פסיכולוגיה עברית | ארכיון מתמחים

מאת:

סתם אחת...

תאריך:

13/1/2005 20:13

נושא:

לא רוצה.. לא מסכימה... לא מתאים לי... אני לא יכולה...

תוכן:

הי.

בואו ספרו לי מהן הדרכים האפשריות להפסיק להלחם כל העת במטפל שמנסה לעזור לי?
מדוע בחרתי בו להיות המוקד אליו מופנת ההתנגדות הבלתי פוסקת לכל מה שהוא אומר ומציע?
איך מתגברים על העובדה, שלא חשוב כמעט מה שיציע, אני מסרבת ?

מידע חלקי לעזרתכם:
1. מטפל די חדש, לאחר ניתוק קשה ממטפלת שהייתה בקשר איתי במשך תקופה ארוכה,

2. קשה לי מאד כש"אומרים לי מה לעשות"... ואז הדפוס הוא להתנגד. (דפוס שהיה לו
תפקיד חשוב בהישרדות בגיל הצעיר ועתה הוא בעוכרי...)

3. אני פוחדת, שהמטפל יתייאש ויפסיק את הקשר בשל ההכשלה הבלתי פוסקת.

4. פניתי אליו לעזרה בתחום מאד מוגדר, לשינוי מסויים ואיני משתפת אותו בתכנים רגשיים
אחרים, כך שהוא יודע עלי מעט מאד. (זה היה הסיכום בינינו, מאחר ונפגעתי קשות מניתוק
הקשר הארוך הקודם ואין אני מסוגלת לעמוד רגשית מול ניתוק נוסף.
אם לא יוצרים קשר.... לא נפגעים מהניתוק... הלא כן?....)

5. מעבר לנ"ל, כנראה שגם קשה לי לעשות את "השינוי" שלשמו פניתי לעזרה...
לא מצליחה לעשות את המטלות שהוצבו לפני.

יש לכם רעיונות?
(מלבד לדבר איתו...)
יתכן ויהיה לכם יד בשינוי ה"ריקוד" הזה... שבו אני מתנגדת והוא מנסה למצוא משעול
אחר להשגת המטרה...

רגע...
אני חושבת שאני קצת (הרבה) נלחמת בו במקום להתעמת עם המטפלת שהקשר איתה
נפסק... ולא מגיע לו... ממש לא..
ואותה, אני לא יכולה לשתף. היא במצב שאי אפשר לעשות זאת...
איך מפסיקים את הקרוסלה הזו?....
סתם אחת...
אם כן,