לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
 
דונה טארט והסיפור הפסיכולוגי

דונה טארט והסיפור הפסיכולוגי

פרופ. עמיה ליבליך | 14/8/2016 | הרשמו כמנויים

לרבים מאיתנו, הפסיכולוגים, יש תחושה שאנו יכולים לספר סיפור דימיוני, ואולי משאלה לעשות זאת. ברור שקיימת זיקה בין מעשה הסיפור ומעשה הטיפול, וכבר נכתב על כך לא מעט. אבל, אולי החוכמה היא דווקא לספר סיפור שהמנגנונים הפסיכולוגיים של גיבוריו סמויים עמוק עמוק ומושכים את העלילה בחוטים בלתי ניראים. מניסיוני האישי – זה קשה! אנו הפסיכולוגים נכשלים במשימת הכתיבה הדימיונית, מרוב חוכמה, ניסיון ותובנה.

בחודש האחרון קראתי באנגלית, שפת המקור, שנים מהרומנים הגדולים של דונה טארט, ששמותיהם בתרגום העברי "ההיסטוריה הסודית" ו"הידיד הקטן". עכשיו אני עומדת להתחיל את השלישי, שנקרא בעברית "החוחית". (כל זה על הקינדל ובזמן הנסיעות ברכבת). טארט, סופרת שנולדה וגדלה באיזור המיסיסיפי, ואיננה פסיכולוגית בכלל, כותבת לדעתי בצורה גאונית סיפורים המלמדים על טבע האדם, ובמיוחד על הצורה בה אנו מספרים לעצמנו סיפורים וחיים/מתים על פיהם. אחת לעשר שנים היא מוציאה לאור רומן ארוך מאוד, וזוכה בפרסים חשובים. אילו הייתי מלמדת עכשיו שוב 'מבוא לפסיכולוגיה' הייתי מלמדת זאת בעזרת ספריה.

(לפני שנים רבות, כשממש נמאס לי שנה אחת ללמד את הילגארד ואטקינסון הידועים לוותיקי המקצוע, לימדתי במשך שנה 'מבוא לפסיכולוגיה' בעזרת 'מובי דיק' של מלוויל... זו הייתה שנה נפלאה בשבילי, אבל אני לא כל כך בטוחה בנוגע לסטודנטים).

שני ספריה של דונה טארט מתחילים במוות, שהוא מעין 'שאלת המחקר' המובילה את מאות העמודים הבאים. (מאחר והיא עצמה מציבה את הפאנץ' בעמוד הראשון – אין מצב שאקלקל לכם את הקריאה בשורות שלמטה.)

ב'עלילה הסודית' מסופר מיד בעמוד הראשון על מותו של באני ומכאן מתחיל הרומן לבנות את מהלך העניינים שהוביל לרצח בתוך סביבה מאוד לא הולמת לכאורה – חבורה קטנה של סטודנטים ליוונית קלאסית במכללה יוקרתית במערב ארצות הברית. בעט אמן מתארת טארט את התפתחות האירועים והמניעים של כל הדמויות, מה שיכול להיקרא גם כמחקר מקרה עמוק שאין כמותו. במיוחד היא מעלה את השאלה מה נקודת המפנה בעלילה, היכן נעשתה ההחלטה השגויה, מי אשם בה, והאם היה ניתן לעצור את הרצח – כל זה בלי לדבר במישרין על אף אחת מהדילמות הללו. תפקיד מיוחד יש לפרופסור הנערץ של החבורה, מעין דמות אב שהכל מתרחש בלא ידיעתו אך, במובן העמוק ביותר, בעידודו. מדהים הצעד שהוא בוחר לעשות כשנודע לו באיחור רב מה עשו הסטודנטים היקרים שלו לאחד מחבריהם.


- פרסומת -

גיבורי הרומן השני, 'חבר קטן' הם ילדים בגיל 11 בערך, והיכולת להיכנס לראשם של ילדים כאלה היא אפילו יותר מרשימה. גם כאן מתחיל הסיפור ברצח שאירע לפני כ-20 שנה – ילד בן 10 מתגלה תלוי על עץ בחצר ביתו. 600 עמודים של הרומן המתרחש בנוף מולדתה של הסופרת אינם נותנים תשובה לשאלה הבלשית: מי רצח ומדוע. מה שהרומן עוסק בו הוא השפעת המאורע הזה על אחותו של הנרצח, הארייט, כשהיא מגיעה בערך לגילו של אחיה המת, ונכנסת במהלך החופש הגדול לחיפוש כפייתי אחר הרוצח. כאן היא בונה סיפור, ממציאה רוצח, אורבת לו ונכנסת למרדף מסוכן – כל זה בגלל שהיא מאמינה בסיפור שהמציאה, שאין לו שחר למעשה. מה שנפלא (עוד) הוא דמות החבר הקרוב של הארייט, בן גילה, היילי, ואיך הוא חווה את אותו סיפור עצמו. כך אנו בונים סיפורים על עצמנו ועל אחרים.

הייתי יכולה להרחיב את הדיבור הרבה, אך אעצור כאן. אגיד רק שכל המנגנונים של בניית סיפור, ההבנייה מן ההווה לאחור, והשפעת הסיפור על החיים – באים לידי ביטוי מצוין בספרים הללו. זה איננו משחק של הליבידו ותהפוכותיו, אלא עיסוק בעולמנו הקוגניטיבי, בידיעה. יצר זה תופס את מקומה של אהבה רומנטית, שהיא המנוע של רוב הרומנים הידועים. בכך דוהרת טארט בספריה בכיוון תרבותי היסטורי המאפיין את זמננו, ואולי אף משפיעה עליו.

על הרומאן השלישי של דונה טארט אני מבטיחה לכתוב כאן בעוד כמה שבועות/חודשים, כשאסיים לקרוא אותו.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
צביקה תורן
צביקה תורן
פסיכולוג
עפולה והסביבה, נצרת והסביבה, יקנעם והסביבה
עדיאל איתן
עדיאל איתן
עובד סוציאלי
אורי לבוא ורדינון
אורי לבוא ורדינון
פסיכולוג
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
ד"ר עירית בלובשטיין
ד"ר עירית בלובשטיין
פסיכולוגית
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה
ינון שמשינס
ינון שמשינס
פסיכולוג
עובד סוציאלי
חיפה והכרמל
נעמה הרשקוביץ
נעמה הרשקוביץ
עובדת סוציאלית

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

כבר שבועיים אני שקועה עמוק בספר חשוב (באנגלית) שלבושתי אודה שלא קראתי עד עתה. שם הספר הוא 'הגשר של סן...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

סילביה איילוןסילביה איילון22/8/2016

מרגש..........ממש חשוב!!! תודה רבה!!!!! [ל"ת].

יעלה ורטהייםיעלה ורטהיים21/8/2016

תודה לך על הנכחתם הפסיכולוגית של ספריה היפהפיים של דונה טארט.. תודה לך על הנכחתם הפסיכולוגית של ספריה היפהפיים של דונה טארט. ייתכן שטארט לא קראה "kookbooks” כמו הילגארד למשל, אך גם לטעמי היא רוקחת להפליא תבשילים ספרותיים דשנים ומדויקים מחומרי הנפש. איזה יופי שהעונג של קריאת החוחית עדיין מצפה לך... ובלי ספויילרים, גם לי נראה שהרצח שמוזכר בתחילת העלילה בספריה מניע את העלילה בשונה מהמוסכמות שמקובלות בספרי מתח ״רגילים״. למשל, עוקר את הגיבור ממסלולי חייו המוכרים ומאלץ אותו להישען על אזורים חדשים בנפשו ובסביבתו. הוא משמש כ״מקגאפין״ שמניע אקספלורציה אשר מתרחשת יותר בעולמות הנפשיים ופחות באילו ה״בלשיים״.
נראה לי שטארט מכירה לא רק את כוחם של נארטיבים כמניע נפשי, אלא גם את החיוניות של אובייקט המעבר, הספק בדיוני ספק מציאותי, מרובד הממדים והמשמעויות, שמגויס לעלילה, הפעם מעולמות האומנות והחי. בכתיבתה המרובדת היא מזמינה אותנו לנוע בין הממד הסיפורי לזה המטונימי, כשאזורי ספר בין הציביליזציה לטבע הקמאי שמזנב בה, נותנים מקום ותפאורה לשטח ההפקר הנפשי שבין מניעי צמיחה והתפתחות לבין דחפים קמאיים וכוחות מפרקים. האובייקטים המעבריים מניעים אלי פעולה, שמיטה וסכנות ובמקביל גם להשתרשות, לעוגנים ולחיבורים, ושומרים על הנפשות הפועלות בעולם של עקירות ואובדנים.
בנוסף, אם כבר הגבתי..., אני מבקשת להשתמש בהזדמנות זו להודות לך על ספריך שלאורך השנים הקנו עבורי עומק פסיכולוגי וסיפורי לפשט המציאותי.

יוחי בן משהיוחי בן משה17/8/2016

לעשות שינוי בעקבות הכתבבה. יכול להיות.. את הכתבה הזאת קראתי מתוך הבנה ואמפתיה גדולה. שלא לומר - הנאה מרובה, מהסגנון הפתוח והזורם, שלא לומר אפילו, טבעי ומרושל כזאת... ממש נהניתי.
אך, האסיסואציה הראשונית שעלתה לי בעקבות הכתבה היא: שבגניגוד למה שכתבת בהתחלתו של הכתבה: ''אנו הפסיכולוגים'' - מהמשך הכתבה נראה שאת באישיות שלך, מתחברת יותר להיבט הנעלם והאנטי-רציונאל מאשר לרציונאל ולגלוי שמגלמת העבודה הפסיכולוגית בדרך כלל. התרשמתי כך, מעצם הרעיון האמיץ שלך, ללמד סטודנטים שנה שלימה משהו שכמו שאת כותבת, איניך בטוחה בזה שנהנו, זהו משהו שמראה על החתירה החזקה שלך לתחושות הפנימיות שלך שיכולות להיות לפעמים אנטי-ממסדית... אבל זוהי תחושתך-השליחותית האמיתית. וזה מה שתעשי. ואני מצדיע לך.
ואני חושב שלהעמיק בתחום הזה-ספיציפי, תוכל להעניק דרור והקלה - מחד. והגשמה וסיפוק - מאידך. ליכולותייך ורצונותייך.
התחום הנעלם והאמוני - בעצם יש בו הרבה מן הביטחון והעוצמה ששבה אותך - על פי כתבתך כאן!!!
יורשה לי להביע עמדה - ולא! אבקש מראש את סליחתך בזה!!!

סילביה איילוןסילביה איילון17/8/2016

תודה רבה!!!.....................................ממש מעורר מחשבה................... [ל"ת].