לפעמים נועם מרגישה... / מירה דרור

לִפְעָמִים נוֹעַם מַרְגִּישָׁה כַּעַס
וְלִפְעָמִים הִיא חָשָׁה עֶצֶב.
לִפְעָמִים נוֹעַם מַרְגִּישָׁה פַּחַד
וְלִפְעָמִים הִיא מִתְמַלֵּאת בְּשִׂמחְהָ!

הַחֲבֵרִים הַמְּיֻחָדִים שֶׁל נוֹעַם (שְׁמָם זַהֲרוּרִים)
עוֹזְרִים לָהּ לִנְשׁףֹ אֶת הַכַּעַס,
לְהַזְרִים אֶת הָעֶצֶב וּלְפוֹרֵר אֶת הַפַּחַד —
הַחוּצָה! אֶל מִחוּץ לַגּוּף שֶׁל נוֹעַם!

וגְַם לשְִׁמרֹ אֶת הַשִׂמְחָה שֶׁלָּהּ —
עָמֹק עָמֹק בַּלֵּב,
וּלְהַרְגִּישׁ אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ
בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא לָהּ!