מה אומנות עושה למוח?

שפיות זמנית | 17/5/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

הביולוגית סמדר רייספלד פרסמה ב"הארץ" כתבה אודות ההשפעה של צפייה באומנות על המוח האנושי. במסגרת הכתבה מתייחסת רייספלד לספרו של חתן פרס נובל, הנוירופסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי אריק קנדל, שעסק בנושא רבות, ומראיינת אותו.
קנדל, כמו רבים לפניו, מסתכל על וינה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים ומצביע על כך שהתרחשו שם התפתחויות רעיוניות מרתקות בתחומים רבים ושונים. קנדל מכווין את מבטו אל האומנות ואל שלושה ציירים בעיקר – קלימט, קוקושקה ושילה, ובוחן מכיוון נוירו- פסיכולוגי את ציוריהם. הוא מראה כיצד האופנים המוגזמים בהם ציירו פרטים מסויימים בציוריהם מפעילים בצורה מוגברת אזורים מסויימים במוח.
"'זה אכן מה שאמנות עושה', אומר קנדל, 'מזקקת את הדברים. היא לוקחת את המציאות, ממצה ממנה את העיקר ומרכזת אותו, ולכן לפעמים אמנות יכולה להיות חזקה מהחיים'. ניסוי נפלא, שנערך בשנות ה 50, מדגים עד כמה הגזמה מוצלחת במיוחד בלעורר תגובה. ידוע שגוזלי שחף מקבלים מאמם מזון על ידי כך שהם מנקרים כתם אדום ש'מצויר' על מקורה הצהוב. התנהגות זו גורמת לאם לפלוט את המזון שבפיה אל פי הגוזלים. כשמדענים הראו לגוזל 'מקור מוגזם' - מקל צהוב שעליו שלושה פסים אדומים - הוא ניקר אותו בהתרגשות גדולה אף יותר מזו שבה ניקר את המקור של אמו. על זה אמר אחד מחוקרי המוח המובילים בעולם, ויליאנור רמאשנדראן, ש'אילו היתה לשחפים גלריה לאמנות, הם היו תולים בה מקל ארוך עם שלושה פסים אדומים, מעריצים אותו, משלמים בעדו מיליון דולר וקוראים לזה פיקאסו."