על ההזדמנות להתחדשות

ד"ר ניצה ירום | 3/12/2009 | הרשמו כמנויים

נגישותו של המדיום האינטרנטי היא מקור להפתעה נעימה עבורי. מאמר או ספר הרואים אור בכתובים נערכים במשך חודשים ארוכים, ולפעמים הזמן שבין הכתיבה לפרסום יכול ל'הרדים' את התשוקה שעוררה את הצורך לכותבם ולהקהות את הרלבנטיות שאותה באו לשרת.

הופעה של מאמר או ספר בכתובים היא מאד מרגשת. אלא שהמיידיות שהכתוב עובר מן המרחב הפנימי למרחב הציבורי במדיום האינטרנטי וישירות הנגישות שלו הם (עדיין) חוויה מפעימה עבורי. בגילי (כולל שער השיבה) זוהי בהחלט ההרגשה.

כיום המיידיות, האינטראקטיביות והשקיפות הן אבני יסוד בתרבות, לטוב ולרע. נראה לי שכמטפלים אפיונים אלה מזמינים אותנו ואפילו מחייבים אותנו ל"התעדכן" – להיות יותר פתוחים, יותר ספונטניים בהתדיינות עם אחרים ולהרגיש יותר נוח כבעלי שקיפות, מבעבר. כמטפלים נטינו לחשוב שאנו סגורים במרחב חדר הטיפולים, ממדרים את המידע אודותינו. אולם בפועל אנו חשופים למטופליהם, שרואים אותנו ויודעים איך להתעדכן לגבינו. זוהי מהותה של אינטראקציה אנושית בכלל והאינטראקציה העכשווית בפרט. אין מה לעשות, ואפילו – טוב שזה כך.

קבלת המרחב הטיפולי כמרחב בין שניים - מטפל ומטופל, ששניהם שותפים בו, משפיעים זה על זה, מעצבים את המתהווה – היא עובדה שכיום, בעקבות ההשראה של הפסיכואנליזה ההתייחסותית, נוכחת במחשבה הטיפולית שלנו לא רק כעובדה חווייתית, שיש לקבל אותה ולהפיק ממנה את המרב. זוהי גם עובדה שלה בסיס תיאורטי, אשר מזין את המעשה הטיפולי. האינטראקציה הטיפולית במהותה היא שוויונית בכך שאחד הוא המומחה שלו משלמים והאחר הוא הצרכן-הנזקק והמשלם. נוכחותו 'ההורית', המקצועית, של המטפל דורשת ידע ושליטה במורכבות הנפש והקשר, אבל היכולת לשיח פתוח, ספונטני, ישיר – הינה מרכיב מהותי שלה. זהו יסוד סובייקטיבי שחשוב לאמץ ולאמן.

חלק גדול, כמעט בלעדי, של השיח שמטפלים מנהלים מתקיים בחוגים מקצועיים, בקבוצות הדרכה, בימי עיון, בהרצאות, במוסדות הכשרה ייעודיים. אפשר לומר שאנחנו מדברים בינינו לבין עצמנו. שיח זה מעשיר ומפתח, אבל הוא יכול גם לקבע את המטפלים לדוגמות של חשיבה ודיבור, ל'מנטרות' שמבוססות על תשתית תיאורטית, אשר הוודאות שמייחסים להן קודמת או מאצילה על הנאמר והנחווה בטיפול. ואז מושגים תיאורטיים מקבלים מעין ממשות, שאותה אפשר ליישם על מטופל נתון, במקום להיעזר בהם לשם הבנתו של המטופל.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

לפיכך אני רואה את קבלת עניין השקיפות והמיידיות האינטרנטית כמחזקת את קבלת נוכחותו של האחר (המטופל, האחר באשר הוא) כטבעי במרחב שלנו, כסובייקט שותף.

ההזדמנות להתחדש, לבחון מחדש את הנחות היסוד הטיפוליות והכלליות שלנו, את הפרקטיקות הנקוטות בידינו, לרענן אותן, לא להיות מקובעים בחזקת "מה שהיה הוא שיהיה" – נראית לי מבורכת.

אני מברכת את יוזמתו של הבלוג החדש,

ניצה