים ככל שירצה וליצור עוד ועוד חיים לטובה ואילו האישה תצטרך לגדל הרבה ילדים אם תשכב עם הרבה גברים וגידולם יקשה עליה. לכן גברים יותר נוטים למיניות, ונשים יותר לאהבה. אבל מובן שכולנו כבני אדם זקוקים לאהבה.