פסיכולוגיה עברית

×Nikolai Zaitsev
Nikolai Zaitsev ©
זכור אותי

מאמרים

מתל-אביב לציריך ובחזרה: חליפת המכתבים בין קרל גוסטב יונג לאריך נוימן

בשנת 1932, עם עליית המשטר הנאצי, יצא אריך נוימן עם משפחתו אל עבר ארץ ישראל. בדרכו עצר בציריך שם פגש את קרל גוסטב יונג. בעשורים הבאים שלחו השניים זה אל זה עשרות רבות של מכתבים שכללו דיונים עמוקים, סוערים ומתעמתים בנושאים קליניים, תרבותיים ואישיים, בין 'המורה' יונג, מייסד התורה האנליטית, לבין 'התלמיד' נוימן, מייסד החברה היונגיאנית בארץ. לכבוד פרסומה של חלופת המכתבים משרטטת פרופ' תמר קרון את מערכת היחסים בין שני התאורטיקנים שהתקיימה על רקע מלחמת העולם השנייה.

מתפרסם מ 4/3/2015 | 4,850 צפיות

תגיות: | | | |

 

מתל-אביב לציריך ובחזרה: 

חליפת המכתבים בין קרל גוסטב יונג לאריך נוימן

מאת פרופ' תמר קרון

 

 

 

"האם אי אפשר לצייר את איוב כאב-טיפוס של האנושות הסובלת, ובעיקר כשמדובר בניתוח של מצב האנושות בעידן הזה. אולם אז הצמצום (בחיבורך) רק במקרא איננו מובן, מתעוררת השאלה ... האם מדובר רק בדימוי האלוהי המערבי?... עבורי באופן אישי, זהו ספר נגד אלוהים אשר הסכים שששה מיליון מבני עמו יושמדו, שהרי איוב הוא גם ישראל." (מתוך מכתב תגובה של אריך נוימן על חיבורו של ק.ג. יונג "התשובה לאיוב" , בתאריך 5.12.51)

 

"אני מסכים באופן עקרוני עם 'מוסר חדש'.אולם אני מציע לבטא את הבעיה הזו באיזו שפה שונה משהו. הרי אין מדובר באמת במוסר "חדש". הרוע הינו ותמיד יהיה זה אשר ידוע עליו כי אין לעשותו." (מתוך מכתב תגובה של ק.ג.יונג על חיבורו של אריך נוימן "פסיכולוגית מעמקים ומוסר חדש", בתאריך 3.6.1957)1

 

השנה– 2015 – היא שנת המאה ועשר להולדתו של אריך נוימן. בשנה זו תצא לאור2, בתרגום לאנגלית, חליפת המכתבים בינו לבין קרל גוסטב יונג, אשר החלה בשנת 1934 עם עלייתו של נוימן לארץ ישראל ונפסקה עם מותו בשנת 1960. חליפת מכתבים זו הכוללת כ-100 מכתבים היא בעלת משמעות רבה להבנת הקשר העמוק, המורכב והמפרה בין השניים: יונג, מייסד התורה האנליטית, מורה וידיד; ונוימן, מייסד החברה היונגיאנית בארץ, תלמיד וידיד, ובעל תרומה מקורית וחדשנית לתורה שייסד רבו. הקטעים הקצרים שהובאו בתחילת מאמר זה מעידים על אופי המכתבים: דיונים עמוקים, סוערים לעתים תכופות ומתעמתים, ועם זאת מלאי הערכה.

אריך נוימן נולד בברלין בשנת 1905 ונפטר בתל-אביב בשנת 1960. בית גידולו היה בית יהודים חילוניים שהזדהו בעיקר עם התרבות הגרמנית וכמעט ולא עם היהדות. אולם אריך נוימן עצמו נמשך ליהדות, קרא את מרטין בובר, ולמד באוניברסיטה בין השאר גם חסידות וקבלה. כשהיה בן 16 פגש את יוליה בלומנפלד, אשתו לעתיד. הם נפרדו כעבור חצי שנה, ונוימן נתן לה כמתנת פרידה את הספר "אור הגנוז", סיפורי חסידים שקיבץ מרטין בובר, וכתב בו הקדשה "דרכינו ייפגשו שנית". ארבע שנים לאחר מכן התחדש הקשר ביניהם והם נישאו בשנת 1928.

אריך נוימן קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה והמשיך ללמוד רפואה, אולם לא קיבל את התואר בשל חוקי הגזע הנאציים. עליית המשטר הנאצי דחפה את אריך ויוליה נוימן לעזוב את גרמניה, ובשנת 1932 יצאו עם בנם התינוק בדרך לארץ ישראל. בדרכם עצרו בציריך, שם פגש נוימן את יונג, המבוגר ממנו ב-30 שנה וכבר מוכר ומפורסם כמייסד תורת הנפש האנליטית.

 

למפגש הראשון עם יונג הביא נוימן חיבור שכתב על "המשפט" של קפקא. בחיבור זה שכתב עוד בטרם הכיר ממש את התורה היונגיאנית, תאר נוימן את החוק כישות טרנספרסונלית, ואת האדם המתנהל מולו כאילו היה החוק פרסונלי כדמות בלתי ממומשת, סובלת וחסרת משמעות. התביעה מטעם המשפט היא קריאה לפגוש את הטרנספרסונלי, ובשפה היוגניאנית- להיכנס לאינדיבידואציה. נוימן פירסם חיבור זה רק 25 שנה מאוחר יותר. בכך חזר לאותה נקודת מפגש עם יונג עם אותם עקרונות, אך מפותחים לכדי בנין תיאורטי ייחודי ועצמאי.

יונג התלהב מהחיבור הזה, וקיבל את נוימן בזרועות פתוחות. נוימן היה באנליזה אצל יונג במשך שנה, ולאחר מכן במפגשים מעטים כאשר נוימן הגיע לציריך. למרות שהיה קשר חזק בין נוימן ליונג, קשר אינטלקטואלי בעיקרו שהתבסס על מכתבים ועל פגישות פעם בשנה (שבזמן מלחמת העולם השניה נפסקו לגמרי) הרי הוא לא היה תחת ההשפעה הקרובה של יונג. האנליזה אצל יונג נמשכה שנה בלבד, ומבחינה חברתית נוימן התנתק מהקלוב הפסיכולוגי של ציריך. מסע ההתפתחות התיאורטית של נוימן ניזון גם מהמטען התרבותי שהביא עמו מהרקע הקודם לפגישתו עם יונג: רוח רפובליקת ויימר הנועזת והמהפכנית, השיטה הפנומנולוגית והקשר שלו לקבלה וחסידות שלמד באוניברסיטה.

ועם כל זאת היתה בין יונג ונוימן הערכה הדדית גדולה, ויש האומרים שיונג ראה בו את בחיר תלמידיו. יתכן ויחסו זה של יונג לנוימן עורר את קנאתם וזעמם של היונגיאנים חברי הקלוב הפסיכולוגי של ציריך, אשר סירבו להוציא לאור בהוצאת הספרים של הקלוב את ספריו החשובים של נוימן שנכתבו בהיותו בישראל. למערכות היחסים והאירועים הללו יש הד בחליפת המכתבים בין יונג לנוימן, כמו גם לכלל היחסים המורכבים ביניהם.

 

משבר חמור ביחסי השניים, ואשר עלול היה לשבור את הקשר ביניהם, נבע מהתנהגותו של יונג בשנים הראשונות לעליית המשטר הנאצי. בשנת 1933 הסכים יונג לקבל את המינוי לנשיאות "החברה הרפואית הכללית הגרמנית לפסיכותרפיה" אשר היתה כבר תחת שליטת הנאצים בדמותו של מתיאס גרינג, דודנו של הרמן גרינג שהיה בעל תפקיד בחברה הרפואית. יונג טען שקיבל על עצמו את הנשיאות על מנת להגן על פסיכותרפיסטים יהודים מפני רדיפות השלטון הנאצי. אולם בשנת 1934 התפרסם מאמר של גרינג הנ"ל בעתונה של החברה הרפואית לפסיכותרפיה אשר הילל את האידיאולוגיה הנאצית והשתמש בכתביו של יונג על הארכיטיפ הגרמני ועל הארכיטיפ היהודי על מנת להצדיק את עליונות הגזע הארי. יונג לא יצא כנגד מאמר זה – והשאלה האם מתוך נאיביות או מתוך רצונו להמשיך להגן על עמיתיו היהודיים, או שמא מתוך אנטישמיות כפשוטה, עדיין בעינה. בשנת 1934 כתב יונג עצמו מאמר על ההבדל בין הלא-מודע הארי לזה היהודי, מאמר בעל נימה אנטישמית ללא ספק. בשנת 1936 כתב יונג מאמר על האל ווטאן, האל הגרמני אשר לדבריו הגרמנים "תפוסים" בו, והוסיף כי רק גרמנים יכולים להבין זאת. רק מאוחר יותר כתב יונג מאמרים ובהם הסתיגויות חריפות מהנאצים ומעשיהם. באותן שנים גם עזר לפליטים יהודים. אולם מלבד להודות בטעויותיו בשיחות אישיות – גם עם חבריו היהודים , לא פירסם יונג מעולם התנצלות פומבית על התנהלותו בשנות עלית הנאצים לשלטון.

 

למרות משבר זה ביחסיהם, אשר ניתן לו ביטוי בחליפת המכתבים, בהם אריך נוימן הגיב במכתבים כואבים וזועמים, נשאר הקשר העמוק ביניהם בעינו. יונג המשיך לראות בנוימן את בחיר תלמידיו והתפעל מהקשר של נוימן לארץ ולנופיה. לנוימן, שהיה מנותק מהסביבה החברתית בישראל, וחש מבודד הן מהתרבות האירופית בה צמח והן מהחוגים היונגיאניים, היה הקשר האינטלקטואלי עם יונג משמעותי וחשוב. במשך מלחמת העולם השניה נותק קשר המכתבים בין יונג לנוימן. יתכן ודווקא בזכות הניתוק של נוימן, הן מהחברה הישראלית והן מהיונגיאנים באירופה, ואולי גם ניתוקו מיונג עצמו, הגיעה יצירתיותו לפריחה מדהימה. בשנת 1949 יצאו שניים מספריו החשובים לאור בגרמנית (נוימן כתב רק בגרמנית): "פסיכולוגית מעמקים ומוסר חדש" (יצא לאור בעברית בשנת 1969 בהוצאת שוקן), ו"מקורות ותולדות התודעה" אשר לא תורגם עדיין לעברית. נושא שנוימן עסק בו באינטנסיביות רבה היה פסיכולוגית המעמקים של האדם היהודי. נוימן כתב דפים רבים תחת כותרת זו, אך לא מסר את כתב היד לדפוס ולפרסום, כנראה משום שחשש שאינו בקי כל צרכו הן בשפה העברית והן בתחומי הידע שכתב עליהם. בחליפת המכתבים נמצאת גם התכתבות בה נוימן ביקש מיונג לחקור את תולדות ותרבות העם היהודי מנקודת הראות של התורה האנליטית, אך יונג לא נענה לכך, והביע התעניינות בנסיונו של נוימן להיות בין בוני תרבות חדשה בארץ ישראל.

עוינותם כלפי נוימן של חברי המועדון הפסיכולוגי בציריך – חוג היונגיאנים שסבב את יונג – התבטאה בביקורת עליו ובסירובם להוציא את ספריו שהוזכרו לעיל בהוצאת הספרים של המועדון הפסיכולוגי. יונג לא יצא להגנתו של נוימן, ונוימן הביע אכזבתו מכך. יונג מצא דרך אחרת לפתרון – וקישר את נוימן למ"ול שהוציא את ספריו שלו.

בשנים שלאחר המלחמה הוסיף אריך נוימן לכתוב ולפרסם ספרים ומאמרים רבי ערך, ביניהם "האם הגדולה" (לא תורגם לעברית) שזכה לפרסום והכרה כחיבור רב משמעות על ארכיטיפ האם הגדולה ומקומו המרכזי בנפש האדם, ועל הופעתו בדת ובאמנות של תרבויות שונות בכל הזמנים. ספרו "אמור ופסיכה" העוסק בהתפתחותה של הנפש הנשית, זכה אף הוא לפרסום והכרה, ותורגם לעברית3.

 

אחרי המלחמה התחדש הקשר בין יונג לנוימן. הם המשיכו להתכתב ונפגשו לפחות פעם בשנה, הן בציריך מקום מושבו של יונג והן בכנסי "ארנוס" באסקונה. נוימן הוזמן לראשונה לכנס "ארנוס" בשנת 1948, בהמלצתו החמה של יונג. החוג שנוימן היה מחובר אליו במשך 10 השנים האחרונות לחייו היה חוג "ארנוס", קהילה של אינטלקטואלים אירופאים ואנשי רוח ידועי שם מכל העולם. עמדתו של נוימן בחוג זה היתה למרכזית אחרי שיונג כבר לא היה פעיל שם. הרצאותיו בכנסי "ארנוס" התפרסמו כמאמרים ואוגדו בספרים שעיקר עניינם הוא האדם היצירתי, והקשר היצירתי שבין היחיד והעולם הסובב אותו ואשר הוא יוצר. מאמרי ארנוס, שתורגמו לעברית4, מהווים מכלול של חשיבה יצירתית על הנפש, המהווה גשר בין תפיסתו ההתפתחותית בה הוא מזוהה בדרך כלל, לבין תפיסה אנליטית-אקזיסטנציאליסטית מקורית.

אריך נוימן נפטר תוך זמן קצר מאז התגלתה מחלת הסרטן בה חלה, בהיותו בן 55, בתקופה בה החל להתפרסם מחוץ לישראל ולשווייץ וגרמניה. אולם עד היום עדיין לא זכה לפרסום לו הוא ראוי בזכות רעיונותיו המקוריים וחידושיו בתורה האנליטית-יונגיאנית. כתביו מהוים תרומה שמעבר לתחום הפסיכולוגיה בלבד – להבנת מקורותיה של היצירתיות ושל התרבות,וביניהם מאמרים חשובים על אמנים וסופרים.

 

אף הקשר בין נוימן לבין יונג, אשר יש בו עומק, מורכבות והפרייה הדדית, אינו מוכר ומובן דיו. פרסומה של חליפת המכתבים, אשר מסיבות שונות עוכבה למשך שנים, תאיר היבטים משמעותיים בקשר הזה, והיא בבחינת אירוע בעל חשיבות רבה בתולדות הפסיכולוגיה האנליטית. המכתבים מקיפים נושאים תיאורטים, קליניים ותרבותיים כמו גם נושאים אישיים.

 

 

הערות

1. תרגומי קטעי המכתבים הם תרגום חופשי מגרמנית.

2. Analytical Psychology in Exile: The Correspondence of C.G. Jung and Erich Neumann.  edited and with an introduction by Martin Liebscher. Princeton University Press. Publication date: March 22, 2015

3. נוימן, א. (1981). אפוליאוס-אמור ופסיכה; על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי. תל אביב: ספרית פועלים.

4. חמישה ממאמרים אלה תורגמו לעברית ויצאו לאור: אריך נוימן, האדם המיסטי: שתי מסות. (2007). תל אביב: רסלינג. תרגום: יואב ספיר. עריכה מדעית: ד"ר אבי באומן . אריך נוימן, (2013). אדם ומשמעות; שלש מסות. תרגום ועריכה מדעית: תמר קרון ודוד וילר. תל אביב: רסלינג.

 

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

קרון, ת. (2015). מתל-אביב לציריך ובחזרה: חליפת המכתבים בין קרל גוסטב יונג לאריך נוימן. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 21/3/2019, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3263

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילה אילוזאילה אילוז12/3/2015

יפה. יש משהו מרגש גם בחיבור בין פסיכולוגיה לבין קבלה וחסידות, וגם בחיבור בין שני אינטלקטואלים, הממשיכים להתכתב ביניהם בזכות מה שמחבר, למרות מה שמפריד. הלואי והייתי יכולה להשתייך לחוג כזה, של אנשים חכמים החולקים השקפת עולם דומה, משתאים מנפש האדם, ומבטאים את השקפותיהם בספרות, שירה, אמנות ודרך טיפול.