רגשות מעורבים

בטור הזה אני מתלבט בעניינים הנוגעים לתפישת העולם הפסיכואנליטית: מתי קל יותר להקשיב? מה הדינמיקה הסמויה שמאחורי תופעות קונקרטיות? עם איזה רגשות אנחנו מתמודדים בעבודה הקלינית? לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?... אשמח בעיקר לדיאלוג פורה עם קוראי הטור, כך הרעיונות שאעלה יקבלו קווי מתאר; בתור מי שרגיל להגן בלהט על עמדותיו, אשמח במיוחד לשנות את דעתי בנושא מסוים בעקבות תגובות שאקבל. כל תיאורי המקרים שעשויים להופיע בטור אינם לקוחים מן הקליניקה שלי בשום צורה.

עמית פכלר

מי אני?

אני עובד כפסיכולוג קליני מומחה במחלקה סגורה למבוגרים (א') בבי"ח גהה, במרכז לילדים בסיכון בפ"ת ובקליניקה פרטית בת"א. בנוסף אני מתרגם ספרות פסיכואנליטית מאנגלית לעברית. ללימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה הגעתי לאחר שלוש שנות הכשרה בנפש האדם במסגרת הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, ועודני נהנה למצוא נקודות השקה בין תחומים שונים כמו תיאטרון, קולנוע, ספרות וטיפול. באוניברסיטת חיפה כתבתי עבודת דוקטורט בנושא חוויית האבהות אצל גברים שהתייתמו מאביהם בגיל צעיר. לא תמיד אני רציני כל כך: אני מוצא גם עניין מיוחד גם בנושאים קלילים כגון אובדן, התמודדות עם חרדות-מוות וגבולות בטיפול.

154 מנויים בבלוג

הירשם כמנוי בבלוג