לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
הגוף בראש - סקירת ערב עיון בנושא פסיכותרפיה גופניתהגוף בראש - סקירת ערב עיון בנושא פסיכותרפיה גופנית

הגוף בראש - סקירת ערב עיון בנושא פסיכותרפיה גופנית

כתבות שטח | 5/6/2013 | 10,613

המאמר הוא סקירה של ערב עיון שהתקיים לרגל השקת הספר "אנטומיה של טיפול" מאת ד"ר אסף רולף בן-שחר. הערב היה מקום מפגש למטפלים מתחומים מגוונים העוסקים בפסיכותרפיה גופנית, ומטרתו... המשך

 

הגוף בראש

סקירת ערב עיון לרגל השקת הספר "אנטומיה של טיפול" 

דלית בלונדר-רון

 

ערב העיון לרגל השקת ספרו של ד"ר אסף רולף בן שחר 'אנטומיה של טיפול' התקיים בתאריך 25.4.13 במרכז הכנסים "ארץ ישראל יפה" שבתל אביב.

ספרו של אסף רולף בן-שחר, "אנטומיה של טיפול", עוסק בפסיכותרפיה גופנית התייחסותית. פסיכותרפיה גופנית היא שם כולל למגוון שיטות טיפוליות שבהן הגוף ותהליכים גופניים הם ציר סקרנות מרכזי בעבודה הקלינית. התחום כולל גישות תיאורטיות וקליניות מגוונות, מודל של גופנפש, תיאוריה התפתחותית ותיאוריה של פסיכופתולוגיה, וכן מגוון כלים טיפוליים: אנליזה של שפת גוף, טכניקות נשימה, טיפול במגע ועוד.בתור תחום טיפולי מובחן, הפסיכותרפיה הגופנית משתמשת במיומנויות של תשומת לב גופנית כדי להעמיק את המודעות שלנו לעצמנו כהוויה גופנית ומשלבת בין תוכן נרטיבי, קשר טיפולי ואנטומיה. הנחת היסוד שלה היא שעצם הפניית תשומת הלב לגוף מייצרת תנועה המחברת בין גוף לנפש, בין רגשות, תחושות ומחשבות.

בשנים האחרונות הזדמן לי להשתתף במבחר סדנאות בהנחייתו של אסף, המכהן כראש התוכנית לפסיכותרפיה גופנית בת זמננו במרכז הישראלי לרפואת גוף-נפש. ההיכרות עם אסף היא חוויה רב-ממדית: אינטלקטואלית, רגשית, גופנית וחושית. במפגשים עמו ובספרו הוא מרבה להביא את עצמו בכנות יוצאת דופן, המכיילת את בן שיחו לרבדים עמוקים מקבילים. דוגמה לכך אפשר למצוא בדברים שאמר בערב ההשקה: "הגישה ההתייחסותית קוסמת לי משום שהיא מאפשרת לי לנסח את עצמי ואת משאלתי התמידית לקשר בלי לבייש או להתבייש. הפסיכותרפיה הגופנית קראה לי משום ששם, יותר מכול, נחה הבושה שלי והכמיהה שלי לקשר. בין לבין, העולם הנפרש של הפסיכותרפיה הגופנית ההתייחסותית מצמיח רגעים שבהם אלוהים עצמו מצליח להיות כאן, בתוך לבי. יותר נכון – בתוך לבנו המשותף. אני כותב כדי להיפגש, אך גם קצת נבוך מהמפגש. אינטימיות היא השפה שלה אני כָּמֵהַּ יותר מכול, אך גם חרד ממנה מאוד".


- פרסומת -

עם זאת, בדיאלוג שניהל עם אפרת אבן-צור, פסיכולוגית ועורכת הספר, הוא הצר על כך שהפסיכותרפיה הגופנית עברה תהליך זילות, איבדה את החיבורים שלה לשורשיה האנליטיים והפכה בארץ משויכת לעולם טיפולי שלא מחויב לעומק. הוא אמר שהוא מקווה להחזיר את עבודת הגוף, הרוח והטרנס לעומק החשיבה הדינמית והאנליטית. לנוכח דבריו אלה נזכרתי כמה שנים עברו עד שהחלטתי להשתתף בסדנאות של פסיכותרפיה גופנית, בין השאר בשל השאלה אם זה תחום "רציני" מספיק (במבט לאחור ברור שכן), וחבל לי שרק פסיכולוגים מעטים לומדים את התחום. בתור פסיכולוגית קלינית דינמית עם נטיות התייחסותיות, מצאתי בפסיכותרפיה הגופנית שפה חדשה, שלא הייתה מוכרת לי – שפת הגוף. במשך הזמן התחלתי לשים לב לצורות הנכחה, תנועה ונשימה גופניות, הן שלי והן של מטופליי, ומצאתי כי התבוננות זו משלימה את צורת ההסתכלות הדינמית ומוסיפה עליה.

אחת המטרות המרכזיות של הכנס הייתה למצוא שפה משותפת למטפלים מתחום הפסיכותרפיה הגופנית ולקיים דיון מפרה בקרב מטפלים מתחומים שונים. ואכן, באולם נכחו כ-250 אנשי מקצוע ממגוון תחומים: מטפלים בתנועה, מטפלים בביוסינתזה ובאנליזה ביואנרגטית, תלמידי פסיכותרפיה גופנית במוסדות שונים, פסיכותרפיסטים התייחסותיים אינטגרטיביים וגם פסיכולוגים דינמיים "קלאסיים".

מרכזיות הגוף בשיח הטיפולי

את הערב הנחה הפסיכותרפיסט הגופני רונן לוי. היו בו דוברים רבים, ולכל אחד ניתנו שבע דקות דיבור בלבד. הערב החל כששמענו קול בלתי מזוהה. הדוברת ביקשה שנשים לב למה שמתרחש בגופנו. בהתחלה התבקשנו לשים לב לכפות הרגליים שלנו ולתחושה שאנחנו מרגישים בהן כאשר אנו מקבלים תמיכה מהאדמה. למשל, הזנה טובה, ביטחון ושקט. לאחר מכן התבקשנו לדמות שראשנו מחובר לבלון הליום ענק, שמושך בעדינות את עמוד השדרה שלנו ויוצר מרווח בין החוליות המאפשר נשימה מלאה והתנשאות כלפי השמים. ואכן, במהלך הערב, כפי שביקשה הפסיכולוגית רות בן אשר, נענו כולנו בין תחושת התמיכה של הקרקע המקצועית המשותפת שאנו חולקים, לבין התנשאותנו לשמים, ברגע שיא שבו אחד הדוברים נגע בנו עמוק במיוחד.

מתי ליבליך, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית וממקימי התוכנית לתרפיה מבוססת מיינדפולנס באוניברסיטת בר אילן, שיתפה אותנו בהרגשת התדהמה שאחזה בה כשהתבקשה לדבר בכנס, ובהרגשתה שהיא רוצה להגיד לנו שאינה יודעת דבר על טיפול. חוויה זו תואמת אופן הוויה שמתי עסוקה בו הרבה – מקום של קשיבות עמוקה שבו מתפרקים כל המונחים המנטליים והחוויה היא של "לא יודעת כלום". לפי גישות הקשיבות (מיינדפולנס), חשיבותו של מקום זה ביכולתנו לשהות עם הלא נודע ברגעים הקטנים שבין נשימה לנשימה ובין מחשבה למחשבה. אם נאפשר לעצמנו לשהות במקום זה, תיווצר מתוכנו תנועה ל"אני יודעת", על ידי הבניית פרשנות מנטלית שנוצרת בתוכנו. הערכתי את האומץ של מתי להביא את עצמה ממקום אותנטי של חוסר הבניה.

יורי סלע, מנהל שותף במכון דמו"ת (דינמיקה, מגע ותנועה) ובתוכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב באוניברסיטת תל אביב, שיתף אותנו באסוציאציה שלו לצמד המילים "פסיכותרפיה גופנית". לדעתו, ביטוי זה מנציח את הדואליות גוף-נפש ומניח כי הם שני דברים נפרדים. מרגע שאנו טוענים שלתודעה יש גופניות, נדרשת חציית תווך לתחום הגופני, שלא תמיד יכולה להיעשות באמצעות מילים, וזה האתגר הגדול בעיניו. כאשר בוחנים תהליכים גופניים בעיניים התייחסותיות, אפשר להבין אותם בתור דרך ליצור קשר עם האחר. אנו לומדים להכיר את העולם מתוך מערכת מורכבת של יחסי גומלין בין גוף, נפש וסביבה. בפסיכותרפיה הגופנית ההתייחסותית, ההתבוננות בגוף כאובייקט נפרד היא חלקית בלבד. גופי שלי אינו רק עצם פרטי, כי אם גם חלק מתהליך דיאלקטי מתמיד בין אירועים גופניים, התארגנויות לשוניות ומערכות יחסים. הגוף שלי והגוף שלך מתהווים מתוך השיחה בינינו, שיחה שאותה מבטאים גופינו, וכך אנו נוצרים שוב ושוב.

הוא ציטט מהספר "ארנב הקטיפה" של מרג'ורי ויליאמס, המספר על ארנב צעצוע שרוצה להפוך לארנב אמיתי: "'מה זה אמיתי?' שאל הארנב יום אחד, כשהם שכבו זה לצד זה [...] 'אמיתי זה לא ממה שאתה עשוי', ענה סוס העור. 'זה משהו שקורה לך. כשילד אוהב אותך הרבה הרבה זמן, לא רק אוהב לשחק איתך אלא באמת אוהב אותך, אז אתה הופך אמיתי'". כמו ארנב הקטיפה מספרה של ויליאמס, אנחנו הופכים אמיתיים בתוך קשר אוהב. אנו נוצרים בתוך מערכות יחסים ועל ידי מערכות יחסים, ובה בעת אנו משתתפים ביצירתן. מערכות יחסים אלו נוצרות בראש ובראשונה כמאורעות גופניים.


- פרסומת -

ד"ר רונית אסקרוב, ראש בית הספר לפסיכותרפיה גופנית, דיברה בשבחי הקונקרטיות. היא סיפרה שפעם חשבה שלא צריך לדבר על הקונקרטי בקליניקה, ואילו כיום היא מתפעלת ממנו. היא שיתפה אותנו בכנות מרגשת בכך שבתור ילדה היא נהגה לאכול את פנים העוגות שאמה אפתה, בניסיון לרוקן את הפנים של אמה ולהכניסו לגופה, בשל הקושי לייצר סמל אם בתוכה. לאחר מכן היא סיפרה על עבודתה עם מטופלת שלא מסוגלת להדוף ולדחוף בחצי התחתון של גופה. מאז שהייתה ילדה, מטופלת זו לא יכלה "לדחוף" את אמה, בשל חוסר הנפרדות ביניהן. אמה של המטופלת התקשתה לאפשר לה ללכת לגן, לא הסכימה שהמטופלת תגור עם חבר רחוק ממנה, ובמחאה על בחירת המטופלת לעשות כך, לא באה לבקרה. לאחר עבודה גופנית של דחיפות, המטופלת הצליחה להתרחק רגשית מאמה. מטופלת נוספת שלה נהגה להקליט את הפגישות ולשמוע אותן בבית, משום שלא שמעה מה המטפלת אמרה בפגישות אלא רק התעטפה במילותיה. בכך שימשה המטפלת מעטפת צליל (אנזייה) עבור המטופלת. הרגשתי שד"ר אסקרוב "מדברת מהבטן", בטן שכיום בהחלט מלאה גם ב"עוגות" משלה.

ענת גיחון, מטפלת בתנועה ובאנליזה ביואנרגטית ויו"ר המכון הישראלי לאנליזה ביואנרגטית, שיתפה אותנו אף היא בתיאור מקרה מעניין. היא סיפרה על מטופלת אשר זקוקה בקביעות לחיזוק מבחוץ. היא הציעה למטופלת לשים לב למידה שבה היא יכולה "למסור" את משקל כפות רגליה לקרקע. המטופלת שמה לב לכך שכפות רגליה נחוות כרדומות, וגיחון שמה לב שבהתאמה, הנשימה שלה רדודה ומכווצת. גיחון הציעה לה לעסות כדור קטן באמצעות כפות הרגליים, כדי להעמיק את תחושות החיות והחיבור לקרקע. בעקבות ההתנסות המטופלת חשה מחוברת יותר לרצפה, אבל חוותה חוסר יציבות ברגליה. גיחון קישרה זאת להיסטוריה שלה, אשר בה לא חוותה קרקע הורית מיטיבה ולכן למדה להסתדר בעולם כשהצרכים העמוקים לתמיכה ולרוך מודחקים במרתפי הגוף-נפש שלה. הדחקה זו נתמכה במעטפת גופנית הבנויה ממארג שרירים בעלי טונוס גבוה במיוחד, נשימה רדודה שמוחזקת על ידי בית חזה שקוע ואגן צר ומכווץ.

גיחון סיפרה שפניה של המטופלת נראות צעירות לגילה והסבירה שפעמים רבות חלקי גוף שלא חוו מפגש מספק עם אחר משמעותי קופאים במקומם, מחכים למימוש כמיהתם הרגשית. גיחון תמכה בכפות רגליה של המטופלת וזיהתה תנועתיות בפניה, שהפכה לבכי. המטופלת הרפתה את גופה לתוך החסר העמוק שבתוכה. בהדרגה החוויה מעובדת מילולית. מצאתי את עצמי שוב מתפעלת מכך שחסכים רגשיים "נרשמים" בבירור בגוף ומהמידה שבה התערבויות גופניות חודרות עמוק לעצמי ה"גופנפשי" שלנו.

הקשבה לגוף בהעברה הנגדית

ד"ר שרון זיו-ביימן, פסיכולוגית קלינית המטפלת בגישה התייחסותית, אמרה שבעיניה ספרו של אסף מציג זווית מעניינת על האופן שבו הפסיכואנליזה הדירה חלקים מסוימים מההוויה האנושית ובהם הגוף. היא תיארה כיצד המסורת הפסיכואנליטית דגלה בהתגברות על הגוף בכך שדרשה מהמטפל להגיע לטיפול ערני, לא רעב, לא צמא, וחסר מיחושים ככל האפשר.

לאחר מכן היא הציגה טיפול באשת קריירה מצליחה ואינטליגנטית ואם מסורה, שלא הייתה מרוצה מתפקודה, מיעטה להביע את תחושותיה ופעמים רבות לא הצליחה לחוש את עצמה. במפגשים הטיפוליים היא שתקה והתקשתה לנסח את עצמה. המטפלת חשה שאין לה כלים מספיקים כדי לשמוע את "האזורים הנפשיים" שנעלמים למטופלת. היא החליטה לשים לב לתחושות הגופניות של עצמה – תהליך שנקרא הדהוד – ולשתף בכך את המטופלת. היא חשה שגם היא הולכת ונעלמת, מתקשה להתרכז, חשה תשישות חריפה ומחשבותיה נקטעות. היכולת של המטפלת להקשיב לחוויות הכאוטיות המפחידות שבתוכה ולחלוק קושי זה עם המטופלת  אפשרה למטופלת לבטא את עצמה ביתר קלות ולחוש מובנת. מצאתי את עצמי מזדהה עם זיו-ביימן וחושבת לעצמי שמאז היחשפותי לעולם הפסיכותרפיה הגופנית גם אני מרשה לעצמי להקשיב לרבדים עמוקים, ראשוניים ומפחידים יותר בתוכי ובתוך מטופליי.

גיל ארד, ראש תוכנית ביוסינתזה בקמפוס ברושים שבאוניברסיטת תל אביב, ביקש שנרגיש את ההתרגשות שלו בגוף שלנו. לגיל קול מרגיע ועוטף, שגרם לנו "להישאב" לתוכו. תוך כדי כך שהרגשנו בגופינו את תחושותיו, הוא סיפר לנו על מטופל בן 38 אשר חרד מלעבור להתגורר עם בת זוגו. כשהמטופל נולד נודע לאמו שאחיה נפל במלחמה ומאז הוא חש חרדת מוות כשנמצא בהיקשרות. בפגישה גיל חש בגופו, יחד עם המטופל, את החרדה והלחץ בלב, בסרעפת ובראש. בד בבד הוא חש סוג של נוכחות נעימה בכפות הרגליים, שיש בה תחושת חיות. כשהוא שיתף בכך את המטופל התברר שגם המטופל חש בכך. בדרך גופנית זו הם מצאו – מתחת לקשיים – משאב פועם ומבקש חיים. הרגשתי את עצמי חיה את הסיפור של מטופל זה בגופי, עוברת איתו מסע בן שבע דקות שהוא הרבה מעבר למילולי.


- פרסומת -

ליאורה מדינה, פסיכותרפיסטית התייחסותית אינטגרטיבית, תיארה מקרה מרתק של פיצול בין גוף לנפש, בין חיים למוות. מטופלת בת 67 הגיעה אליה לטיפול עקב דיכאון. היא תיארה ילדות שבה הגוף חי, אבל לנפש אין ביטוי. במפגשים ליאורה הרגישה תחושה הפוכה: גוף מת ונפש חיה. היא הבינה שגופה של המטופלת הפך להיות מקום אחסון לכל אותם רגשות לא מדוברים שקיימים אצלה, ולכן הפסיק לחיות, ואילו נפשה ממשיכה לייצר רגשות ולחיות. הן דנו בפחד של המטופלת מכך שגם הגוף וגם הנפש יחיו. בעזרת הדהוד תחושותיה של המטופלת בגופה של ליאורה, תנועות גוף וקרקוע כפות הרגליים, נוצר מרחב בטוח לדמיין חיים בכל הרמות, והגוף של המטופלת החל להחזיר לנפשה את הרגשות שהחזיק עבורה. המטופלת החלה לחיות וסיימה את הטיפול, אולם לאחר שנים אחדות כתבה לליאורה: "לצערי נכשלתי, התמכרתי לטיפה המרה, הגוף והנפש שלי שוב נפרדו". תודה לליאורה על התזכורת שגם אנו, המטפלים, מוגבלים ביכולתנו לעזור.

כרמלה קיט, אמנית המלווה אנשים בתהליכי שינוי, שיתפה אותנו בעבודה אמנותית מרגשת במיוחד שבה היא עוסקת כחצי שנה – צילום בגינת לוינסקי, או, כפי שהיא קוראת לה, "משולש ברמודה הפרטי שלי". היא מצטטת את ניק טוטון, מבכירי הפסיכותרפיסטים הגופניים בעולם, בספרו של אסף: "כפי שתא זקוק לממברנה כדי שתקיף אותו ותגדיר אותו, כך אנו בני האדם זקוקים ל'קצוות' – גבולות פסיכולוגיים המתנגדים לשינוי, כדי להתוות את עצמנו, כדי לאפשר לנו קיום. ניתן לחשוב על קצוות אלו כעל דרכנו להנכחה גופנית". כרמלה שיתפה אותנו בדילמת ההנכחה הגופנית של ההומלסים יוצאי אפריקה שחיים בקרבנו, והעלתה בעזרת צילומיה הרגישים את השאלה איך נעשה מקום לאנשים חסרי מקום. חשתי שכרמלה קוראת לנו לא להיות מטפלים יפי נפש רק בדל"ת אמות חדר הטיפולים שלנו, שכן מתוקף מקצוענו יש לנו אחריות מוסרית גם כלפי מצוקות נוספות בסביבתנו.

לסיכום, הדוברים השונים בכנס הדגימו את האפקטיביות הרבה של צורות הבנה והתערבות בפסיכותרפיה גופנית. חשיבותו של הכנס ביצירת תהליך הידברות בין אנשי המקצוע השונים בתחום. הכנס עורר בי תקווה שאנשי מקצוע מתחומי טיפול מגוונים ימשיכו לתרום זה לזה ולהיתרם זה מזה, משום שרק כך נוכל להתקרב לעומקו ולמורכבותו של המקצוע שלנו.

 

 

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: פסיכותרפיה, גוף ונפש
לינור שגיא
לינור שגיא
יועצת חינוכית
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון, פתח תקוה והסביבה
חוה גולדברג
חוה גולדברג
עובדת סוציאלית
תל אביב והמרכז
נטע אדלר
נטע אדלר
עובד/ת סוציאלי/ת
ירושלים וסביבותיה
ד"ר אינס צור
ד"ר אינס צור
פסיכולוגית
שרון ושומרון, אונליין (טיפול מרחוק)
אלי הירש
אלי הירש
פסיכולוג
תל אביב והסביבה
יהודה אבזון
יהודה אבזון
פסיכולוג
תל אביב והסביבה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

דלית בלונדר-רוןדלית בלונדר-רון9/6/2013

תודה לאסף. תודה לך שאתה מי שאתה, ועל שהשכלת לאסוף,כשמך,מטפלים שיכולים להיתרם זה מזה.

דלית בלונדר-רוןדלית בלונדר-רון9/6/2013

תודה לעידית. עידית שלום,
תודה לך על התגובה הנדיבה.
אכן אתגר לא פשוט לסכם רק במילים ערב כל כך חוייתי רגשית וגופנית.
מקווה שהצלחתי לעניין אנשי מקצוע שלא נחשפו עדיין לתחום, כך שיוכלו לעבור חוויות משמעותיות כמו שאנחנו עוברות.

עידית פורתעידית פורת8/6/2013

תודה. חוויה מחודשת. שלום דלית, תודה לך על הסקירה. נדיב בעיני להצליח לכתוב סקירה כה נאמנה לדברי דוברים ונחוץ לכך מאמץ גדול בכלל ובאופן מיוחד בערב ממוקד גוף וגופניות. נכחתי בערב חשוב זה בכל גופנפשי, אך לא הייתי יכולה לחלץ ולשחזר בתמציתיות ובנאמנות כה גדולה את דברי הדוברים. הייתי כל כך מרוכזת בהקשבה גופנית אל הסיפורים הגופניים שהביאו הדוברים, עד שהמילים קיבלו ממדים אחרים. ובכל זאת חשוב היה לי להשכיל גם מן הממד המילולי של הערב, ולכן תודה אישית שאת מביאה אותו בדרך זו.

אורי שמואליאורי שמואלי7/6/2013

תודה דלית על הסיקור הנותן "טעימה" מהכנס ..

אסף רולף בן-שחראסף רולף בן-שחר6/6/2013

תודה. תודה דלית. שמחתי להרגיש את הזרימה בכתיבה ואת הייצוג הנאמן של הערב. כולי תקווה שתשומת הלב לגוף והכלים שהפסיכותרפיה הגופנית מציעה יהפכו זמינים יותר לקשת רחבה יותר של קלינאים. ואני תמיד נהנה לקרוא אותך ולהתוודע אליך עוד
אסף