לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
"מסע אל החירות - ליל הסדר כתהליך צמיחה - קבלה, חסידות, פסיכו"מסע אל החירות - ליל הסדר כתהליך צמיחה - קבלה, חסידות, פסיכו

"מסע אל החירות - ליל הסדר כתהליך צמיחה - קבלה, חסידות, פסיכואנליזה" - ראיון עם גבי שטרנגר

כתבות | 22/3/2013 | 16,564

לכבוד חג הפסח וליל הסדר הקרב ובא, קיימנו ראיון קצר עם הפסיכולוג גבי שטרנגר, בעקבות ספרו 'מסע אל החירות - ליל הסדר כתהליך צמיחה - קבלה, חסידות ופסיכואנליזה'. שטרנגר מבקש... המשך

"מסע אל החירות - ליל הסדר כתהליך צמיחה - קבלה, חסידו 1 
 
 
מסע אל החירות -

ליל הסדר כתהליך צמיחה - קבלה, חסידות, פסיכואנליזה

 

 

לכבוד חג הפסח וליל הסדר הקרב ובא, קיימנו ראיון קצר עם הפסיכולוג גבי שטרנגר, בעקבות ספרו 'מסע אל החירות - ליל הסדר כתהליך צמיחה - קבלה, חסידות ופסיכואנליזה' (הוצאת כרמל, 2004). שטרנגר מבקש לחבר בין רעיונות פסיכואנליטיים לרעיונות המוצגים בהגדה ולדון 'על קצה המזלג' בתהליכי ההתפתחות הרגשית והרוחנית הטמונים לדעתו בליל הסדר, ערב שכולו מצב מרור ומשפחה.

 

 
אז מה לליל הסדר ולפסיכואנליזה?

השאלה הזו היא מקרה פרטני של שאלה כללית יותר – מה לדת היהודית ולתורה עם פסיכואנליזה? זה יכול גם לקחת אותנו לשאלה רחבה יותר – בשביל מה לנו דת? איך שאני מבין את יעוד התורה או היהדות, המטרה שלהן היא התפתחות רוחנית של האדם. אם התורה היא 'תורת חיים', היא אמורה להיות כלי מרכבה להתפתחות האישית ובעיקר הרוחנית של האדם. אם מקבלים את המחשבה הזו, שמבוססת על הגישה החסידית ליהדות, התשובה לשאלה ברורה. התורה והפסיכואנליזה מנסות בדרכים שונות לתרום לאותו הרעיון.

וליל הסדר באופן ספציפי?
 
פסח נקרא חג החירות. המשמעות של החירות הזו משתנה מדור לדור, בהתאם להנחית ההגדה 'בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים'. זו בעצם הזמנה לקחת את האירוע ההיסטורי והלאומי של יציאת מצרים ולפרש אותו מחדש בכל דור בצורה מטה-היסטורית, אקזיסטנציאלית, כזו שנותנת מענה לשאלות החירות של אותו דור. יש דורות שהשחרור הפיזי משלטונו של דיקטטור היא מוקד העניין. בזמן השואה למשל, המשמעות הזו, הפיזית, הייתה בפרונט. בימינו, כשתודה לאל אנחנו לא משועבדים לשלטון זר, המשמעות הפנימית והקיומית יותר היא זו שעומדת במרכז.
אני מסתכל על ליל הסדר כקונספט, כמיקרו קוסמוס. מדובר באירוע עמוס מאד שמתרחש בלילה אחד בשנה, אך הוא מחזיק בתוכו מאקרו קוסמוס – עולם ומלואו של מה זה להפוך בן חורין – איך להיות בן חורין מבחינה רגשית, נפשית ורוחנית.

כשמתעמקים באגדה מגלים טקסט עשיר ביותר, שיש בו, בחוויה שלי, משהו מאד מיתולוגי ומיסטי. הוא רווי במאכלים – מצות, מרור, חרוסת, כרפס, בעלי חיים – חד גדיא, חתול, כלב, שור ובדמויות מיתולוגיות – מלאך המוות, השוחט. יש באגדה משהו שלוקח אותנו אל העולם הפנימי הארכיטיפי שבתוכנו. האגדה מספרת סיפור בו יש התנגשות בין העברים לדמותו של פרעה – הדיקטטור שמצר עלינו, שלא נותן לנו לנשום, שלא מוכן לשלח לחופשי, זה שמשעבד אותנו. כשמקרינים את המאבק הזה פנימה, אל תוך הנפש, אפשר לומר שבשפה הפסיכואנליטית, פרעה זה האגו שלנו, שמאד רוצה לשלוט בכל. לא 'אגו' במובן הפרוידיאני, אלא דווקא במובנו היונגיאני – החלק המצומצם יותר, העני יותר, הגאוותני והנרקיסיסטי שלנו. החלק בתוכנו שלא נותן דרור לכוחות היותר פנימיים שיונג קורא להם 'עצמי', 'self', חלקים רוחניים יותר שחומקים משליטה. פרעה שבתוכנו מפחד מהעברי, שמייצג, לפי התפיסה הזו, את הסלף. העברי הוא החלק בנפש שבא מ'עבר'. ממקום אחר, אלוהי, פנימי ורוחני. כביכול מעולם אחר, כזה שלא משחק לפי התפקיד שהחברה מייעדת לו וגם לא לפי הצרכים הצרים של האגו. הקריאה של אלוהים לחלק העברי, הפנימי, היא כח של שחרור וחירות שגורם לעברי לדרוש מפרעה – שלח את עמי, שחרר את החלקים הויטאליים, החיים שבתוכנו.
 
אפשר לראות את ליל הסדר כתהליך שמתחיל במקום של שיעבוד פנימי ומסתיים בחירות, עם השירים המיסטיים. אלה כמובן תהליכים שאנחנו עוברים כל השנה, או כל החיים, אין כוונה לעבור את התהליך הזה בלילה אחד, אבל זה לפחות הסימבול.
 
איך ליל הסדר מעביר אותנו את התהליך הזה, מה ההנחיות שהוא נותן על מנת 'לצאת לחירות'?
 
אפשר לומר לכאורה, רוצה חירות? לך לפסיכואנליזה! אבל לדת יש חלקים מיוחדים משלה, שעבורי לפחות, הם כלים יקרים, טקסיים, כגון ליל הסדר, שמושרשים בלא מודע הקולקטיבי היהודי. בטקסים העתיקים האלה יש בעייני עוצמה טרנספורמטיבית.
 
ניקח לדוגמא את הרעיון של מצה מול חמץ. מצה זו ההתנפחות – החלק התופח, השמרים. המצה מייצגת את הדבר הבסיסי ביותר, את הגרעין, התמצית האוטנטית הפנימית, בלי כל התוספות וההתנפחות הנרקיסיסטית שלנו. זה היופי של הדת – אוכלים מצה, אכילה קשורה הרי לילדות, תינוקות, לקשר עם אמא ועם אלוהים, ודרך מעשה האכילה, הפיזי, הארכיטיפי, יש התכוונות פנימית להשיל מאיתנו את הדברים המיותרים האלה שאנחנו אוספים כל הזמן. יש לזה עוצמה טקסית.
גם ההכנה לליל הסדר – הניסיונות והזריקה מהבית של החמץ הממשי והטאפורי טומנת בחובה רעיון 'חירותי' שכזה, כמו שפרעה צובר תבואה ורכוש בערי המסכנות – ערים שהיו בעצם מחסנים עצומים, גם אנחנו צוברים המון דברים מיותרים שנאספים. 'פרעה' צריך לשחרר את הדברים האלה כדי להתחבר ל'עברי' שבו, כך גם אנחנו מוזמנים לרוקן, להתנתק מה'אטצ'מנטס', אם לנקוט בביטוי הבודהיסטי. הזריקה של החמץ היא ויתור על ה'having' של אריך פרום, על הניסיון 'to own', לתפוס בעלות על דברים כהגנה מפני ההיות, מפניה- 'to be'. אנחנו צוברים חוויות במקום לחיות, צוברים צילומים במקום לראות. הסימבול של החמץ והמצה מזמינים אותנו להתמודד עם הדיאלקטיקה הזו.

 
התפיסה ה'מצרית' מייצגת סגידה לקשר עם הטבע, הקשר עם אמא. אומרים שהמצרים סגדו לשה ושהעובדה שבקורבן הפסח קשרו ושחטו שה הייתה סמל ל'שחיטת' האל המצרי. להבנתי מדובר במשהו עמוק מאד. הקרקוע שלנו בתוך הטבע חשוב וקשור להוויה הפנימית, אבל הפסיכואנליזה מדברת על יצירה של עולם פנימי אוביקטלי שמשעבד אותנו – שד טוב, שד רע, ועוד ועוד כוחות פנימיים ש'יוצרים תסביכים' שמצרים ומקשים. ההשתחררות ממצרים היא השתחררות גם מארכיטיפ האמא הגדולה, מיחסי האוביקט המגבילים. המקובל ווינרב מסביר שמבחינה אטימולוגית מצרים זה מיצר, הצרות פנימית, עם התוספת 'ים' – תוספת שמצביעה על כפילות, כמו ידיים, רגליים. ההצרות הפנימית קשורה להתנדנדות בין שני קצוות פנימיים – אם זה 'being' לעומת 'doing', אמא והטבע לעומת החוק של אבא, סימביוזה אל מול ניסיון לספרציה ואינדיבידואציה. כל עוד חווים אפשרויות אלה כניגודים, כשני דברים שצריך לבחור ביניהם , אנחנו בצרה ובמעין הצרות פנימית. 'יציאת מצריים' זה לצאת מן הדואליות הזו למקום פנימי של אחדות. עצמי שכולל את בצורה הרמונית יותר את החלקים השונים, מצב בו השלם גדול מסכום חלקיו. בסיפור יציאת מצרים יוצאים מהמאבק הפנימי שמאפיין את פרעה למקום של עבודת האלוהים – אלוהים גם הוא צורת רבים –בקבלה מסבירים שאלוהים הוא משהו שמאחד בין כוחות פנימיים ורוחניים רבים.
 
מה לגבי סימני הסדר והשלבים הקפדניים אחריהם יש לעקוב לאורכו?
 
הרעיון של הסדר הוא שבאמת יש סדר בהתפתחות הרוחנית כשכל שלב בסדר מציין שלב בהתפתחות הזו. ניקח לדוגמא את 'יחץ'. ב'יחץ' שוברים את המצה האמצעית, לוקחים את החלק הגדול של המצה והוא נעלם. האבא מסתיר אותו מהילדים או הילדים מהאבא, אבל הרעיון הוא שלאורך הסדר החלק הזה צפון. לקראת סוף ליל הסדר יש שלב של 'צפון' – שלב שבו מוצאים בחזרה את החלק האבוד ואוכלים אותו כאפיקומן. אפשר להרגיש שיש סימבוליקה יפה וחזקה במהלך הזה. היחץ מסמן שבירה שמתרחשת בתחילת התהליך, כזה שמתרחש גם בתחילת חיינו – בעצם הלידה יש סוג של שבירה, היציאה מהרחם, ומבחינה מיסטית – בהיפרדות של הנשמה מאחדות עם האלוהות. זו שבירה כואבת, שמקבילה למיתוס הקבלי החזק של שבירת הכלים שהתרחשה ביצירת הקוסמוס. דרך השלבים של ליל הסדר, מתאחה השבר והחלק החסר נמצא. 'תמצית הרוח האנושית' שמיוצגת על ידי המצה מתאחדת ונאכלת – או במילים אחרות - עוברת הפנמה מלאה בתוך האדם.
 
ועוד רעיון - השיר חד גדיא שחותם את ליל הסדר, נראה כמו שיר ילדים אבל בעצם גם הוא מספר, בצורה משחקית שכזו, על התהליך הנפלא של ההתפתחות הרוחנית. השיר מתחיל עם הגדי האחד .הגדי מסמל רכות פנימית, משהו תמים, טבעי. חד גדיא – לא רק שאין שניים, אלא משהו שלם ומאוחד. התהליך מתחיל בעצם במשפט 'דזבין אבא בתרי זוזי' – אבא, שמייצג את אלוהים, נותן לאדם את השה הזה, את הנשמה, אבל קונה אותה בשני זוזים – הנשמה נכנסת לעולם הדואליות. השניות שהיא מקור לכל כך הרבה כאבים, של התרוצצות בין קצוות, קרועים בין ביחד ללחוד, בין יצר לרוח. ב'תרי זוזי' מתחילה התסבוכת ומכאן מתחילה שרשרת שבה דבר פוגע בדבר, חתול, כלב, אש. זו תגובת שרשרת, אבל תמיד חוזרים אל הגדי, כמו אומרים – רגע! יש זיכרון פנימי שכל הסיפור המסובך הזה התחיל פעם עם השה, עם התמימות. למרות שמתרחקים, נשארת כמיהה כזו שקשורה אולי לזיכרון פנימי לא מודע. בסופו של דבר, בשיר, וגם בחיים, עוברים את אימת המוות ומבינים כמה יש משהו אבסורדי בהתרוצצות בחיינו. זו תגלית שלא קשורה במוות ממש, אלא לתודעת המוות. מרגע שזו נכנסת פנימה, אנחנו חוזרים בסוף לאלוהים – לאיזה חיבור משופר למקום הפנימי הראשוני הזה.
 
לסיום מבקש שטרנגר להציע 'טיפ' להפיכת הסדר לערב של מסע רגשי-רוחני: 
 
הטיפ שלי הוא שאם כבר 'עושים את זה', להאמין שלדברים האלה יש עוצמה פנימית. מזכירים בהגדה מרור? דברו עם האנשים שיושבים איתכם סביב השולחן על המרור שבחיים שלכם, על הכאב, הסבל, הדברים שהייתם רוצה שישתנו. כשקוראים 'עבדים היינו', נסו לחשוב ולספר איפה אתם מרגישים משועבדים בחייך. כדאי לנסות לגשת לליל הסדר עם לב פתוח ולתת לטקסים העמוקים לגעת בך באופן טרנספורמטיבי.
 
 
גבי שטרנגר הוא פסיכולוג קליני בכיר, בוגר התוכנית לפסיכותרפיה במכון הפסיכואנליטי בירושלים, ובעל הרשאה להיפנוזה. עוסק בפסיכותפריה ליחידים ובטיפול זוגי בקליניקה פרטית בירושלים. מלמד פסיכותרפיה ותיאוריה פסיכואנליטית ב"מכון מגיד" (מיסודה של האוניברסיטה העברית) ובמסגרות אקדמיות אחרות. בעבר ניהל את פנימיית 'קרית הילד' בירושלים. בתור סופר, זמר, ומרצה בארץ ובחו"ל, גבי שטרנגר עוסק בסינרגיה בין פסיכולוגיה לבין רוחניות יהודית, חסידות ומדיטציה יהודית. כמו כן, הוא פעיל בדיאלוג בין-דתי במספר ארגונים בחו"ל. שטרנגר נשוי ואב לחמישה, מתגורר עם משפחתו בירושלים
 
 

לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחבר וההוצאה לאור:


- פרסומת -


- פרסומת -


- פרסומת -

 
"מסע אל החירות - ליל הסדר כתהליך צמיחה - קבלה, חסידו 2בין עבדות לחירות
 

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: דת ואמונה, פסיכותרפיה יונגיאנית
שלומית צור
שלומית צור
פסיכולוגית
שרון ושומרון
אליה אביקסיס
אליה אביקסיס
פסיכולוג
ירושלים וסביבותיה, אונליין (טיפול מרחוק)
חוה גולדברג
חוה גולדברג
עובדת סוציאלית
תל אביב והמרכז
עדי אלחדף
עדי אלחדף
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
ד"ר דוד זוהר
ד"ר דוד זוהר
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
עליזה ששון
עליזה ששון
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, ירושלים וסביבותיה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צליל קדםצליל קדם11/4/2015

ממש כבוד גדול לשה התמים להישחט למען כבוד עובדי אלילות הדמים. מצרפת את גירסתי כאישה מאמינה... בעשה טוב ו'סור מרע' - לשוחטים הכשרים שלא מסוגלים להתאפק עד בית המטבחיים השלישי וכבר מחנכים ילדים רכים איך לשחוט את התמימים על חטאים במקום למגר את העמלק שבתוכנו ולא להפיל אשמתנו על אחרים..
חג חירות פירושו בעיני קודם כל חירות מאכזריות..
https://www.dropbox.com...94.docx?dl=0

אלונה אלירזאלונה אלירז30/6/2014

כל פסח אני קוראת עוד קצת מהספר, מועשרת ומתחברת.. גם אלו המצטרפים לשולחן הסדר מועשרים ונהנים,

צביאל רופאצביאל רופא18/4/2014

תודה עבור הפרק המאלף, ואולי יעניין אותך. לקרוא גם ניסיון קטן שלי לחבר ולגשר בין יהדות לבין מדעי ההתנהגות.
'אלוהים בתנ'ך כמבצע טיפול פסיכולוגי':
http://bit.ly/1f3QW2k

ברכה הדרברכה הדר12/4/2014

מעורר השראה. תודה, גבי, אני תמיד מחפשת דרכים להפוך את ליל הסדר לארוע בעל משמעות, שאינו רק ארוחת ערב.
עכשיו נראה איך הדור הצעיר ישתף עם זה פעולה. תגובה אחת אופיינית שאני כבר יכולה לדמיין: 'אוף, תפסיקי לחפור...'
ברכה הדר

עירית סדןעירית סדן12/4/2014

עמוק ומעורר למחשבה. אני חושבת שהשנה אקח לי את החירות להביא איתי אל שולחן הסדר את המאמר המודפס, לצד ההגדה המסורתית... תודה וחג שמח!

דולי חותםדולי חותם25/3/2013

תודה על חיבור מיוחד בין ליל הסדר לעולם הפנימי. לגבי, תודה על רעיון יצירתי ומעניין, ועל הסתכלות חדשה נוכח מילים וביטויים מוכרים כגון ליל הסדר, מצרים, עבדות, גנות,חירות, ובכלל על חיבור בין יהדות לפסיכואנליזה ופילוסופיה.