שיחת נפש

שלום לך,

למרות חוויית הבלבול, שאלותייך נוקבות, נהירות ומאירות עיניים.

אנשי תאוריה וטיפול מן הזרם הפסיכואנליטי מתחבטים מזה מאה שנים בשאלות אלו בדיוק! זרמים תיאורטיים שונים מצאו לשאלות פתרונות שונים ומגוונים. איני יודעת לאיזה זרם משתייכת המטפלת שלך (את יכולה לשאול אותה) כך שלא בטוח שאוכל לקלוע לסוף דעתה.

נתחיל מבראשית. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ראה את תהליך החקירה האנליטית של נפש מטופליו כתהליך אובייקטיבי של חתירה אל האמת הפנימית. חשיפת זכרונות מודחקים והרגשות הכרוכים בהם, ועיבוד משמעותם בחייו של המטופל הבוגר, היא המפתח למודעות עצמית ולהפחתת הסבל האישי.

בהתאם, הניח פרויד כי על המטפל להישאר בלתי אישי ומרוחק, כדי שלא "ללכלך" את אובייקטיביות החקירה, המתנהלת באמצעות זרם אסוציאציות של המטופל. אלא שבמהלך השנים בהם טיפל, גילה פרויד כי למרות עמדה זו חווים כלפיו מטופליו רגשות עזים. רגשות כמו: תלות, אהבה, זעם, תחרות, בוז, ביקורת, אכזבה, תשוקה וכיוב'. רגשות אלו היוו, לטענתו, את תופעת ההעברה: מצב בו המטופל חש אל המטפל רגשות מועצמים, שמקורם ביחסיו המוקדמים בילדות. ההעברה היא לרוב שחזור של רגשות מן היחסים עם ההורים, אך יכולה להיות העברה של יחסים מוקדמים אחרים: עם אחים, סבים, חברים או כל דמות משמעותית אחרת.

פרויד הכיר בקיומם של רגשות טבעיים  ("אמיתיים") של מטופל כלפי מטפל, אלא שרגשות העברה הם מועצמים מאד בהשוואה לתגובות רגילות, הם לא תמיד תואמים את הסיטואציה, ובד"כ הם מופיעים כאשר הטיפול נוגע בתכנים כואבים בחייו של המטופל.

בתחילת עבודתו ראה פרויד את ההעברה כמכשול המעכב את החקירה האנליטית, שכן במקום "להתעסק" בעצמו המטופל "מתעסק" במטפל, אך בהמשך זיהה כי ניתן להשתמש בה כדרך נוספת להגיע לשכבות עמוקות ולחוויות ילדות המוסתרות בנפש המטופל. כך, למשל, מטופל אשר הוריו היו שתלטניים וביקורתיים עשוי לחוות את פירושי המטפל כביקורתיים וחודרניים גם כן. מטופלת אשר כמיהתה לאהבת אביה תוסכלה או הוענשה, עשוייה לפתח אהבה ותלות עזה כלפי המטפל שלה. הבנה זו תאפשר, במהלך הטיפול, לבחון כיצד משפיעה רגישותו של המטופל לביקורתיות, או צרכי האהבה של המטופלת מדמויות סמכות, על תפקודם בחיים הבוגרים. תחילה הניח פרויד כי רק במטופל מתעוררים רגשות לא רציונליים כלפי המטפל, אך בהמשך זיהה גם תהליך הפוך אותו כינה העברה נגדית.

על פי פרויד, ההעברה מבטאת "גלופה" של דפוסי יחסים שנחרטה בילדות המוקדמת ומשתחזרת שוב ושוב במצבים שונים בחיי האדם. האדם "שבוי" בגלופות שלו, וכך מפסיד הזדמנויות למבט חדש ולחוויות רעננות ביחסים. אם כן, "העברה" מתקיימת בכל מערכות יחסים: בין בני זוג, בין הורים וילדים, בין קולגות בעבודה ובין חברים. לדוגמא, ילד אשר הוריו התעללו בו מצפה להיות קורבן בכל מערכות יחסיו בבגרות, ועלול אף לשחזר זאת בתהליך של "נבואה המגשימה את עצמה". כלומר, ההעברה חיה ובועטת בכל מקום, אלא שרק בטיפול יש התבוננות ישירה על ההעברה, פירוש ועיבוד שלה, ונסיון להשתחרר ממנה או להרחיבה למרחבי רגש ותגובה נוספים.

מאז נוסדה הפסיכואנליזה סביב ראשית המאה הקודמת, התפתחו בה ענפים רבים, אשר רואים באורות שונים ומגוונים את תופעת ההעברה, את משמעותה ואת האופן שבו יש לעבוד איתה בטיפול. זרמים כמו תיאוריית יחסי אובייקט, התיאוריה הקלייניאנית, פסיכולוגיית העצמי, פסיכולוגיה אינטרפרסונלית, פסיכולוגיית האגו ועוד ועוד..

הזרם ההתייחסותי (מיסודו של סטיבן מיטשל, אך ניצנים לדעות אלו נבטו כבר בתקופתו של פרויד) מכיר בנוכחות ובהשפעה של אישיותו הייחודית של המטפל בחדר, וביחסים האמיתיים והחד-פעמיים שאינם בהכרח שחזור של גלופות מן העבר.

הרעיונות ההתייחסותיים חלחלו היטב בכל הזרמים, וכיום אין מטפל שלא בודק עם עצמו, ולעיתים בשיתוף המטופל, מהו "חלקו" האישי במצב שנוצר בקשר הטיפולי, ואיפה מסתיימת ההעברה ומתחיל קשר אמיתי. על פי ראייה זו את צוקדת לחלוטין: הקשר הטיפולי ותגובות המטופל, ואף תכני הטיפול, מושפעים לגמרי מתכונות המטפל (אישיות, מין, גיל, דעות וכיוב') ומ"הכימיה" הספציפית בין השניים.

כאן אעצור בתאור הרקע התיאורטי ואחזור למקרה שלך. נראה לי שהרבה מהתשובות לבלבול תוכלי למצוא בדיאלוג עם המטפלת סביב שאלות אלו ממש, ובעיקר במידת האמון שאת נותנת בה כאדם וכאשת מקצוע. 

עלייך להחליט האם את סומכת עליה ועל שיקול דעתה כאשר היא מזהה העברה ברגשות כעס ואכזבה שלך ממנה, מעבר לארוע הספציפי שהתרחש ביניכן. לסמוך על מטפל, זה אומר להאמין כי הוא יודע להתנצל כאשר הוא "פישל" והכעס והאכזבה "מוצדקים" (כל מטופל אחר סביר שהיה מרגיש כך), לבין מצבים בהם הכעס והאכזבה (או כל רגש אחר) מועצמים מאד, ונהיים נוקשים ובלתי ניתנים לחלופה, בגלל "יבוא אישי" של העברה.

אני יכולה לאמר לך, כי חלק ניכר מתהליך ההכשרה הממושך של הפסיכולוג מוקדש לפיתוח כלים אלו ממש: זיהוי "העברה" לעומת רגשות המופנים כלפיו אישית עקב תכונותיו ומאפייני הסיטואציה, הכלה של ההעברה, פירוש של ההעברה, ודיון פורה עם המטופל במקרה של חוסר הסכמה על הבנת ההעברה.

זהו על קצה המזלג בנושא "העברה". זהו המושג החשוב והמרכזי ביותר בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה הדינמית, ותוכלי לקרוא עליו עוד הרבה בספרים ובאינטרנט.

המלצתי היא לחזור למטפלת עם השאלות והתסכול שאת מביעה, ולהמשיך את הבירור ביחד איתה.

בהצלחה!