המקום החם ביותר בנפש
שפיות זמנית | 2/11/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
מטפלים רבים חשופים מתוקף מקצועם לסיפורים אישיים של מטופלים המתמודדים עם הפרעות נפשיות; אך לא במקרים רבים אנו זוכים לקרוא בלוגים בעברית העוסקים בנושא באופן מעמיק ופתוח מנקודת מבט אישית. בלוג מומלץ כזה ניתן למצוא במגזין האינטרנטי "המקום החם ביותר בגיהנום", בו כותבת המוזיקאית והשחקנית רילי ווילו, המתארת עצמה כמי שחיה עם מאניה דיפרסיה וכותבת עליה. מזה כמעט שנה מפרסמת ווילו בבלוג "איזון עידון" את מחשבותיה ומתארת חוויות והתלבטויות הקשורות בין השאר למחלתה.
לאחרונה פרסמה למשל פוסט שבו היא מתארת בפירוט ובפתיחות את ההתלבטות בנוגע לכניסה להיריון, על רקע ההתמודדות הפסיכיאטרית שלה. ברשימות קודמות היא התייחסה בין השאר לסוגיה החשובה של סטיגמה ולמינוחים השונים שבהם בוחרים אנשים שסובלים או סבלו מהפרעה נפשית לתאר את עצמם, ועוררה תגובות שחלקו עליה והציגו נקודת מבט מעניינת וחשובה לא פחות.
כך היא כותבת למשל באחד הפוסטים האחרונים בשבח הטיפול הפסיכיאטרי שקיבלה:
לפניהן [לפני נטילת תרופות], המצב היה כל כך רע, שטיפול פסיכולוגי לא הועיל, משום שלא תפקדתי, ורק אחריהן הצלחתי לדבר ולגשת לטיפול הנפשי. כועסים עלי כל אימת שאני מגדירה את מחלתי כ"מחלה פיזית". משום מה, יש אנשים שרואים מישהו שמגדיר את עצמו בצורה מסוימת וחשים שזה עומד בסתירה להגדרות העצמיות שלהם. אבל ככה זה מבחינתי. ברגע שקיבלתי טיפול שחיזק אותי פיזית, החל הטיפול שחיזק אותי נפשית.
