לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
תרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם: מבואתרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם: מבוא

תרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם: מבוא

מאמרים | 10/11/2013 | 24,536

יותר ויותר אבחנות פסיכיאטריות מגדירות כיום קשיים רגשיים שכיחים כהפרעה נפשית וסוללות נתיב מהיר לטיפול תרופתי. סדרת המאמרים "תרופות פסיכואקטיביות - לא מה שחשבתם" סוקרת... המשך

תרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם

מבוא

מאת דורית שיקיירסקי

 

לדף הבית של הסדרה "תרופות פסיכואקטיביות - לא מה שחשבתם"

 

בספרו "פסיכופתולוגיה של חיי היומיום" (Freud, 1901) תיאר פרויד פעולות כשל שכיחות שמבטאות קונפליקטים נפשיים, ובכך ביסס את הנורמליזציה של הנפש האנושית המסוכסכת, אותה החל בספרו "פירוש החלום" (פרויד, 2007) שבו העניק משמעות לחלומות שנוצרים מאותם קונפליקטים. בניגוד לנורמליזציה של הסבל הנפשי, בימינו אנו עדים לפתולוגיזציה של חיי היומיום: יותר ויותר אבחנות פסיכיאטריות מגדירות כיום קשיים רגשיים שכיחים כהפרעה נפשית. התווית הפתולוגית עוקרת את המשמעות מחיי הנפש, וסוללת במקומה נתיב ישיר ומהיר לטיפול בתרופות פסיכואקטיביות, באמצעות אבחנות חדשות שנוצרות כהצדקה שבדיעבד להתוויות נוספות לטיפול תרופתי.

DSM-5על התפשטותה של המחלוקת מעידה קבלת הפנים העוינת לה זכתה המהדורה החדשה והחמישית של ה-DSM, שמכונה "התנ"ך של האבחנות הפסיכיאטריות" (APA, 2013). אלן פרנסס, שעמד בראש כוח המשימה (task force) של ה-DSM-IV, חזר מפרישתו כדי לנהל מה שהוא מכנה "מסע צלב" נגד "האינפלציה" של אבחנות פסיכיאטריות [ראו גם בעברית וגם בוידיאו; הצהרה זו, וכן סקירה מאת איאן האקינג]. ראשיתה של ביקורת זו על ה-DSM בשנות התשעים (ראו, למשל, Kutchins & Kirk, 1997), והמחלוקת נמשכת בעוז בימים אלה (Frances, 2013; Paris & Phillips, 2013). המחלוקת הגוברת עוסקת בהיבטים שונים של הפסיכיאטריה הביולוגית, הפרדיגמה השלטת בפסיכיאטריה בשלושים השנים האחרונות, ביניהם היבטים אבחנתיים, גנטיים, פסיכולוגיים, תרבותיים, טיפוליים ותרופתיים.


- פרסומת -

הספרות המקצועית שעוסקת במחלוקת זו מתרחבת והולכת מיום ליום. מאמרים רבים התפרסמו בכתבי עת מקצועיים בשנים האחרונות, ועשרות ספרים – לא, זו אינה הגזמה רטורית – ראו אור; כמה מהם מופיעים ברשימה המצורפת של מקורות נוספים, בנוסף לקישורים לפרסומים שונים ולהרצאות. בסדרת המאמרים הנוכחית אתייחס בהרחבה לשלושה ספרים, על מנת לפתוח לאנשי ונשות מקצועות בריאות הנפש קוראי העברית צוהר לספרות עדכנית חשובה שנכתבה בשנים האחרונות בתחום ולא פורסמה עדיין בארץ. נראה כי תהום פעורה בין השיח הציבורי לגבי תרופות פסיכואקטיביות לבין הספרות המחקרית העדכנית. לא רק הצרכנים של תרופות אלה, אלא גם אנו, אנשי מקצועות בריאות הנפש, איננו ערים במידה מספקת לממצאים לגבי הפעולה של תרופות פסיכואקטיביות בטווח הקצר, ולתוצאות הבעייתיות, בלשון המעטה, של שימוש ממושך בתרופות אלה – שגם על מי שכמוני אינו מתנגד לשימוש בהן מוטלת החובה להכירם.

נדמה כי שני מכשולים עיקריים מעכבים את הקהילה המקצועית בישראל מדיון ציבורי רציני במחלוקת עכשווית זו – בשניהם נתקלתי בעצמי כפסיכולוגית. המכשול הראשון הוא, כמובן, העובדה שפרסומים אלה מופיעים באנגלית. כמה מאיתנו, הפסיכותרפיסטים, ובעיקר אלה מאיתנו שאינם פסיכיאטרים, מתעדכנים דרך קבע בפרסומים מחקריים באנגלית, או מכירים ספרים שמציעים פרשנות ביקורתית של הממצאים? אני, למשל, לא עשיתי זאת עד לאחרונה. המכשול השני הוא הנטייה שלנו להתבסס על ניסיוננו הקליני, על הרשמים החיים שהותירו בנו האנשים בהם טיפלנו, ולא על ממצאים מחקריים שמתארים קבוצות ואוכלוסיות באמצעות סולמות הערכה ומדדים סטטיסטיים שונים.

שלושת המאמרים הראשונים בסדרה נראים במבט חטוף כמו סקירת ספרות, אולם אינם עוסקים בהערכה ביקורתית של ספרים אלה, אלא בהנגשת המידע והדעות המופיעים בהם; לכן הם גם ארוכים במידה ניכרת מהמקובל בסקירת ספרות. מכלל הספרות שהתפרסמה בנושא, בחרתי לסקור בהרחבה שלושה ספרים שכולם כתובים היטב ומציגים נתונים מבוססים מבחינה מחקרית:

בחלק א' מופיעה סקירת ספרו של הפסיכולוג הקליני אירווינג קירש שפורסם בשנת 2010 – "תרופות המלך החדשות: ניתוץ המיתוס של תרופות נוגדות-הדיכאון" (The Emperor's New Drugs: Exploding the Antidepressant Myth). ספר זה מתמקד בממצאים המחקריים לגבי תרופות נוגדות-דיכאון. כדאי לפתוח בקריאת סקירה זו משום הרלוונטיות שלה לאוכלוסייה נרחבת שגדלה מיום ליום ונוטלת תרופות אלה דרך קבע, לעתים מזומנות לאחר שנרשמו על ידי רופא משפחה, ללא הערכה פסיכיאטרית נאותה.

בחלק ב' מופיעה סקירת ספרה של הפסיכיאטרית ג'ואנה מונקרייף שפורסם בשנת 2008 – "המיתוס של ריפוי כימי: ביקורת של טיפול תרופתי פסיכיאטרי" (The Myth of a Chemical Cure: A Critique of Psychiatric Drug Treatment). ספר זה מעניין במיוחד משום שהמחברת היא פסיכיאטרית אשר אינה טוענת שאין להשתמש כלל בתרופות פסיכואקטיביות, כמו מבקרים אחרים של הפסיכיאטריה הביולוגית, דוגמת הפסיכיאטר פיטר ברגין (Peter Breggin – ראו מקורות נוספים), אלא מציגה גישה מורכבת וייחודית. מונקרייף מבקרת את מצג השווא לפיו מדובר בתרופות שמרפאות מחלות; תחת זאת היא מציעה גישה חלופית לשימוש בתרופות – בהתאם להשפעתן הממשית, תוך שיתוף מטופלים בהחלטות לגבי הטיפול התרופתי שלהם.

בחלק ג' מופיעה סקירת ספרו של העיתונאי החוקר רוברט ויטאקר שפורסם בשנת 2010 – "אנטומיה של מגפה: כדורי פלא, תרופות פסיכיאטריות, והעלייה המדהימה של חולי נפשי באמריקה" (Anatomy of an Epidemic: Magic Bullets, Psychiatric Drugs and the Astonishing Rise of Mental Illness in America). ספר זה מרכז ממצאים באשר להשפעה ארוכת-הטווח של תרופות פסיכואקטיביות, ומסביר באמצעותם את הזינוק העצום בשיעור מקבלי קצבות נכות פסיכיאטרית בארצות הברית. בעקבות הקריאה בספר זה אפשר לחשוב על הפרקטיקה הקלינית של הפסיכיאטריה הביולוגית בארצות הברית בעשורים האחרונים כניסוי קליני עצום ממדים שנערך על מיליוני משתמשים בתרופות פסיכואקטיביות, ניסוי שתוצאותיו מדאיגות ביותר.

לצד הממצאים המחקריים המוצגים בספרים אלה, הם מציעים הסברים לגבי הפער בין ממצאים אלה לבין השיח הציבורי, המצביעים על האינטרסים הפוליטיים והכלכליים של הפסיכיאטריה ושל חברות התרופות. בחלק ד', שחותם את הסדרה, אחרוג מההסברים אלה ואציע התבוננות על גורמים פסיכולוגיים הפועלים בקרב אנשי מקצוע כמוני וכמוכם, ומובילים אותנו לשתף פעולה עם שיח רב-מקצועי המתכחש לממצאים אלה, ובכך לסייע שלא מדעת בהטעיית הציבור.


- פרסומת -

נראה שכולנו, מטפלים ומטופלים גם יחד, התבלבלנו והשתכנענו שאבחנות פסיכיאטריות המוצעות חדשות לבקרים הן מחלות של ממש, וכי פעולתן של התרופות הפסיכואקטיביות היא ריפוי של מחלות אלה. תפיסה אחרת רואה באבחנות פסיכיאטריות ייצוגים משוערים, שהקשר בינם לבין המציאות מורכב. אפילו הייצוג הריאליסטי ביותר אינו אלא ייצוג, כפי שניתן לראות בציורו של רנה מגריט (Magritte) בגידת הדימויים (1929), שבו מצוירת מקטרת ומתחתיה כתוב "זו אינה מקטרת". דיונו של מישל פוקו בציור זה חושף רבדים מובלעים המערערים עוד יותר את היחס הרעוע בלאו הכי בין המציאות לבין ייצוגיה ([Foucault, 1983 [1973). לעתים נדמה לי שכיום אנו מסתכלים על הציור של מגריט, וחושבים לעצמנו שהטענה הזו – "ייצוג אינו אלא ייצוג" – כבר ברורה לנו, כמעט מובנת מאליה; אולם כשמדובר בשיח הפסיכיאטרי אנו נוטים לשכוח זאת ולקבל את רוח הזמן בהכנעה.

 

תרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם: מבוא 1

 

סדרת מאמרים שעוסקת בכוח העצום של רעיונות, מילים וייצוגים, וביכולתם לעצב את המציאות אינה יכולה להתעלם מסוגיות של תרגום ומינוח. אז כמה מילים על המילים:

בחרתי במינוח תרופות פסיכואקטיביות משום שהוא מאפיין תרופות אלה כחומרים כימיים פעילים שמשפיעים על התפקוד המנטלי; זאת לעומת תרופות פסיכוטרופיות – מינוח מקובל אך מעורפל, או תרופות פסיכיאטריות – מינוח שמאפיין את התרופות לפי תחום ההתמחות הרפואית.

בנוסף, בחרתי להשתמש במינוח אפקט פלצבו ולא בתרגום (המוצלח לדעתי) לעברית אפקט אינבו, שעדיין לא הוטמע בשיח המקצועי במידה מספקת, ולפיכך עלול להקשות על הקריאה. מונחים אחרים, שתרגומם לעברית מוכר פחות, מופיעים באנגלית בסוגריים. הוספתי גם קישורים להסברים ברשת בנוגע לאבחנות נוירולוגיות, מונחים מתחום ההולכה העצבית, ומושגים רפואיים אחרים.

תרופות פסיכואקטיביות מקובצות לקטגוריות בכמה אופנים, סיווג שקובע את הכינוי הקיבוצי – לפי הרכב כימי (למשל, בנזודיאזפינים), לפי השפעה פיזיולוגית (למשל, תרופות מטשטשות או SSRI), ולפי התוויה קלינית (למשל, נוגדות-חרדה). כל הסיווגים האלה מופיעים בסדרת המאמרים, ובשלושת המאמרים הראשונים – על פי העדפות מחבר/ת הספר אותו אני סוקרת. מינוחים אלה מופיעים בעברית (ולפעמים גם באנגלית בסוגריים), למעט קיצורים ידועים שמופיעים באנגלית (למשל, SSRI). פה ושם הוספתי גם קישורים להסברים של מונחים המתייחסים להרכב כימי. על מנת להקל על הקוראים, מצורפת טבלה בעברית ובאנגלית של שמות גנריים (לפי החומר הפעיל) וחלק מהשמות המסחריים של תרופות פסיכואקטיביות שמוזכרות בטקסט.

 

שמות התרופות

תרופות נוגדות-דיכאון    |     תרופות נוגדות-פסיכוזה    |     תרופות אחרות


תרופות נוגדות-דיכאון: 

תרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם: מבוא 2TCA	imipramine איימיפרמין	Tofranil טופרניל	Tofranil טופרניל MAOI	iproniazid אייפרוניאזיד	Ipronid אייפרוניד	Ipronid אייפרוניד 	isoniazid אייסוניאזיד	Nydrazid ניידרזיד	Isoniazid אייסוניאזיד SSRI	fluoxetine פלואוקסטין	Prozac פרוזק	Prozac פרוזק 	פרואוקסטין paroxetine	Paxil פקסיל	 סרוקסטSeroxat 	sertraline סרטרלין	Zoloft זולופט	Lustral לוסטרל 	venlafaxine ונלפקסין	Effexor אפקסור	 Effexorאפקסור 	nefazodone נפזודון	Serzone סרזון	Dutonin דוטונין 	citalopram ציטלופרם	Celexa סלקסה	Cipramil ציפרמיל 	escitalopram אסציטלופרם	Lexapro לקספרו 	Cipralex ציפרלקס SSRE	tianeptine טיאנפטין	Coaxil קואקסיל	Stablon סטבלון atypical	bupropion בופרופיון	Wellbutrin וולבוטרין	Zyban זייבן


- פרסומת -

תרופות נוגדות-פסיכוזה: 

תרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם: מבוא 31st 	chlorpromazine כלורפרומזין	Thorazine תורזין	Largactil לרגקטיל 	Haloperidol הלופרידול	 Haldol הלדול	Haldol הלדול 2nd atypical	resperidone רספרידון	Resperidal רספרידל	Resperidal רספרידל 	olanzapine אולנזפין	Zyprexa זיפרקסה	Zyprexa זיפרקסה 	clozapine קלוזפין	Clozaril קלוזריל	Leponex לפונקס

תרופות אחרות: 

תרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם: מבוא 4mood stabilizers	sodium valproate סודיום ולפורט	Depakote דפקוט	Depakote דפקוט 	carbamazepine קארבאמאזפין	Tegretol טגרטול	Tegretol טגרטול (ADHD)	methylphenidate מתילפנידט	 Ritalinריטלין Concerta קונצרטה	Ritalin ריטלין Concerta קונצרטה anxiolytics 	meprobamate מפרובמט	Miltown מילטאון	אסור לשיווק באירופה 	diazepam דיאזפם	Valium וליום	Valium וליום 	alprazolam אלפרזולם	Xanax קסנקס	Xanax קסנקס 	clonazepam קלונזפם	Clonopine קלונופין 	 Rivotril ריווטריל ישראל: Clonex קלונקס

 

לרשימת המקורות של הסדרה "תרופות פסיכואקטיביות - לא מה שחשבתם"

-----------

אז מה חשבתם אתם בעקבות סדרת המאמרים 'תרופות פסיכואקטיביות – לא מה שחשבתם'? הזמנה לתגובה

בשל משקלה של סוגית השימוש הטיפולי בתרופות פסיכואקטיביות וחילוקי הדעות המאפיינים את השיח סביבה, אנחנו מזמינים אתכם הקוראים, וביניכם אנשי מקצוע העוסקים במחקר וטיפול, לשלוח אלינו מאמרי גומלין מקצועיים וטורי דעה העוסקים בנושא זה מזוויות מגוונות ו/או מגיבים לטענות השונות המוצגות בסדרה.

מאמרים מתאימים ניתן לשלוח למערכת 'פסיכולוגיה עברית'  נא לציין בכותרת 'לפרויקט תרופות פסיכואקטיביות– לא מה שחשבתם'. 

 

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: מחלות נפש, טיפול תרופתי, ספרים, פסיכיאטריה
טובה ישראלוב
טובה ישראלוב
עובדת סוציאלית
כרמיאל והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), עכו והסביבה
לודמילה שליפר-דניאלי
לודמילה שליפר-דניאלי
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
עכו והסביבה
אולגה וישניה
אולגה וישניה
פסיכולוגית
כרמיאל והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
יעל קרן-צבי
יעל קרן-צבי
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, ירושלים וסביבותיה, אונליין (טיפול מרחוק)
שני אלבז בצלאל
שני אלבז בצלאל
עובדת סוציאלית
רחובות והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
אדם קהתי
אדם קהתי
פסיכולוג
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אלון מנחוףאלון מנחוף13/3/2018

הסיינטולוגיה צדקה לאורך כל הדרך. אני קורא כאן את התגובות, שאומרות, 'אני בכלל פסיכולוג, אין לי שום קשר לסיינטולוגיה', 'חשבתי בהתחלה שזה מאמר סיינטולוגי' וכו' - והדבר היחיד שהתגובות האלה מוכיחות הוא שהסיינטולוגיה צדקה לאורך כל הדרך.
ועכשיו אתם שואלים אתכם מה הקשר בין דת, חייזרים, ותרופות פסיכיאטריות שיוצרות יותר נזק מאשר תועלת?
ובכן - התשובה היא שההגכחה של הסיינטולוגיה, הניסיון להציג אותה כמשהו לא הגיוני, ככת מסוכנת, כדבר נלעג, החל בסוף שנות ה-80, תחילת ה-90 בקמפיין אנונימי שרץ בתקשורת האמריקנית מעט אחרי שארגון הסיינטולוגיה יצא נגד התרופות דאז.
בדיקה (שאין לי עליה פרטים למעט העובדה שהיא נערכה) העלתה שמי שעמד מאחורי הקמפיין היתה אליי לילי, יצרנית הפרוזק.
אגב, את ארגון CCHR (אזרחים למען זכויות אדם) שנלחמת בהפרת זכויות אדם על ידי פסיכיאטרים - הקים ארגון הסיינטולוגיה בשיתוף הפסיכיאטר ד'ר תומאס סאז. זה מעולם לא היה מאבק רק של סיינטולוגיה. אבל אנחנו היחידים שלא הרמנו ידיים ולא השלמנו עם העיוות הזה שמצבים רגשיים טבעיים מתוייגים כ-'הפרעה' ומטופלים בכלים שיוצרים הרבה נזק כתופעות לוואי, אפס הבנה של הבעיה המטופלת, ואפס רפואה (רק טיפול סימפטומטי שאינו מברר את שורש הבעיה).

תמי לביאתמי לביא5/12/2013

המון תודה ומחכה בקוצר רוח לחלק ג'. שלום דורית, המון תודה על שני מאמרייך עד כה. כתוב בהיר, מפורט, מרתק, חשוב. יש לי קרובת משפחה שמתמודדת עם דיכאון קשה כבר עשרות שנים ולכן אני מאד מעוניינת להמשיך ולקרוא. היא לוקחת תרופות כבר שנים, כאשר בכל אפיזודה משתנים תרופות/מינונים. נראה שהמצב מורכב ושהאפיזודות אף רבות יותר מבעבר. חשוב לי מאד להבין את המורכבות של התחום, את ההשפעות השליליות של התרופות ומתוך כך גם על התכנון והצפי לשנים הבאות. שוב, המון תודה ואני מחכה לקרוא את חלק ג'.

דורית שיקיירסקידורית שיקיירסקי3/12/2013

תודה, צבי. לא הייתי ערה לסקירות שלך - עכשיו, כמובן, אחפש ואקרא.
אני מקווה שתמצא עניין בחלק ג' - הסקירה של ספרו של רוברט ויטאקר, ובהרהורים שלי שיופיעו בחלק ד'.
דורית

צבי גילצבי גיל12/11/2013

לדורית. דורית שלום!

התעניינתי מאד לקרוא מה שכתבת. אני מתעניין בנושא זה כבר כמה זמן. פרסמתי סקירה על הספר של ג'ואנה מונקריף THE MYTH OF THE CHEMICAL CURE, וכן על ספריו של רוברט ויטאקר ANATOMY OF AN EPIDEMIC ו-MAD IN AMERICA , ב'שיחות', במסגרת המדור של סקירת ספרים. (לרוברט ויטאקר יש בלוג שמוקדש לנושא, http://www.madinamerica...or/rwhitaker/
כמו כן כתבתי מאמר (סקירה) על המוגבלות של תרופות נוגודת פסיכוזה, אותו שלחתי לעיתון 'הרפואה' (בטאון הסתדרות הרופאים בישראל). המאמר הוחזר לי בטענה שהוא 'אנטי פסיכיאטריה'. היו עוד טענות נגדו, אבל הנקודה העיקרית היתה שהמאמר לא פורסם - וכך לא התאפשר לציבור הרופאים לקרוא מאמר ביקורתי על השימוש בתרופות פסיכיאטריות! וזאת לעומת שפע של פרסומים שבהם הם מוצפים, שמספרים להם על התועלת של תרופות אלה.
שלחתי את המאמר גם לד'ר רז אבן, שהוא עורך של העיתון האינטרנטי 'מרחבים', והוא דחה אותו גם כן, אפילו בצורה די גסה, בטענה שידוע שתרופות פסיכיאטריות עוזרות, ושהמאמר שלי מגמתי.
אני במקצועי פסיכולוג קליני. אינני סיינטולוג, ואני לא אנטי-פסיכיאטריה. אני חושב שיש מקום לשימוש בתרופות פסיכיאטריות. אבל השימוש שלהן בפועל הוא הרבה מעבר למה שנחוץ ומוצדק, וזו היתה הנקודה העיקרית של מאמרי.
מאמרי הנ'ל, אגב, פורסם לבסוף ב'פסיכואקטואליה' (בטאון התסדרות הפסיכולוגים בישראל).

אני מחזק את ידייך במה את כותבת, ומקווה שיגיעו לציבור רחב.

צבי גיל

מיכל לביאמיכל לביא11/11/2013

קישור עם ויכוח מעניין על הספר הנ"ל. http://www.psychologyto...ain/comments
כשקראתי את הכותרות, ישר חשבתי 'סיינטולוגיה'. מה שהוא כותב פה זה מטעמים עבורם (למי שמכיר את הגישה והפרסומים שלהם 'נגד סמים'). כנראה שלא רק אני חשבתי. בקריאה מעמיקה ייתכן שיש פה מעבר לזה, אבל אני לא יכולה להתעלם מהטון המסיונרי גם בפרסומים שלו.
עם זאת, ובייחוד כשמדובר על טיפול פסיכיאטרי - ככל שיש יותר דיון ופתיחה של הנושא, יותר טוב.

ואחרי הביקורת ההכרחית, מה דעתי?
אני מגיעה מדיסיפלינה שבה הטיפול לא ניתן בתרופות אלא בדרכים אחרות (מגע, תנועה). עם זאת, אינני מתנגדת באופן גורף לטיפול תרופתי. מנסיוני, פעמים רבות הטיפול התרופתי תומך ביצירת שיפור עבור המטופל, ומבחינה זאת זה ממש לא משנה אם הטיפול הוא 'אמיתי' או 'פלסבו'...

אני רואה חשיבות בספרים מסוג זה כדי להזכיר, שטיפול משולב, וטיפול שמתייחס לכל התחומים שמשפיעים על האדם ולא רק על ה'ביולוגיה' (במרכאות כי האם באמת ניתן להפריד?), יכולים לעזור ליצור אוכלוסיה בריאה יותר באופן כללי, ולא רק בקרב מטופלי בריאות הנפש...חשוב שיהיו כמה עוגנים בטיפול, לא רק הכדורים, אלא גם כלים של התמודדות, של עזרה עצמית וויסות עצמי וכל כלי אחר שהמטופל מוצא כמועיל עבורו.

מיכל לביא
ד'ר לעבודה סוציאלית
מטפלת בכירה בטיפולי מגע (שיאצו, טווינה) ויוגה תרפיה