הרפורמה בבריאות הנפש
הרפורמה בבריאות הנפש

מאמרים

מחשבות על הרפורמה בבריאות הנפש

תאריך פרסום: 21/10/2006

 

מחשבות על הרפורמה בבריאות הנפש

הנכם מוזמנים להעלות כאן נקודות למחשבה בנושא הרפורמה...

תגובות

הוספת תגובה

הקואליציה של ארגוני הצרכנים, המשפחות וארהקואליציה של ארגוני הצרכנים, המשפחות ואר11/1/2012

הזמן עובר, החקיקה תקועה, חייבים לקדם את הרפורמה עכשיו [ל"ת].

מזה למעלה מ-15 שנה אנו נאבקים לקדם את הרפורמה הנחוצה כל-כך. ארבע החלטות ממשלה כבר התקבלו בנדון. בשנת 2007, בעקבות עתירה שהוגשה על ידי ארגון בזכות, עמותת עצמה, מתמודדים ואישי ציבור בנושא לבית המשפט העליון, אף הוגשה הצעת חוק ממשלתית להעברת האחריות למתן שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הצעת החוק תאפשר לראשונה בישראל לעגן בחוק את הזכות לקבלת טיפול נפשי, להגדיר מי יהיה זכאי לקבל טיפול ומה יהיה סל השירותים אותו הוא זכאי לקבל, וכן לקבוע בצורה ברורה מי הגורם האחראי למתן השירותים. זכות זו אינה מעוגנת כיום בחוק, ולכן מערכת בריאות הנפש התדרדרה לאן שהתדרדרה – למחסור בתקציבים ולמחסור משווע בשירותים.
למרות שהצורך זועק, הצעת החוק הזו תקועה כבר קרוב ל-5 שנים בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ובינתיים המצב בשטח רק הולך ומחמיר. כרבע מיליון איש בישראל, הזקוקים לשירותים בתחום בריאות הנפש, נפגעים מהעדר שירותים זמינים בקהילה: פחות משליש מהמבוגרים ורק כרבע מהילדים הזקוקים לטיפול נפשי זוכים לקבל אותו במסגרות הציבוריות המופעלות כיום בקהילה. שאר הנזקקים אינם מקבלים טיפול כלל, או שנדרשים לשלם בעבורו ממון רב, וכך הנפגעים העיקריים הם אנשים מהשכבות המוחלשות. בישובים רבים, בייחוד בפריפריה, אין מרפאות ציבוריות, וגם היכן שפועלות מרפאות התור אורך חודשים רבים.זה מצב אבסורדי וחייבים לתקן אותו. רק עיגון של הזכות לקבלת טיפול וקביעה של גורם שאחראי לתת את השירותים תביא לשינוי של המצב. צריך להפסיק את ההדרה של שירותי בריאות הנפש מכלל שירותי הבריאות, ולהעביר את האחריות למתן השירותים לידי קופות החולים, האחראיות על כל יתר שירותי הבריאות שאנחנו מקבלים, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אפשר – וצריך – לדון על ההגדרות הקיימות בהצעת החוק ובמידת הצורך להכניס תיקונים, אבל זה לא משנה את הצורך בשינוי עצמו.
הגיע הזמן שנאחד כוחות, נקרא לחברי הכנסת לצאת מאדישותם ולחזור לשולחן הדיונים, ונפעל לביצוע הרפורמה עכשיו.
לפרטים והצטרפות פנו אלינו: mental.health.reform@gmail.com

צביאל רופאצביאל רופא28/6/2007

די לסחבת! כי הגיעו מים עד נפש!.

אנו קוראים לכל מתמודד, בן משפחה או אזרח – שנמאס לו מהקיפוח החברתי ומהסטיגמה האכזרית – לבוא ולהיות חלק במחאה נגד אלה ולמען  שוויון וצדק.

ביום א' (1/7) בשעה 14:00 נתכנס ברחוב בן טבאי 2 בירושלים מול בניין משרד הבריאות.

נתמוך בהחלת הרפורמה שתכלול את תחום בריאות הנפש באחריות קופות החולים, ונתנגד בתוקף לכל פגיעה בחוק השיקום.

כולכם מוזמנים,
קואליציית ארגוני הצרכנים בתחום בריאות הנפש

 

ליאורליאור23/12/2006

שוב ניצחתם! מזל טוב!.

כשמעסיקים כל כך הרבה לוביסטים בכנסת - יש תוצאות!!!

ומי אוכל אותה כרגיל?

מאות אלפי "עמך" - שהעניין הוא בנפשם ממש.

חיהחיה17/12/2006

מדברי יצחק קדמן בוועדה לבריאות הילד שנערכה בכנסת ב-5 בדצמבר.

"אני רוצה להתחיל עם דבר שלא הודגש מספיק עד עכשיו. המצב בשירותים, למרות הדברים היפים ששמענו כאן, של בריאות הנפש לילדים, ובעיקר בריאות הנפש בקהילה לילדים היום הוא קטסטרופאלי. כל תיאור אחר יהיה תיאור מייפה את המצב. זהו מצב קטסטרופאלי. אם יש בלבי על העובדים המסורים של התחנות, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ואחרים, היא העובדה שהם ישבו בעשר השנים האחרונות ופחות או יותר שתקו. הם היו צריכים להקים קול זעקה מפני שמה שקרה בתחום בשירות הזה הוא פשוט קטסטרופה".

תמים הקדמן הזה. הם מקימים קול זעקה רק כשנוצר איום על האינטרסים שלהם.

האמת חייבת להיאמר.

ליאורליאור3/12/2006

ועוד משהו מהיום:. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/795496.html

ליאורליאור1/12/2006

הקישור לא עובד. אולי דרך אחרת:.

זה לא בנפשם
מאת רותי סיני
12 שנים ו-12 תאריכי יעד חלפו מאז אושרה התוכנית להעברת הטיפול הפסיכיאטרי לידי קופות החולים. מישהו חושב שבתאריך היעד החדש, 1 בינואר 2007, משהו ישתנה?
איור: מיכל רון
ב-20 בדצמבר 1994, אישרה הכנסת את אחד החוקים המתקדמים בהיסטוריה של המדינה: חוק ביטוח בריאות ממלכתי קבע שכל תושב יהיה מבוטח באחת מקופות החולים ויהיה זכאי לטיפול רפואי. באותו מעמד הודיע שר הבריאות אז, ד"ר אפרים סנה, שהטיפול הפסיכיאטרי יישאר באחריות המדינה, אבל יועבר לאחריות הקופות "בדיחוי קל".

מאז חלפו 12 שנים. 12 תאריכי יעד נקבעו להכללת שירותי הפסיכיאטריה בחוק ביטוח הבריאות, אבל המועדים באו וחלפו והטיפול הפסיכיאטרי נותר בידי משרד הבריאות. מכלול סבוך של גורמים בלמו את החלת הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש, בהם אינטרסים חזקים וסותרים של משרדי הממשלה, קופות החולים ומנהלי בתי חולים פסיכיאטריים, חששות מצד העובדים ומשפחות המטופלים, חולשה של מצדדי הרפורמה, תכנון לקוי, חוסר יעילות וחוסר אכפתיות.

גם כיום, כשתאריך היעד ה-13 בפתח, מנסים גורמים רבים לטרפד את החלת הרפורמה שמתוכננת ל-1 בינואר 2007. חלקם אומרים זאת בגלוי, אחרים אומרים שהם תומכים במהלך, אבל רק בתנאי שיתבצעו שינויים.

מסיבות העיתונאים של המתנגדים, הכתבות בעיתונים, השתדלנות בקרב חברי הכנסת, העמדות האמביוולנטיות - כל אלה מחזירים את ד"ר דליה גיא ל-1994, הנקודה בה מתחילה עבודת הדוקטורט שעשתה באוניברסיטת חיפה על הניסיונות הכושלים ליישם את הרפורמה. גיא - סא"ל (מיל'), פוליטיקאית (מיל'), וחוקרת ומרצה בהווה - משרטטת את תהליך בלימת הרפורמה באמצעות מסמכים וראיונות עם עשרות שחקנים מרכזיים בדרמה המתמשכת. זהו מסמך חשוב שחושף את אופן קבלתן (ואי קבלתן) של החלטות ואת הדרך שבה בעלי אינטרסים משפיעים על המערכת הציבורית והפוליטית. הוא מעניין במיוחד משום שהרפואה הפסיכיאטרית מתנהלת ברובה רחוק מהעין והעניין הציבוריים.

הדו"ח השנתי של ארגון הבריאות העולמי הוקדש ב-2001 לבריאות הנפש. נכתב בו שאחד מארבעה אנשים סובל במהלך חייו מהפרעה נפשית, אך הזנחה, סטיגמה ומחסור במשאבים מונעים עזרה ממרבית הנזקקים לה. ההמלצה הראשונה של הדו"ח לממשלות העולם, היא לשלב את הטיפול במחלות נפש עם שירותי הרפואה הראשוניים בקהילה - רפואת המשפחה, במקרה של ישראל.

הרעיון פשוט: כשם שאדם בא לרופא משפחה כשכואבת לו הבטן, כך הוא יבוא אליו גם אם יחוש דיכאון או חרדה. במקרים רבים ייתכן שרופא המשפחה יגלה שכאב הבטן הוא תוצאה של מצוקה נפשית כלשהי - לפי נתוני ארגון הבריאות, רבע מהביקורים אצל רופאי משפחה הם על רקע נפשי. במדינות מערביות שמשלבות בין רפואת גוף ונפש, רופא המשפחה מקבל הכשרה כדי שיוכל להחליט אם לשלוח מטופל לפסיכיאטר, או לטפל בו בעצמו באמצעות תרופות פסיכיאטריות.

גם ועדה בראשות השופטת שושנה נתניהו, שמונתה לבדוק את תפקוד מערכת הבריאות, המליצה, בדו"ח שהגישה ב-1990, לכלול את שירותי בריאות הנפש בסל שעל הקופות לספק. ואכן, בטיוטה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי מ-1991, נכללה הפסיכיאטריה בסל שירותי הבריאות הבסיסי. אבל הטיוטה שונתה. "אף אחד לא אמר שהוא מתנגד לרעיון של איחוד הטיפול בגוף ובנפש, כמו שלא אומרים כך היום, אבל היו יותר מדי גורמים שלא רצו שהפסיכיאטריה תיכלל בסל ותעבור לקופות", אומרת גיא.

התוצאה היא שעד היום תושבי ישראל אינם מבוטחים ואינם יכולים לתבוע מקופות החולים להעניק להם טיפול נפשי. מי שאינו נרתע מהסטיגמה ומוכן להמתין בתורים ארוכים, יכול לקבל טיפול במרפאות של משרד הבריאות. ישנם שפונים לשוק הפרטי, ישנם שמקבלים טיפול מסובסד באמצעות הקופות (הטבה הדומה לטיפול שיניים מסובסד), ויש שאינם פונים כלל. במשרד הבריאות מעריכים שרק מחצית מהזקוקים לכך מקבלים כיום טיפול נפשי.

ה"דיחוי הקל" שעליו הודיע סנה ערב אישור החוק בכנסת, נבע מסירוב האוצר להיענות לדרישתה של קופת חולים כללית, לתוספת של 40 מיליון שקל כדי שתסכים לקבל על עצמה את תחום בריאות הנפש. התאריך שנקבע להחלת הרפורמה היה 1 ביוני, 1995, אבל לדברי מיה מוהליבר, אז סמנכ"ל תכנון, תקצוב ותמחור במשרד הבריאות, "כולם נתנו מס שפתיים אך אמרו, 'לא השנה ולא בבית ספרנו'".

לפי ממצאיה של גיא, הקופות התנגדו משום שטענו (והן עדיין טוענות) שאינן מקבלות די כסף, והאוצר התנגד משום שלא רצה לתת יותר כסף. גם מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים - קבוצה רבת השפעה במשרד הבריאות - התנגדו, בין השאר מחשש שהקופות יעדיפו למצוא שירותים זולים יותר, ולא ירכשו מהם שירותים, למשל במרפאות החוץ.

פרופ' שמואל טיאנו, מבכירי הפסיכיאטרים בישראל, אמר לגיא ב-2003 (השנה שבה התקיימו כל הראיונות שערכה), ש"כל המשאבים, הכוחות האקדמיים, כוחות ההוראה, מעצבי ההחלטות וקובעי המדיניות - יושבים בבתי החולים, אשר רכשו עוצמות חסרות פרופורציה". בהקשר זה מציינת גיא את "נאמנותם הכפולה" של חלק מהרופאים, שמצד אחד מחויבים לאינטרס רחב מתוקף תפקידי ניהול וייעוץ שהם ממלאים במשרד הבריאות או בראשות ועדות רשמיות, ומצד אחר הם מחויבים לבתי החולים שאותם ניהלו ושאליהם ישובו בתום הקדנציות שלהם, או לקופות החולים שמממנות את שכרם. גם משרד הבריאות נגוע בניגוד אינטרסים מובנה - הוא מספק שירותי פסיכיאטריה וגם אמור לפקח עליהם ולבקר אותם, מתוקף תפקידו כרגולטור ממשלתי.

כמו היום, גם אז גייסו המתנגדים את התקשורת. בראיון ב"מעריב" ב-1994 הזהיר ד"ר משה אבנון, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה, כי "או-טו-טו יהיה מסוכן להסתובב ברחוב, הטירוף יחגוג ועשרות מקרי רצח של אזרחים תמימים יהיו בלתי מפוענחים". אזהרות דומות הושמעו בשבוע שעבר במסיבת עיתונאים של ההסתדרות הרפואית.

גיא מצאה שאחד המחסומים העיקריים להחלת הרפורמה בשנות ה-90 היה העדר תכנון. פרופ' מרדכי שני, שכיהן בשלל תפקידים בכירים במערכת הבריאות, לרבות כיו"ר ועדת הרפורמה בבריאות הנפש, לא היה חסיד נלהב של תכנון מדוקדק, כפי שהתבטא בינואר 1996. "מוטב לא לתכנן לפרטי פרטים, אלא לקפוץ למים ולעקוב אחר היישום, שהוא תהליך הדרגתי ביותר", אמר שני בכנס.

אבל מערכת בריאות הנפש נותרה על המקפצה. אמנם שלושה ימים לפני תאריך היעד השני, 1 בינואר 1996, קיים סנה מסיבת עיתונאים שבה הודיע על דחיית הרפורמה עד 1 ביוני, אבל ב-31 במאי התקיימה ישיבה של ועדת העבודה והרווחה בכנסת, שבה הביעו נציגי הקופות התנגדות למעבר הפסיכיאטריה, והתגלעו חילוקי דעות בדבר סמכותו של שר הבריאות לכפות זאת עליהן. כך חלפו תאריכי היעד הראשון וגם השני.

בראיון שקיימה גיא עם יוסי כץ, אז יו"ר ועדת העבודה והרווחה, הסביר כץ מדוע ביקש למנוע את הרפורמה: "מחוץ לוועדה, לא לפרוטוקול, הופיעו המון גורמים, כולל רשמיים, שלא יכולים להגיד את דברם בוועדה, ואמרו לי דברים הפוכים ממה שאמרו בוועדה. יש חדר ועדה ויש חדר יו"ר הוועדה", סיפר כץ.

גיא רומזת שאחד הגורמים היה שני, שבהצהרותיו הפומביות תמך בלא סייג ברפורמה, אבל פעם אחר פעם גילה הבנה לדרישותיהם של אלה שביקשו לעכבה. באפריל 1996 כתב שני לחיים פלץ, אז סגן הממונה על התקציבים באוצר: "השתכנענו מטיעוניך על הקשיים הרבים ביישום חפוז... כמו כן יש צדק מסוים בטיעוניך על הבעיות הכלכליות שיש לקופות החולים". וכך באו והלכו תאריכי היעד הבאים. עצם בחירתו של השלישי כבר רימזה על גורלו, 1 באפריל 1996, וגם במועד הרביעי, 1 במאי באותה שנה, לא השתנה דבר.

הסטטוס-קוו היה נוח לאוצר, שחשש, בין השאר, שמי שקיבל עד אז טיפול פרטי ידרוש טיפול בקופות ואלה ידרשו מהמדינה להגדיל את תקציביהן. תרחיש כזה מנוגד למגמה המתמשכת של הקטנת ההוצאה הציבורית על בריאות והגדלת השתתפותם של תושבי המדינה במימון צורכי הבריאות שלהם. רביב סובול, כיום המשנה לראש אגף התקציבים שהיה אז רכז תחום הבריאות באגף, אמר לגיא: "אם מפוטר היי-טק נפל לדיכאון אני לא יודע אם זה באחריות המדינה לספק לו טיפול. אני צריך לדאוג שהפסיכוטים האמיתיים, החמורים, לא יסתובבו ברחובות". גם משפחות המטופלים התנגדו באותה עת לרפורמה מחשש שהקופות יסיטו כסף מבריאות הנפש לתחומים אחרים, אם כי מאז השתנו עמדותיהן מאמביוולנטיות לתמיכה מסויגת.

תאריך היעד החמישי נקבע ל-1 בינואר 1997, אבל אז התברר שלא בוצע אף לא אחד מהצעדים הארגוניים שעליהם סוכם בין משרדי הבריאות והאוצר כדי להכין את הרפורמה. דווקא בקופת חולים הכללית התכוננו ואף הקימו מחוז נוסף שבו רוכזה הפעילות הניהולית והכספית של שירותי בריאות הנפש. בסוף 1997, משהתברר שהפסיכיאטריה תישאר בידי המדינה, פורק המחוז. "הצליחו לבלבל אותנו בצורה יסודית, לטמטם אותנו בנושא המספרים", אמר מנכ"ל הקופה אז, אביגדור קפלן.

התוצאה של הדחיות החוזרות ונשנות היתה לא רק אנדרלמוסיה וחוסר ודאות בקרב הגורמים הרבים הקשורים בתחום - פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק, אחיות, רופאים, משפחות, מטופלים - אלא שחיקה מתמדת בשירותים הפסיכיאטריים מתוך תפישה שלא כדאי למדינה (ואין עליה כל חובה) להשקיע בהם משום שהם או-טו-טו עוברים לאחריות הקופות.

בהתבסס על מרואייניה גיא מצביעה גם על הפסיכולוגים והפסיכיאטרים כגורם מעכב רפורמה, בשל חששם לפרקטיקה הפרטית שלהם. טיאנו הצביע על חשש נוסף של הפסיכולוגים, שהקופות ירצו לחסוך כסף ויגבירו את השימוש בתרופות על חשבון הטיפולים הפסיכותרפיים. "ב-95'-96' גילדות קטנות הכשילו את הרפורמה באמצעות קשרים פוליטיים", סיפר לגיא פרופ' משה קוטלר, מנהל המרכזים לבריאות הנפש בנס ציונה ובאר יעקב.

אחרי הדחייה החמישית, הרפורמה הביטוחית ירדה למעשה מסדר היום של משרד הבריאות. "נראה לי שנכון ניהולית להפסיק לשגע את המערכת", אמר לגיא ד"ר זאב קפלן, שב-1997 שימש ראש שירותי בריאות הנפש. "נראה לי טעות להמשיך ולהתעסק בניסיונות הסרק להעביר אחריות". גיא מזכירה שלאחר שסיים את תפקידו, חזר קפלן לנהל את בית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע.

בשנים הבאות נקבעו תאריכי יעד נוספים והוקמו ועדות, אבל עיקר המאמץ הושקע בשתי רפורמות אחרות - צמצום של 50% במספר מיטות האשפוז הפסיכיאטרי והעברתו ויישומו של חוק שיקום נכי נפש בקהילה. גיא סבורה שעכשיו, כשמרבית חולי הנפש אכן מטופלים בקהילה, חובה להסדיר גם את הטיפול הרפואי בהם כך שיהיה זמין ונגיש. "במדינה שבה עפים טילים, שבה המתח הביטחוני כה גבוה, חייבים לספק טיפול נפשי אמין", היא אומרת.

אם לשפוט לפי תאריכי היעד הקודמים ולפי המוכנות למימוש הרפורמה, גם אחרי 1 בינואר 2007, הטיפול הפסיכאטרי עדיין יהיה בבחינת מותרות או הטבה מיוחדת, לא חלק בלתי נפרד מהביטוח הרפואי.

ליאורליאור1/12/2006

לכל מי שמעוניין לדעת את האמת העירומה והצרופה ביחס לרפורמה. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/SearchArticle.jhtml

רונית  גלעדרונית גלעד26/11/2006

הרפורמה בבריאות הנפש.

בהתחלה חשבתי שהרפורמה טובה לנו  המשתקמים.אבל עכשיו כששמעתי שרוצים לסגור

בתי חולים ומקומות שיקומיים אני בחרדה מה יהיה .אני גם לא מבינה את ההגיון שבענייו.

מה יעשו עם כל האנשים החולים יותר קשים אם יצטרכן אשפוז.יצטרכו להתחנן בשביל

להכנס לאשפוז.ומה ההגיון בלסגור מרכזי שיקום.מהיעשו אנשים כמוני למשל שלא

מסוגלים לעבוד בחוץ ורוצים מסגרת תעסוקתית קלה ולא מחייבת, יישארו בבית

וישתגעו?מבחינת זה שנקבלאת הטיפול התרופתי בקופת חולים מצד אחד זה טוב

מבחינת הסטיגמה  שנהיה כביכול כאחד האדםאבל מאיפה יביאו את הכסף

לפסיכיאטרים שיישבו שם וגם פסיכולוג ועוס?אני לא מבינה ....

צביאל רופאצביאל רופא26/11/2006

מעשה בדירה.

 

איש מסכן אחד גר ימים רבים בצריף עלוב בתנאים קשים ביותר שהלכו והידרדרו. יום אחד בא קבלן והציע לו במקום הצריף דירה. אלא שתנאי אחד היה לקבלן: בדירה לא יהיו רהיטים - לא מיטה לישון , לא ארון לאחסן, לא שולחן לאכול ואף לא כיסא לשבת.

 

ועתה, חייב האיש המסכן שחי בתנאים כה קשים להחליט: דירה בלי רהיט אחד לרפואה או שוב צריף רעוע, טחוב ובקיצור שוב שפל המדרגה. היו שיעצו לו לוותר כליל על הדירה והיו שיעצו לו לקחתה אך להתמקח בכל זאת על תכולתה. מכל מקום, לחיות בכבוד לא הציעו לו.

פסיכולוגפסיכולוג25/11/2006

ממש לא נכון! זה מוטעהה!! לא נותנים לנו להגיע!.

אוסנת מזרחיאוסנת מזרחי23/11/2006

תתבישו לכם. תתבישו לכם  תתבישו לכם  תתבישו לכם שתרגישו את אותו הדבר

אוסנת מזרחיאוסנת מזרחי23/11/2006

חברי כנסת שיושבים על התחת סתם בשביל לחמם את הכיסא. נתחיל מכך שביבי נתניהו דפוק הוא זה שנתן את הצעתו לרפורמות בכלל  בטח המשכורת שלהם מספיקה לכל השנה ואילו אנו החולים אוכלים חרא אם 2050 ש"ח לחודש שאולי אחרי הצעד הזה יבוא הצעד לקחת גם את זה אז אם החלטתם על רפורמה אז נתחיל מכם קצצו במשכורות שלכם ובכל ההטבות שאותם אתם מקבלים בכנסת ותתחילו לעשות רפורמה בתוך הכנסת להפחתת שרים במקום לקצץ במטפלים שהם חשובים ביותר לאוכלוסיה החלשה ואולי כך המדינה שלנו תראה אחרת אם פחות שחיתויות מצד חברי הכנסת והשרים שיושבים על אותם כיסאות שנקנים בכספי הציבור נוחים והמרופדים .

אוסנת מזרחיאוסנת מזרחי23/11/2006

חשיבות של הסיפורים. חשוב לפרסם את חלק מין הסיפורים של האנשים שמקבלים מענה לבעיות שלהם שאותם אנשים שעושים את מה שעושים כרגע מחליטים החלטות קשות גורל שאין מהם דרך חזרה אנא אם מישהו מוכן לחשוף את עצמו בכל אמצעי תקשורת ולספר את אשר עלה בגורלו עד שהגיע לאותם גורמים שמטפלים בוא קעט שיעשה זאת אני אישית מוכנה לעשות זאת רק שאיני יודעת איך ואיפה ולמי פונים אם יש לכם מושג תעזרו לי שכבר מעכשיו אני יוכל לתת את העומץ לעוד אנשים לדבר עיל מה שעבר עליהם וכמה המרכזים הטיפולים חשובים.

אוסנת מזרחיאוסנת מזרחי23/11/2006

התשובה לשאלה.

התשובה שלי להפגיו נגד שתי השאלות שלך בתור מי שאושפזה פעם אחת בחייה אני יכולה להגיד שלא כל כך סמכתי לראות מה קורה בתוך הבית חולים במחלקה הסגורה אחוסר אנושיות ברוב המקרים היא מאוד גדולה . שנאתי את מה שראיתי בבית חולים את היתיחסות הבלתי נסבלת של חלק מהצוות המטפל כולל מנהלי המחלקות .אבל אני גם מאוד עצובה ממה שקורה עכשיו מזה שאולי אני וחבריורבים מין האנשים שאני מכירה ושכבר אכשיו הולכים לאיבוד בתוך המערכת נשאר ללא תמיכה מזערית של טיפול שכרגע אנו מקבלים עליו מענה  .תאר לך שאני כמעט 28 שנים סבלתי מהתעללויות קשות ואכשיו אחרי הדבר הדבילי שהם רוצים לעשות אני יקבל רק 10 טיפולים פסכולוגים מה שנשמה אבסורדי לחלוטין אז צריך לעשות משהו בנידון אני חושבת ולא לשבת בחיבוק ידיים כי הזמן שלנו הולך ואוזל לגמרי  אני לא משתייכת לשום עמותה אבל בתור מי שאיכפת לי ממה קורה הייתי רוצה לפחות לספר את הסיפור שלי ולהסביר כמה חשוב שהיה מקומות יום יומים ותומכים ונפלאים כמו המרכז שיקום בוא אני נמצאת כיום שנותן מענה כמעט לכל צרכי הרגשים ובאשר לתשובה צריך להפגין נגד זה ונג הדבר השני ולשנות את הגישה של כל האוכלוסיה לגבי הדעה שלהם עלינו החולים אנו חולים כמו כל החולים הקשים במדינת ישראל.

אוריתאורית22/11/2006

ואני כבר האמנתי לדאגה הכנה למטופלים.

הנה דוגמה אמיתית מהשטח:

"פסיכולוגים לא רוצים לבוא לשדרות

 

עיריית שדרות התבשרה שרק תקן אחד של פסיכולוג חינוכי מאויש. במשרד החינוך מסבירים: אין לפסיכולוגים מוטיבציה להגיע לשם"

חדשות Y-NET

צביאלצביאל20/11/2006

כל הכבוד לך אוסנת !! [ל"ת].

רק השאלה היא על מה בדיוק להפגין: 

בעד שינוי המצב הקיים = הפסקת הדיכוי והפסקת ההשפלה של חולי הנפש בישראל באשפוז ובקליניקה כבר יותר מ-60 שנים ברציפות?

או:

בעד אי שינוי המצב הקיים = מתן הכשר שהינה למעשה הסכמה בשתיקה ליחסי אנוש הלא אנושיים מהסוג הנ"ל שנמשכים כל השנים דלעיל?

מה דעתך אוסנת?

 

 

 

אוסנת מזרחיאוסנת מזרחי19/11/2006

הפגנה בירושלים.

לכל המעונין כדי להתחיל להפגין ולא לפחד מאף אישפוז סך הכל אנו נלחמים על מה שמגיע לנו ולאחרים אף אחד לא במקומנו וחשיבותם של מרכזי הטיפול בעדיפות עליונה אז אנא קומו על הרגלים ותתחילו לעשות משהו בנידון שלכם אוסנת מזרחי שיקום שחף פתח תקווה

אוסנת מזרחיאוסנת מזרחי19/11/2006

ארבע שנים טיפול. אני קרוב לארבעשנים מטופלת במרכז שיקום אצלנו בכל נושא אפשרי וכולי רותחת וזוהמת  על מה שהולך לקרות לי וליתר האנשים בשיקום אז מתי תבינו חברי כנסת מטומטמים שכל מה שאתם רוצים זה לפגוע בנו האוכלוסיה החלשה וכמובן במטפלים שלנו ובאנשים שעושים עבודת קודש יום יום שעה שעה אלוי שתרגישו מזה להיות חולים שנזקקים לשרותים מיוחדים שלמרות שזה לא תמיד מספיק עדיין זהרבה לרובנו כל אדם שיש לא טיפה מצפון צריך לשבת עם עצמו ולחשוב מה הוא עומד לעשות לאנשים כמוני ולעובדים שעושים איתנו כיברת דרך לא קטנה וגם לא קל קחו לעצמך יום חופש מהמשרדים הממוזגים שלכם ותגיעו לאותם מקומות ותירעו במו עיניכם את חשיבותם של אותם טיפולים להם אנו זקוקים ואולי אם אבל רק אם יש לכם מצפון אז אתם תשנו את דעדתכם המטומטמת ואלו הגיונית בכלל על החתום אוסנת מזרחי שיקום שחף פתח תקווה

אוסנת מזרחיאוסנת מזרחי19/11/2006

שיקום שחף [ל"ת].

אני אוסנת מזרחי משתקמת בשיקום שחף  מאוד מודאגת ממה שקורה אני כותבת את התגובה שלי בשם המשתקמים והעובדים שנמצאים איתנו יום יום אני מאוד כועסת על מה שקורה אילו אחד מאנשים שיצאו את כל נושא הרפורמה היה חולה אז אולי זה לא היה קורה ברגע שזה לו נוגע לאנשים מסוימים זלא מעניין להם את התחת  הגורל של אנשים שבאמת זקוקים לאותם שרותים שנכון להיום אני ולפחות עוד מאות אנשים שאני מכירה זקוקים לזה כמו אויר לנשימה ואם לא נקבל את אותם שרותים אנו נלך לאיבוד ובאשר לעובדים אם כולם העלולים לאבד את פרנסתם אני מבחינתי מוכנה לצעוד עד ירושלים ולשבת מול אותם גורמים בלי לפחד להיחשף ולהסביר את חשיבות מרכזי השיקום חשיבות סלי השיקום חשיבותם של רבים מין השרותים אותם אנו מקבלים היום ובאשר לחלשים שביננו שלא יכולים להגיב כמוני וכמו רבים מחברי אני הפה שלהם ועשה כל מה שצריך בשביל שהרפורמה התפוקה לא תצא לדרך נכון ללהיום אני מנסה ללחוץ על כמה שיותר אנשים לחתום על הרפורמה כולל החברים שלי ובני משפחותיהם כנראה שמישהו לא חשב שם למעלה שיש אנשים שהגורל שלהם חשוב להם כולל העתיד שלהם ומי בכלל שם אותם להחליט מה טו בשביל כל אוכלוסית הנכים.

רפאלרפאל12/11/2006

פורום של מלאכים.

כל החברים שלי כתריאל, צביאל, דניאל, אני מרגיש ממש בבית

דניאלדניאל12/11/2006

מי זה ניר כתריאל?. איזה יהלומים ??

רינה שתילרינה שתיל2/11/2006

ניר כתריאל- מה שלומך?. עדיין בעסקי היהלומים?

שביתת רעב ברחבת כנסת ישראלשביתת רעב ברחבת כנסת ישראל2/11/2006

שביתת רעב.

שביתת רעבשביתת רעב2/11/2006

תחשבו על זה.

צביאל רופאצביאל רופא2/11/2006

מחשבות של מתמודד על אודות הרפורמה.

 

עלינו להסתכל על סוגיית הרפורמה ממעוף הציפור:

 

יש לזכור היטב, שתחום בריאות הנפש הוא חולה אנוש כבר יותר מ-59 שנים ומצבו לא משתנה כמעט לאורך כל השנים האלה, בעוד תחומים אחרים צומחים ומתפתחים. קרי הוא במצב של מאובנות כרונית.

 

לכן, מה שעומד על כף המאזניים אינו מצב כזה או אחר שיבוא עלינו בטווח הקצר ואפילו הבינוני - אלא פריצה משמעותית של הסטגנציה. זו האחרונה, כפתה על המתמודדים ובני המשפחות את שלטון המתודה הפסיכיאטרית ובכך גרמה לסבל המוני ולחוסר יעילות משווע של מערכות האשפוז והטיפול האמבולטורי. הן ידוע שבאין בחירה אין תחרות ובאין תחרות אין יעילות אלא יש בזבוז משווע.

 

כלומר, יש כאן ניסיון והזדמנות יקרה מפז לבצע מעבר, קשה אך הכרחי, ממצב של קיפאון ממושך למצב חדש. יש להבין היטב, שלא בכל רגע שנבקש יוכל להתרחש שינוי כזה ומה שבאמת עומד על הפרק הוא: שינוי - מול - התקבעות.

 

השינוי הזה נדרש ונחוץ מאוד, כי הוא מבשר בין היתר ניצני בחירה חופשית מול קיבעון חולני המלווה בפטרוניות (בשם טובת המטופל, כמובן). 

 

צביאל רופא - מתמודדים למען מתמודדים (מל"מ)

 

נירניר1/11/2006

עצוב מאוד.

צריך לבחון מי אמון על הרפורמה הזו, מי תכנן אותה, מי יזם אותה מי מבצע אותה וכדו'. כמו כל רפורמה יש בה בטח עקרון נכון וטוב, אך גם יחד עם זה הרבה נקודות שפוגעות בציבור, בסופו של דבר ככל רפרומה (ראו וועדת דוברת), משאירים רק את הפגיע והטוב נעלם.

נקודה למחשבה נוספת היא חברות התרופות. מי ששולט בשוק הבריאות היום הם חברות התרופות שעושות הון עתק. לחברות אלו יש בעלים , והבעלים ההלו בעלי השפעה אדירה על פוליטיקאים. לחברות התרופות יש אינטרס מובהק לרפורמה. הרפורמה תכניס פסיכיאטריה לקופות, כתוצאה מכך יכנס עוד כסף לקופות החולים ואתם דרישה להוספת תרופות לסל התרופות.

בנוסף לכך סביר להניח כי הפסיכיאטריה תתעצם, ויינתנו הרבה יותר תרופות פסיכיאטריות.

אז אולי כדאי לשאול את עצמו טוב טוב, מי באמת מרוויח מהסיפור הזה - אנחנו האזרחים הפשוטים? חברות התרופות? פוליטקאים בעלי משרות?

אשמח לתגובות

אלן מאיראלן מאיר29/10/2006

הרפורמה לא תשפר את הטיפול הפסיכולוגי. לדעתי הרפורמה לא תשפר את הטיפול הפסיכולוגי .כי לקופות -חולים אין שום אינטרס להשקיע כסף  בטיפולים נפשיים ארוכי-טווח .
אולי מה שישתפר מקסימום הם הטיפולים הפסיכיאטרים . כי כל קופה  תרצה לתת טיפולים פסיכיאטרי יותר טוב , שהוא טיפול קצר יותר ,זול יותר ,קצר יותר ופחות נכנס לעומק הבעיה . המצב הנפשי של חלק מן הנזקקים של שירותי הבריאות לא ישתפר בהכרח . אולי רק מי שנזקק לשירותי
פסיכיאטר .
אני מאוד מתנגד לרפורמה במערכת בריאות הנפש . זו הורדת האחראיות מן הממשלה לקופת -חולים . לקופות חולים יש אינטרס כלכלי לפני טובת החולה והחברה לממלשה יש ראייה מערכתית שרואה את טובה החברה .

צחי כהןצחי כהן28/10/2006

לאור הצורך באירגון ממוסד של המאבק אנא פתחו את כרטיסי. תודה ושנצליח לפחות בחלק.

צחי כהןצחי כהן23/10/2006

תודה - ולעניין.

שבוע הבא - יום ראשון אחרי שאסיים את האנטיביוטיקה שמחלישה את הפרפנאן- ואני מרגיש קצת חרא.

בקשר שבוע הבא יום ראשון- עם נדר.

1. אני מעביר את העסק לפלאפון

2. נוסע לירושלים.

3. כותב על קרטון " אני נגד הרפורמה כי בעתיד היא תנמע ממני פסכותרפיה מאיש מיקצוע. תודה ביבי נתניהו אתה והאמתפיה שלך שווים המון. צחי כהן, תשוש נפש. מנהל בישראל. משלם מס כחוק!"

4. מקבץ נדבות עם כוס זכוכית שכתוב עליה MILK ותחשבו על קליין.

5. מקבץ נדבות לטיפול בפתח משכן הכנסת.

6. אולי אהיה לבד, אולי יבוא מישהו. אבל בכול זאת אנבה למנוע עוולות- וזה הכי בריא.

7. הדבר שאני הכי מפחד ממני שיאשפזו אותי דרך המחוזי וזה אף פעם לא קרה. טוב נו אז יאשפזו.

8. אם למישהו יש רעיונות יותר טובים למיקום ההפגנה- מוזמן להציע.

9. כמו כן אתם מוזמנים להגיב.

10. תודה על התמיכה.

יו נפל לי אפר על המיקלדת.

אני רק לא יודע מה לעשות עם הכלבה אבל אפשר להשאיר כלבה לבד 9 שעות.

בושה וחרפה למדינת ישראל!!!

צחי

תמי גנדלמןתמי גנדלמן23/10/2006

צחי, דבריך חקוקים בסלע.

ואני מסכימה עם כל מילה.

ואשמח להיות לך לעזר במלחמה של תשושי הנפש כנגד הרפורמה.

באמת מתיש להיות תשוש בעולמינו האכזר...

תחזיק מעמד.

תמי.

צחי כהןצחי כהן21/10/2006

בתור תשוש נפש.

אסור לי לפתוח בשביתת רעב כי אני צריך תרופות וממש לא בא לי להתחרפן.

1. כבר כתבתי מכתב זועם לשר הבריאות.

2. דיברתי עם ראש עמותת "עוצמה" ומה שהחרטטנית אמרה לי "זה בסך הכל מאבק של המטפלים שלא יקחו להם את הקליניקות הפרטיות שמזה הם בונים וילות"- כמעט ופרקתי לעצמי את הטלפון- וזה עוד אירגון משפחות לתשושי נפש

3. אני בעל עסק אבל אני מוכן לעבוד מהפלפון- ולהפגין, כי זה מזעזע אותי.

4. אני זכיתי לטיפול 5 שנים חינם אצל הפסיכולוגית הראשית במרפאות חוץ עד שד"ר הנרי שור החליט שהברז נגמר. גם כן אנליטיקאן...

5. אם מישהו מוכן לעזור לי כלכלית בסך הכל להקים מאבק שלנו- של תשושי הנפש- יחד עם המטפלים (אולי אוטופיה דה לשמטעא), אני אודה לו.

6. ביבי, תראה מה עשית למדינה הזו.

7. גאיגמק- אולי תתרום לי מיליון דולר לאיזה וילה יפה בישבילי לחבר ולילדים? הרי הצלת במלחמה כל כך הרבה אנשים בריאים- מה עם תשושי הנפש.

8. חברת טבע- אומנם התחלף המנכ"ל, והמנכ"ל החדש לא מבין זינץ' בתרופות- אז אולי המנכ"ל החדש יוכל אולי להבין מזה סובייקט ולעזור?

9. אתם מוזמנים להגיב.

10. ממנכ"ל קומברס או אמדוקס- אני לא זוכר כי זה ממש חירטוט- אני לא מבקש כלום. גם ככה נראה לי שהוא צריך טיפול לאור דיכאון מז'ורי עקב העלמות מס

ד"ש לגליה מאור

צחי


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.