מדוע מציינים הערבים את יום הנכבה בחג העצמאות?
ד"ר עפר גרוזברד | 12/4/2013 | הרשמו כמנויים
השאלה נראית תמימה למדי. רבים ודאי יגידו שזה מובן - הפלסטינים קבעו את יום הנכבה בחג העצמאות שלנו משום שרצונם לומר שעצמאותנו היא אסונם. אולם במחשבה שנייה הם יכלו לציין יום זיכרון ללא תלות בנו. מעבר לכך, חלק מהפלסטינים החיים בישראל מציינים את יום הנכבה בדיוק ביום עצמאותנו על פי התאריך העברי - ה' באייר - המשתנה משנה לשנה בגלל יציאתו ביום שבת ולא למשל ב 14 במאי שהוא תאריך הכרזת המדינה על ידי בן גוריון. כל כך חשובה להם ההצמדות ליום השמחה שלנו. מאוחר יותר בשנת 2001 הנהיגה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל עמידה של דקת דומיה לציון האבל. הניסיון להידמות אלינו אינו תם בכך. לאורך השנים נעשה ניסיון להשוות את הנכבה לשואת יהודי אירופה. פירוש המילה "נכבה" הוא אסון טבע. כלומר, לא אסון שאדם יכול להיות אחראי לו. כך ניתן לראות כיצד תופס העולם הערבי בכלל והפלסטינים בפרט את הקשר אתנו - ללא נפרדות ואחריות אישית ועם צורך עמוק להזדהות אתנו.
כדי שנבין את עומק הצורך של הצד השני להזדהות אתנו ואת חוסר יכולתו להיפרד מאתנו אביא מספר דוגמאות קצרות:
מחבל מתאבד בוחר למות עם אויבו בניגוד לחייל השואף להרוג את האויב ולהישאר בחיים. במקרים רבים המחבל המתאבד העולה, למשל, לאוטובוס יכול להשאיר את הפצצה ולהימלט אבל הוא בוחר להתפוצץ אתה ועם אויבו יחד.
פעמים רבות בחילופי אש עם הצד הערבי (לאחרונה למשל עם החמאס) נוצר המצב האבסורדי שכל צד מנסה לפגוע בשני בזמן שאנו מספקים לעזה חשמל, מזון ומטפלים בבתי חולים בישראל בפצועים שלהם. קשה להניח שבן המערב היה יוצא למלחמה עם הצד השני בתנאים אלה.
בשעות הראשונות של מלחמת יום כיפור כששמע סאדאת על הצלחת כוחותיו לחצות את התעלה שקל לעצור את כוחותיו לאחר שש שעות של מלחמה ולהצהיר על "ניצחון מלחמת ששת השעות" - כמובן על משקל ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים.
במהלך מלחמת יום כיפור ביקש המלך חוסיין את אישור ישראל להעביר חטיבה ירדנית לסוריה כדי שתעזור לכוחות הסוריים במלחמתם נגד ישראל (ירדן לא נלחמה בישראל). על כך אמר קיסינג'ר שרק במזרח התיכון יכול להיווצר מצב כזה אבסורדי שצד אחד מבקש את אישורו של הצד השני לבצע נגדו אקט תוקפני. כל כך עמוקה תחושת התלות של הצד השני בנו (דרך אגב, ישראל לא הגיבה אך גם לא התקיפה את ירדן).
מה ניתן ללמוד מכל זאת: הדיבור בשפה של ביחד, של הזדהות, הדגשת המשותף ולא השונה כפי שהציע לישראל חתן פרס נובל המצרי לספרות נג'יב מחפוז הוא אומנות שטרם למדנו, אחיי ואחיותיי.
קישור לספר:
http://www.bialik-publi...f6ddp42j7eq7
קישור לשני הפרקים הראשונים בספר:
http://www.hebpsy.net/a...?t=0&id=2941
