תשקלו את זה

שפיות זמנית | 3/7/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בעשרות השנים האחרונות אנשי הפסיכולוגיה החברתית והכלכלה ההתנהגותית קעקעו את ההנחות הבסיסיות שהיו מקובלות תחת מה שנחשב "קבלת החלטות רציונלית". הם הראו שהפנטזיה היפה שלנו על האדם הרציונלי, הבוחן אופציות שונות ולבסוף מקבל את ההחלטה הטובה ביותר היא עורבא פרח, ולמעשה שמטו את הקרקע מתחת להרבה תיאוריות פופולריות.

בספרה "כוס הקפה שגרמה לי להתאהב" פרופ' תלמה ליבל מאוניברסיטת תל אביב נעצה עוד מסמר אחד בארון הקבורה של האדם הרציונלי, כשהיא מדגימה כיצד תפיסות חושית מסוימות משפיעה על תחושותינו והתנהגויותינו. ב"אלכסון" פרסמו מאמר שלה.

"האם ייתכן שכל עניין נראה לנו חשוב יותר כאשר אנו חושבים עליו בעת הרמת עצמים כבדים? אפשר לומר ששקלתי את האפשרויות שעמדו בפני. הקשר המטפורי בין חשיבות לבין משקל פיזי משתקף בשפה. שקילת האפשרויות העומדות בפנינו, משמעה שאנו חושבים מה מוטב שנעשה. אנו יכולים לבקש מאחרים להשתתף בשיקולים אם אנו מייחסים לדעותיהם משקל רב. משקל הוא דבר רציני. אנו מתארים החלטות ככבדות משקל כאשר יש להן השלכות חשובות. על אדם חשוב, המשתמש בהשפעתו, אנו אומרים שהוא מטיל על העניין את כובד משקלו. אנו אומרים שבעיה מכבידה עלינו וקוראים לבעיות שלנו עול. אנו חשים שאחרים מכבידים עלינו כאשר הם נסמכים עלינו, ואנחנו חשים הקלה כאשר מישהו עוזר לנו ונוטל משא מעל כתפינו. דוגמה קלאסית היא התמונה העתיקה של הטיטן אטלס, שכל גיד בגופו מתוח כשהוא מתאמץ לשאת את הארץ על גבו: גורל האנושות תלוי בו — כל כובד משקלו של העולם מוטל על גבו. מטפורות אלה אינן רק צורות דיבור. המושגים המופשטים שהן כוללות נעוצים בתחושותינו הגופניות, ומושג החשיבות שלנו בפרט מעוגן בחוויה הגופנית של תחושת משקל."

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי