לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
 
כנות זולה

כנות זולה

שפיות זמנית | 9/8/2017 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

סיפור טבעת גיגס שמובא בכתבי אפלטון מספר על טבעת שהופכת את גיגס העונד אותה לרואה ואינו נראה. מטרת הסיפור היא לטעון שכאשר איש אינו רואה- האדם מאבד את מוסריותו. בטוויסט מעניין על הסיפור מאפשרת האפליקציה החדשה Sarahah (סירחה בערבית משמעה כנות) לכל משתמש פייסבוק להשאיר הודעות אנונימיות בתיבה שפותח האדם שמוריד את האפליקציה. לא עוד רואה ואינו נראה, כי אם נראה ואינו רואה, והכל בהזמנת המוריד כמובן. תוצאות הניסוי מתפלגות כצפוי בהתאם לאופי המשתמשים. שועלי פייס ותיקים ומתוחכמים יקבלו מסרים חצי משועשעים כגון "איך אתה שומר על מראה שיער בריא שכזה" (לרוב מדובר באדם קרח), ילדים יקבלו מסרים מרושעים מחבריהם לכיתה כגון "בא לי לאנוס אותך" (כפי שאפשר לראות למשל כאן).

כאנשי טיפול מענין לשאול- מהו מקור המשיכה של אפליקציה כזו? (שאגב זכתה להיות האפליקציה החינמית הפופולרית ביותר באפל) מה טיבה של ההזמנה של האדם שידברו מאחורי גבו- אבל בפניו? והאם יש קשר בין כל זה לבין כנות? לבין אמת?

הנושא הזה מעורר מחשבות לגבי הפנטזיה. מי שמביט מי מאחור לא יודע מי אני, אבל בעצם הוא גם רואה משהו שאני לא. אני צריך את האחר כדי שיצביע על החלקים בי שאני לא מסוגל לראות לבד. אולי יש כאן ניסיון לתלוש את הפלסטר המכאיב הזה אחת ולתמיד? פשוט לדעת, במקום לדמיין, מה כולם חושבים? מה נאמר עלי ברגע שיצאתי מהחדר? אולי יש כאן ציפיה להיות מופתע לטובה? ואולי להיפך, הרי הדברים הכי גרועים בסופו של דבר הם אלו שאתה אומר לעצמך. אז אולי עדיף כבר לדעת וזהו? ומה המשיכה של כתיבה בדבר כזה? שכרון כח? היכולת לפגוע מבלי להיתפס? (אולי אפלטון עלה פה על משהו...)

ברמה היותר קונקרטית יש כאן עוד כלי טכנולוגי שהוא נשק בידיים של ילדים ונוער, שלא מבינים עוד יותר מהמבוגר המצוי את פוטנציאל הנזק שטמון במילים. בקטע מפורסם מסביר הקומיקאי לואי סי.קיי שילדים צריכים להתנסות בלקרוא לילד אחר "שמן" בפניו, כדי לראות את הכאב שהם גרמו לו ולהבין את ההשלכות של המילים שלהם, השלכות שפשוט לא מגיעות כשהם מכנים ילד "שמן" בווצאפ הכיתתי.


- פרסומת -

אני חושבת על איך נראית המשאלה הזו, "לשמוע את כל האמת אודותיי", כשהיא מגיעה לחדר טיפול. על שתי המשאלות שנזעקות יחד, "תגיד לי כבר!" והתאומה שלה, "רק אל תגיד לי!". ומה בכלל היכולת של אדם אחר להגיד לאדם משהו אמיתי על עצמו. ומה היכולת של אדם לקבל "אמת" כזו, מונחתת מבחוץ. תמיד חלקית, לעולם לא חפה מנגיעות אישיות.

ואיך כל זה קשור לכנות? מה כן בהודעה אנונימית, חסרת אחריות? האם זו כל האמת בפרצוף, או סתם כל התוקפנות?

מוזמנים להשאיר הודעות אנונימיות יותר ופחות עם מחשבות משלכם.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
יפעה נאור
יפעה נאור
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
ניבה רטנר
ניבה רטנר
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה
הדר כהן סטורלזי
הדר כהן סטורלזי
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
רחובות והסביבה, מודיעין והסביבה
גלית מור
גלית מור
חברה ביה"ת
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
דניאלה בן קימון
דניאלה בן קימון
פסיכולוגית
כפר סבא והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה
אוריאן מינצברג
אוריאן מינצברג
פסיכולוגית
רחובות והסביבה

עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

נתן אלתרמןנתן אלתרמן13/8/2017

שלום. כנות ואמת היא חוכמה. לא צריך לשקר, ויותר כדאי להגיד אמת כי זה מונע אי הבנות ויוצר שיתוף פעולה. בתוך יחסים אפשר לעזור זה לזה דרך האמת המשותפת. היא יוצרת אמון ומקדמת את היחסים. מי שמשקר מטעה ומקשה על קידום הקשר והיחסים, וחבל. בסופו של דבר מי שניזוק מהשקר הוא בעיקר המשקר עצמו. שקר יוצר אי הבנות ותקלים שונים, ואמת מונעת אותם ומאפשרת תקשורת והבנה הדדית.