עיצוב התנהגות

עיצוב התנהגות - הקדמה

מרבית ההורים והמחנכים שמעו בוודאי משהו על שימוש בעיצוב התנהגות באמצעות חיזוקים, פרסים או נקודות בחינוך. לצערנו, למרבית ההורים, ואפילו לחלק מאנשי החינוך, יש רק ידיעה חלקית בתחום זה. התמונה המתקבלת מידיעת חלק מן האמת לעיתים מעוותת יותר מאשר אי ידיעה. סכנה מרכזית בהיווצרות תמונה חלקית שכזו היא שתוביל לכישלון או להתערבות לא מוצלחת, שרק תייאש את כל הנוגעים בדבר, הילד, הוריו וסביבתו. לפיכך, במאמר זה ננסה לשפוך מעט אור על העקרונות המנחים את עיצוב ההתנהגות.

מה זה עיצוב התנהגות?

עיצוב התנהגות היא דרך חינוכית ושיטה לשינוי התנהגות שמבוססת על מחקרים רבים בתחום הלמידה. מחקרים אלו זיהו והגדירו את העקרונות של למידה באמצעות חיזוקים, ומתוך יצירת קשר חדש בין התרחשויות ואירועים. חסידיה האדוקים של שיטה זו, הביהוויוריסטים, ראו בכל אדם לוח חלק, שניתן לשנותו ולעצבו על בסיס מספר עקרונות פשוטים. לאורך השנים, ועם הצטברות ניסיון טיפולי ומחקרי רב, מתברר כי כל שינוי אינו פשוט כפי שהוא נראה לכאורה. כל שינוי קשור בראש ובראשונה ליצירת יחסי אמון והקשבה בין הנפשות הפועלות – המטפל והמטופל, ההורה וילדו, או המחנך והתלמיד. תנאי בסיסי זה נראה ודאי מובן מאליו, אך לא ניתן לדלג על שלב זה, ואין להמעיט בחשיבותו.

עיצוב התנהגות - הגדרת מטרות

כשיטה הממוקדת בהתנהגות הגלויה של הילד, הצעד הראשון לקראת שינוי הוא זיהוי הבעיה והגדרת ההתנהגות אותה רוצים לשנות. תלונות כלליות כמו "הוא עקשן" או "היא עצבנית ולא שקטה" לא מספיקות, לכן כדאי לבחון מהם המצבים בהם ההתנהגות מתרחשת, ומה בדיוק מטריד – הילד העקשן עשוי להיות מי שאינו מוכן להתחלק בצעצועים שלו, או מי שמתקשה לציית להוראות של הוריו; הילדה העצבנית מקללת ומכה את אחיה, או שמא היא ילדה שמתקשה להתמיד במשימות ונעה בחוסר מנוחה כל העת? הצעד הראשון לקראת שינוי ההתנהגות יהיה התמקדות בהתנהגות מסוימת שבחרו ההורים, כמו למשל: ישיבה ליד השולחן, הימנעות מקללות או מהכאת האח. כדאי מאד לא לבחור מספר התנהגויות לחיזוק בבת אחת, שכן "תפסת מרובה לא תפסת". כדאי ללכת בהדרגתיות, גם אם אתם חשים כי התנהגותו של הילד בלתי נסבלת, וקשה לכם לשאת אותה. דווקא חוסר הסבלנות יגרום לתהליך להימשך זמן ארוך יותר, ושכרכם יצא בהפסד. הצלחה בשליטה על התנהגות יחידה תעזור ליצור שליטה מוגברת וקלה יותר גם על התנהגויות נוספות, ותדרבן את התהליך כולו. רק לאחר שהגדרנו את המטרה בדרך ברורה ניתן לעבור לשלב הבא בדרך לשינוי, והוא התצפית והמדידה.

תכנית לעיצוב התנהגות

בדיוק כשם שלפני דיאטה נרצה להישקל, על מנת לוודא האם התפריט החדש מסייע לנו לרדת במשקל, כך לפני הפעלת תוכנית של עיצוב התנהגות יש לערוך רישום ומדידה של המצב הקיים. קביעת רמת הבסיס היא זו שתבהיר האם התוכנית אכן מביאה לשינוי רצוי, או שאין לה את האפקט המקווה. זו נראית לעיתים עבודה משונה מעט – לצפות על הילד שלנו ולנהל רישום על מה הוא עושה במדויק, אבל אין ערך לתכנית לעיצוב ההתנהגות ללא שלב זה. גם לניהול תצפית מוצלחת יש כמה כללי יסוד חשובים, והם:

• לעולם אנו מדווחים רק על מה שראינו בעצמנו, ולא על מה ששמענו, או על הסברים ופרשנויות למה שאנחנו רואים. לדוגמא: לא נציין כי הילד מתוסכל, אלא נתייחס להתנהגות כגון "מעיף חפצים מהמדף לרצפה". דוגמא נוספת: נכתוב "טרקה את הדלת" ולא "היתה עצבנית מאד".
• כלל שני הוא לנסות לנהל את התצפית עד כמה שניתן מבלי הילד יחוש כי צופים בו, מה שעלול לגרום לו לשנות את התנהגותו.
• כלל חשוב אחר הוא להימנע מלהעיר לילד בעת ביצוע התצפית. על התייחסות של ההורים עשויה לשנות את ההתנהגות, וכך תתקבל תמונה מוטית.
• רצוי מאד ששני ההורים ינהלו תצפית נפרדת, משום שכל הבדל בין התצפיות הללו יכול ללמד אותנו הרבה. כך אפשר ללמוד למשל על הבדלים בתגובה של הילד לאחד ההורים, או על שינויים בהתנהגותו בשעות שונות של היום, במקומות שונים, בנוכחות אנשים שונים, ועוד. לעיתים ההבדל נובע מהגדרה לא ברורה מספיק של ההתנהגות, ואז ההשוואה מלמדת אותנו שיש לחזור להגדיר את ההתנהגות בטרם נמשיך הלאה.
• מומלץ לקיים תצפיות מספר, במצבים שונים ובמועדים שונים, ולמשך כשבוע לפחות. חשוב לספור את ההתנהגויות, ואפילו ליצור גרף שמתאר את שכיחות הופעתן לאורך זמן. למשל, אפשר לרשום בגרף כמה פעמים הילד הרטיב את מיטתו בלילה, או כמה פעמים היכה את אחותו. כשמדובר בהתנהגות חיובית שרוצים לחזק, כמו סידור החדר או צחצוח השיניים יש לרשום את תדירות התרחשותה, כמובן באופן ספונטני, מבלי להעיר ולהזכיר לילד.

בסיום התצפית תוכלו לאתר ולהגדיר את ההתנהגויות שתרצו לשנות, ואף לבנות תוכנית של "כלכלת אסימונים" לצורך כך. כלכלת אסימונים מבוססת לא על חיזוק מיידי ויחיד להתנהגות אלא על חיזוק סימלי, כמו מדבקה, נקודה, כוכב מזהב, וכדומה. הילד צובר חיזוקים אלו על כל התנהגות רצויה, ויוכל להמיר כמות מסוימת שלהם, על פי שער חליפין שיוגדר מראש, בחיזוק או גמול בשלב מאוחר יותר. עוד על חיזוקים תוכלו לקרוא במאמר נפרד באתר זה ("על חיזוקים ועונשים"). זיכרו כי היכולת לדחות את מתן קבלת החיזוק מתפתחת אצל מרבית הילדים בגיל חמש לערך, לכן עדיף לא להפעיל תוכנית כזו לפני גיל זה. גם בגיל זה כדאי להציג את התוכנית כמשחק מהנה, שאת כלליו תגדירו יחד בלשון ברורה. קבעו מפגש שבועי משפחתי, בזמן ובמקום קבוע, ודונו יחד בתוכנית. כך תוכלו ללבן בעיות שעלו ולמצוא דרכים משותפות להתגבר עליהן. תנו לילד הערכה חיובית על התנהגותו בעתיד, והביעו תקווה גם בנוגע להתנהגותו בעתיד, כך שיחוש כי אתם מאמינים בו וביכולתו. שתפו אותו בקביעת החיזוקים וערכם, ובעיקר, אל תקנסו אותו על התנהגויות שליליות, ותקחו ממנו את הכוכבים שהרוויח ביושר על מעשים בעבר. הכינו יחד טבלא יפה וצבעונית, ועודדו את הילד לקשט אותה בדרכו ועל פי טעמו. תלו אותה במקום בו יוכל לראותה, ורצוי שיוכל לפענח מה כתוב בה גם מבלי לדעת לקרוא. למשל, ניתן לצייר בשרטוט סמלי את ההתנהגויות עליהן הוא מתוגמל – חדר מסודר, משחק עם האחות בלי מריבה, או כל התנהגות אחרת. בתחילת הדרך תגמלו אותו גם על מאמץ לקראת התנהגות רצויה, בהמשך כבר לא תזדקקו לכך. עם רכישת ההתנהגויות, אפשר בהדרגה להפסיק את התוכנית – על ידי העלאת שער החליפין של האסימונים, החלפת האסימונים בעידוד מילולי שלכם או חיזוק חברתי אחר. עם זאת, עשו זאת בשיתוף עם הילד, ולא מעל לראשו. אפשר לומר משהו כמו "רועי, אנחנו רואים שאתה כבר משחק את המשחק הזה בקלות רבה, שהוא פשוט מידי בשבילך, ולכן נחמיר קצת את הכללים".

משוב והפקת לקחים מתהליך עיצוב התנהגות

בכל תוכנית צפויות לנו גם מכשלות. כדאי להתכונן אליהן מראש, וכך למנוע אותן, לפחות בחלקן. זיכרו שגם אם יש שיפור בהתנהגויות בהן עוסקת התוכנית, ילדכם, כמו כל בני האדם, אינו מלאך, ויהיו בהתנהגותו בוודאי גם נפילות ונקודות תורפה. היו סלחניים וסבלניים. חשוב כי המארגנים יהיו ההורים, ולמרות מעורבות הילד, אל תעבירו לידיו את המושכות כליל, משום שבכך תכשילו את המבצע כולו. אם לאחר שבועיים לערך לא תראו כל התקדמות בתדירות ההתנהגויות שקבעתם כיעד לתוכנית עירכו בירור מעמיק, ובידקו האם נתוני הבסיס מן התצפית היו מדויקים, האם הסכמתם ביניכם על התנהגויות אלו, והאם הסברתם אותן בצורה בהירה מספיק לילד. ייתכן כי החיזוקים שנקבעו אינם אטרקטיביים מספיק או מוגדרים מספיק, וייתכן כי חלקם פשוט לא ניתנו לו במועד. אולי שבע מחיזוקים אלו, משום שהם ניתנים לו גם בלא התוכנית בשפע, מידיכם או מידי בני משפחה אחרים, למשל. אולי בהתנהגותכם לא היתה עקביות מספקת, או שלא נערכו ישיבות שבועיות כנדרש, בהם ניתן מקום גם לילד להביע את דעתו. אם איתרתם תקלה, אפשר להסביר לילד מה שקרה בכנות, ולהכין תוכנית משופצת וחדשה. אל תתנו לכישלון יחיד לרפות את ידיכם, וזיכרו, כי בכך אתם גם נותנים לילד מופת להתייחסות אל כישלונותיו הוא. אין טוב מלדעת כי הורים, על אף שאינם מושלמים, עובדים ומנסים לתקן את הטעויות, והכל מתוך אמונה בכוחי וביכולתי להשתפר.  

קריאה נוספת:

תפיסת מספר וחשיבה חשבונית אצל ילדים

רק כעת, משנכנס מיכאל לגן החובה, הוא מתוודע לראשונה לעולם אחר, של אותיות ומספרים. האמנם? למעשה, הבסיס לכל המיומנויות הבסיסיות, הכתיבה הקריאה והחשבון, נרכש עוד קודם. במאמר זה ננסה להצביע על שורשי החשיבה החשבונית ותפיסת המספר של ילדים בגיל הרך, וממנה, ננסה להסיק כיצד לעזור לילדים לבסס יכולות אלו.

תהליכים במשפחה בישראל, תחילת האלף השלישי

המשפחה הגרעינית המודרנית: אבא-אמא-שלושה ילדים-כלב היא במידה רבה פיקציה, המצאה של התקופה ההיסטורית הויקטוריאנית, שהתחזקה מאד במאה העשרים, בעיקר בשנות החמישים בארה"ב. תהליך התגבשות המשפחה בתבנית הזו מתחיל עם המהפכה התעשייתית והעיור המוגבר באירופה, כשהמבנה הקודם נסדק.