×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.
 

מאמרים

טיפול תעסוקתי בגישת CBT

קשיים רגשיים וקשיים תעסוקתיים שזורים זה בזה. תהליך ייעוץ קריירה טיפוסי אינו נותן מענה טיפולי למגוון בעיות רגשיות ולהפך: טיפול רגשי מתקשה לכסות היבטים תעסוקתיים ספציפיים. במאמר מוצג מודל עבודה אינטגרטיבי, המשלב בין ייעוץ קריירה לטיפול בגישת CBT. המודל מתייחס לחמש תמות מרכזיות, המכסות את מגוון סוגי הפניות לייעוץ. בסיום מוצג תיאור מקרה להמחשה.

מתפרסם מ 2/4/2017 | 3,804 צפיות

תגיות: | |

טיפול תעסוקתי בגישת CBT

מאת מירב רוזנפלד וטל גומא

 

 

אישה כבת 40 פונה לייעוץ קריירה במטרה למצוא לעצמה כיוון תעסוקתי חדש. היא מגיעה אחרי שנים שבהן היא חשה כי אינה ממצה את עצמה מבחינה מקצועית. היא מדווחת על תנודות במצב הרוח ועל עייפות. גבר בן 45 פונה לטיפול פסיכולוגי על רקע חוסר אסרטיביות, ומבקש סיוע בהתמודדות בזירה הבין-אישית במקום העבודה. במקרה הראשון, האם מדובר בבחירה תעסוקתית בלתי מתאימה שנעשתה בגיל צעיר והגיע הזמן לשנותה? אולי מדובר בהשתנות טבעית המתבטאת בצורך לשנות את תחום העיסוק? ואולי הסיבה לחוסר שביעות הרצון נעוצה בבעיה רחבה יותר הקשורה למערכות יחסים? במקרה השני, האם חוסר האסרטיביות משקף מאפיין אישיותי, או שמא הוא נובע מהימצאותו של האיש בסביבה תעסוקתית שאינה הולמת את נטיותיו? סוגיות אלה ואחרות משקפות את הקשר בין עולם העבודה לבריאות נפשית.

עבודה ופרודוקטיביות נחשבו תמיד לרכיבים חשובים בבריאות הנפשית, שכן הן תורמות לתחושת הרווחה הנפשית ולכושר ההסתגלות של האדם. עבודתו של האדם היא רכיב חשוב בזהות העצמית שלו ומשמשת אחת מאבני הדרך במעבר לבגרות ולחיים עצמאיים. כמו כן היא יכולה לשמש מקור להערכה עצמית חיובית (Lowman, 1993). בממשק המרתק בין האדם ועולם העבודה נוצרים אתגרים מגוונים, שהספרות המקצועית עוסקת בהם בהרחבה. במאמר זה נדון בקשר בין הקריירה של האדם לבין רווחתו הנפשית. נטען כי בין גישת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי לבין הייעוץ התעסוקתי יש הרבה מן המשותף, וניתן להעשיר כל אחד מהתחומים בעזרת התחום השני. כמו כן נציג מודל יישומי אינטגרטיבי ונדגים את השימוש בו באמצעות תיאור מקרה.

בין תעסוקה לפסיכותרפיה

מחקרים שבחנו את ההבדלים בין אנשים הפונים לייעוץ תעסוקתי לבין אנשים הפונים לייעוץ אישי במשתנים כגון סוג הקשיים המאפיינים ועוצמת המצוקה הרגשית, לא מצאו הבדלים בין שתי הקבוצות. שתי הקבוצות סבלו ממצוקה אישית והתמודדו עם תמות דומות (קלמר-גומא ונבו, 2000; Lucas, 1992; Gold & Sccalon, 1993). הלבטים התעסוקתיים והקשיים התוך-אישיים והבין-אישיים מזינים זה את זה ומקיימים ביניהם קשרי גומלין חשובים ובלתי נמנעים. מחד, דיכאון וחרדה פוגעים במידה ניכרת ביכולתם של אנשים לשקול ולחקור אפשרויות בקריירה (Saunders et al., 2000; Krumboltz, 1993). מאידך, אנשים שאין להם תחומי עניין מובחנים וברורים מתאפיינים במצבי רוח, בחוסר החלטיות, בקושי להתחייב ובגישה שלילית כוללת (Harmon et al., 1994). על פי בק ובארלו (Beck, 1988; Barlow, 2000) סימפטומים פסיכולוגיים אלה משקפים הלכי רוח של דיכאון וחרדה.

אדם החווה מצוקה רגשית בנוגע לקריירה שלו ומחפש סיוע עשוי להתלבט אם לפנות לייעוץ קריירה או לטיפול רגשי. אורניה יפה-ינאי (2015), פסיכולוגית קלינית ותעסוקתית בכירה, הגדירה את המושג "תרפיה בקריירה". היא טוענת כי שינוי קריירה קשור לעתים לשינוי של חלקים בזהות, או לצורך של חלקים נוספים בזהות לבוא לידי ביטוי. לדבריה נדרשת גישה הוליסטית שתחבר בין העולמות, הכלים והצרכים, הן הפנימיים והן החיצוניים, ותשלב בין עולם הקריירה לבין רכיבים תוך-אישיים ורגשיים. המאמר הנוכחי ממשיך קו חשיבה זה. אנו טוענות כי התחומים כרוכים זה בזה ולכן יש חשיבות למענה אינטגרטיבי, המביא בחשבון את המורכבות ואת ההיבטים השונים בחיי האדם – ערכיו, צרכיו, רגשותיו, הסכמות שלו ועוד. להלן נציג מודל המשלב בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לבין הייעוץ התעסוקתי.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול רגשי המתמקד בשינוי דפוסי חשיבה לא יעילים, בשינוי התנהגותי, בקבלה ובוויסות של רגשות, וביצירת איזון פסיכו-פיזיולוגי. טיפול זה נמצא יעיל עבור טווח רחב של קשיים רגשיים, וישנם עקרונות משותפים רבים בינו לבין ייעוץ קריירה. ייעוץ קריירה נועד לסייע לפרט להתמודד עם קשיים, שאלות ודילמות המתפתחים בשלבים שונים בקריירה. תהליכי הייעוץ משלבים שיחות פרטניות עם כלי אבחון מגוונים במטרה להרחיב את מודעותו של האדם לעצמו ולעולם העבודה, לאמוד את יכולותיו ואת מגבלותיו למול האפשרויות והאילוצים המאפיינים את עולם העבודה, ולזהות אילו מחסומים מגבילים אותו בנקודת הזמן שבה פנה. להלן הנקודות המרכזיות המשותפות לשני סוגי ההתערבות:

(1) הגדרת הבעיה. המטפל והמטופל מגדירים יחד, באופן שקוף והדדי, את מטרות התהליך ואת תוכנית הפעולה להשגתן.

(2) משך התהליך ואופיו. בשני המקרים מדובר בתהליכים טיפוליים ממוקדים, קצרי מועד, מכווני מטרה.

(3) תפקיד המטפל. למטפל תפקיד אקטיבי, והוא משמש כמנחה בתהליך המשותף.

(4) תרגול וחשיפה למציאות. לאורך התהליך המטופל לומד על עצמו ועל העולם דרך חקירה, התבוננות עצמית והתנסויות. המטפל או היועץ מטילים על הפונה משימות בין המפגשים.

(5) מוקד הטיפול. המוקד הוא בהווה ופחות בקונפליקטים מהעבר.

(6) שלבי הערכה ואבחון. בשלבי ההערכה נעזרים בשאלונים ובכלי אבחון מגוונים, ותוכנית הייעוץ/הטיפול מובנית ומבוססת על תמונת האבחון ועל ההמשגה המתקבלת ממנה.

(7) דגש על כוחות. העבודה הטיפולית מדגישה את הכוחות של הפונה ומתבססת עליהם.

(8) הסבר פסיכו-חינוכי. לפני תחילת העבודה המטפל או היועץ מספק למטופל הסבר פסיכו-חינוכי מקצועי ומעמיק. ההסבר ניתן בשפה בהירה ומובנת ומתייחס לסיבת הפנייה, למוקד התהליך, לסיבות שהובילו להתפתחות מוקד זה ולתוכנית המוצעת כדי לקדם את מימוש המטרה המשותפת.

מטרת האינטגרציה בין שני התחומים היא לסייע למטופל להיחלץ ממשבר התקיעות התעסוקתי שבו הוא נמצא ולייצר גמישות פסיכולוגית שתגדיל את הרווחה האישית ואת יכולת הוויסות הרגשי.

מודל עבודה אינטגרטיבי

בבסיס הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי עומדת ההנחה כי הרקע של האדם, בשילוב הידע שיש לו על עצמו ועל המציאות, עוברים דרך "פריזמה" המושתתת על אמונות הליבה שלו בנוגע לעצמו, בנוגע לאחרים ובנוגע לעתיד (Beck, 1988). מתוך אותה פריזמה מתפתחות מחשבות, המשפיעות על הרגשות, על התחושות הגופניות ועל ההתנהגות של האדם. במודל הנוכחי נכללים גם ההיבטים התעסוקתיים, הבאים לידי ביטוי ברקע של האדם, בידע התעסוקתי שיש לו בנוגע לעצמו ובנוגע לעולם העבודה, ובתמונת הנטיות התעסוקתיות (תחומי עניין) והכישורים שלו.

המודל כולל חמש תמות המאפיינות את מגוון הדילמות התעסוקתיות והאישיות השכיחות. תמות אלה אינן מובחנות לחלוטין זו מזו ואינן ממצות את כל האפשרויות. לכל תמה יש "פריזמה" ייחודית (אמונת ליבה), המבטאת מחשבות אוטומטיות, התנהגויות מובחנות, ותמונה תעסוקתית של נטיות ויכולות. בהתאם לכך מותאמים כלים והתערבויות הלקוחים משתי הגישות.

(1) זהות. אנשים המתלבטים בשאלות של זהות אינם בהכרח מודעים לערכים ולצרכים שלהם ומתקשים להגדיר מה הם אוהבים לעשות. לכן פעמים רבות הם פועלים מתוך צורך לרצות או לחלופין חווים בלבול גדול וחוסר אונים לנוכח סוגיית התפתחות הזהות התעסוקתית.

(2) הערכה עצמית נמוכה. אנשים שאינם מאמינים ביכולותיהם או באפשרות שלהם להוציא לפועל את בחירותיהם וחוששים לקבל החלטה בעצמם. הם אינם מעריכים את נטיות לבם ורואים בהן פחותות ערך.

(3) צורך בשליטה. אנשים המתקשים לשאת אי-ודאות, ליטול סיכונים או להתפשר. חלקם פרפקציוניסטים, מחפשים פתרונות מושלמים, חלקם מתאפיינים בדאגנות בנוגע לעתידם ובכלל.

(4) רמת הנעה נמוכה. אנשים עם רמת אנרגיה נמוכה, המתקשים לפתח חיבור רגשי לתחומי עיסוק כלשהם ולמצוא את "התשוקה" המניעה אותם.

(5) היעדר ידע רלוונטי או מיומנויות קבלת החלטות. אנשים עם פערי ידע, תפיסת מציאות תעסוקתית סטריאוטיפית והיעדר מיומנויות קבלת החלטות.

לאחר שיחת אינטייק המטפל מציג את מודל העבודה. הצגת המודל משמשת כהסבר פסיכו-חינוכי בנוגע לאמונות הליבה והשפעתן על המחשבות, הרגשות וההתנהגות, ובנוגע להיבטים התעסוקתיים הרלוונטיים. לאחר מכן מתקיים תהליך הערכה משותף, שבו משתמשים בכלים מהעולם התעסוקתי ומעולם ה-CBT. כלי האבחון בפסיכולוגיה התעסוקתית כוללים שאלון ביוגרפי מקיף, שאלוני נטיות הבודקים תחומי עניין, מבחני כישורים קוגניטיביים הבודקים יכולות חשיבה כלליות וספציפיות, שאלוני ערכים, מבחני אישיות ולעתים דינמיקות קבוצתיות. כלי האבחון ב-CBT כוללים שאלונים ביוגרפיים מקיפים, שאלונים למדידת רמת דיכאון, שאלונים למדידת סוגים שונים של חרדה, ועוד. שלב האבחון וההערכה אינו נעשה בהכרח כמקשה אחת בתחילת התהליך אלא לעתים נמשך גם במהלך הטיפול. זאת כדי להימנע מריבוי כלי אבחון בטרם התבסס הקשר, וכדי לאפשר שימוש התערבותי בכלי האבחון בהמשך.

בתום תהליך האבחון ממשיגים המטפל והמטופל את התמונה המתקבלת מתהליך האבחון על פי רכיבי המודל, ומתאימים אותה לסיפור האישי של המטופל. התמונה מתייחסת לאמונות הליבה הספציפיות שיש לאדם על עצמו, על אחרים ועל העולם, להתנהגויות המאפיינות אותו, למחשבות ולרגשות שלו, וכן למידע שצבר על עצמו ועל הסביבה התעסוקתית עד כה. בשלב אבחוני זה אי-אפשר לקבל תמונה מלאה של המודל על כל פרטיו, ורכיבי המודל ממשיכים להתבהר ולהתמקד במהלך העבודה הטיפולית.

בעקבות ההמשגה מגדירים המטפל והמטופל את מטרת הטיפול ובונים תוכנית התערבות מתאימה. המשגת המקרה מאפשרת לכוון ולמקד את ההתערבות בהתאם לתמה המרכזית. התהליך הטיפולי כולל עבודה על רכיבי המודל השונים באופן אינטגרטיבי (בניגוד לאופן ההצגה הסכמטי לעיל).

​​​​​​​​​​​​​​המחשה ויזואלית של המודל:​​​​​​​​​​​​​​המחשה ויזואלית של המודל​​​​​​​

ברכיב המאפיינים התעסוקתיים נערך בירור מעמיק של יכולות האדם ומאפייניו האישיים והבין-אישיים כפי שהם נתפסים על ידיו, על ידי אחרים, וכפי שמשתקפים במבחנים ובשאלונים. לאחר מכן מתקיים דיאלוג בנוגע לפערים הנצפים ומשמעותם. למשל: "אני לא מסוגל לנהל אחרים", אף שהאדם עשה זאת בעבר; "אני פחות מוכשר מהסובבים אותי", כשתמונת הכישורים גבוהה וכדומה. כמו כן, יש לזהות את הערכים, הצרכים והמשמעויות של העבודה בחיי המטופל ולבחון האם יש קונפליקטים ביניהם, למשל צורך בגיוון ועצמאות אל מול חרדה גדולה מאי-ודאות ולקיחת סיכונים.

סביב תחומי העניין (הנטיות התעסוקתיות) יש לזהות את הקונפליקטים הפנימיים (בין נטיות לתחומים מנוגדים אצל אותו אדם) והחיצוניים (בין נטיות של האדם להעדפות של אחרים משמעותיים) ולהבהיר את הגורמים המעכבים את מימושן ואת התפיסות הנלוות להן. למשל: "המשיכה שלי לתחום האמנות אינה ראויה ואין להתחשב בה"; או "אני לא מוצא שום תחום שמדבר אליי".

ברכיב המציאות יש לאסוף מידע ממקורות מידע מגוונים, באמצעות שימוש במאגרי מידע ובכלים מקוונים. כמו כן, יש לבחון תפיסות סטריאוטיפיות בנוגע לעולם העבודה וכן כאלה שמציבות מחסומים ביחס לאפשרות לזהות הזדמנויות ולהיפתח אליהן ("אין כיום מה לעשות עם התעודה שלי בשוק העבודה").

עבודה משולבת על רכיב המאפיינים התעסוקתיים ועל רכיב המציאות מסייעת להציף אמונות ליבה ולזהות את התמה המרכזית המנווטת את המטופל בהקשר התעסוקתי. בסופו של דבר, מטרת התהליך היא להגמיש את התמה התעסוקתית שנוצרה על ידי עבודה על המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שנמצאים בבסיסה וממשיכים "לתדלק" אותה.

ברכיב המחשבות יש לזהות את המחשבות האוטומטיות, לקשור אותן לאמונות הליבה ולבדוק את התועלת ואת הרלוונטיות שלהן. חלק מהמחשבות מתאפיינות בהלך חשיבה לא אפקטיבי המכונה ב-CBT "עיוותי חשיבה". אלו מחשבות אוטומטיות, המתאפיינות בדרך כלל בכך שהן בלתי רציונליות ועמוסות טעויות לוגיות. בטיפול מזוהים את עיוותי החשיבה ומחליפים את המחשבות הלא רציונליות במחשבות רציונליות מועילות. למשל במקום המחשבה: "כדי שארגיש שווה אני חייב להיות מומחה ובעל ידע בכל התחומים", המחשבה: "אני שווה ובעל ערך ללא קשר למומחיות. רצוי להיות מומחה בתחומים מסוימים". במקום המחשבה: "כדי לעשות שינוי אני חייב לדעת שזה יצליח", המחשבה: "היה מקל עליי אם הייתי יודע מראש שהשינוי יצליח, אבל אני מוכן לקחת סיכון ואתמודד עם ההשלכות".

עבודה על הרכיב הגופני ועל הרכיב הרגשי כוללת התערבויות כגון נשימות, הרפיה וקשיבות (mindfulness) במטרה לווסת את המצוקה הרגשית ולהגדיל את היכולת לשאת אותה. למשל לנוכח אמירה כגון: "אני לא מסוגל לחשוב על האפשרות לעזוב, מיד עולה לי הדופק ואני לא יכול לנשום", ניתן לסייע לאדם להגיע לאיזון פסיכו-פיזיולוגי דרך זיהוי החרדה והוויסות שלה באמצעות הטכניקות שלעיל.

ברכיב ההתנהגותי ניתנים שיעורי בית המחייבים התחככות עם עולם העבודה, וכן נערכים ניסויים התנהגותיים המיועדים להפריך את האמונות שנוצרו. למשל: תרגול עמידה מול קהל, לקיחת סיכונים, ביצוע "מחקר" שטח קצר הבודק את תקפותה של הנחת יסוד וכדומה. כמו כן מתקיימת חשיפה לעולם העבודה דרך ראיונות עם עובדים במקומות עבודה שונים, התנסויות ממשיות (למשל התלוות ליום עבודה של בעל תפקיד ספציפי) ובמידת הצורך נעשה תרגול מיומנויות לטובת השתלבות אפקטיבית בעולם העבודה (כתיבת קורות חיים, הכנה לריאיון עבודה, מיומנויות למציאת עבודה ועוד).

בסיכום התהליך נבחנים ההישגים למול המטרה שהוגדרה מנקודת המבט של הפונה ומנקודת המבט של המטפל. במקרים מסוימים תהיה המלצה להמשיך את הליווי בתדירות נמוכה יותר, כדי לוודא שההישגים נשמרים ושאין הישנות של דרכי התמודדות בלתי יעילות.

​​​​​​​דוגמה להשתקפות תמת הערכה עצמית נמוכה במודל:דוגמה להשתקפות תמת הערכה עצמית נמוכה במודל

הסיפור של סמדר

סמדר (שם בדוי), בת 50, פנתה לייעוץ קריירה פרטי במטרה לבחון אפשרות הסבה מקצועית. היא נשואה עם ילדים, עלתה ארצה בבגרותה, בעלת תואר שלישי בהנדסה וכן תואר שני במנהל עסקים. עובדת מאז סיום לימודיה במחקר בתעשייה. אביה היה מהנדס ואמה עבדה במשרה חלקית כמזכירה, ללא שאיפות אקדמיות. יש לה אח אחד, מבוגר ממנה, אקדמאי ובעל קריירה יציבה אך לא מספקת. הוא פחות שאפתן ו"רציני" ממנה. בבית הודגש כי חשוב לבחור במקצוע פרקטי. לא ניתן מרחב לבחירה אוטונומית, וההורים קיבלו את ההחלטות בנוגע לילדים, גם כשאלה בגרו. כמו כן, לעתים קרובות שררה אווירה של כעס וחוסר שביעות רצון. ההתמודדות עם קשיים הייתה שכלתנית באופיה ולא מחוברת לרגש, והגישה החינוכית הייתה נוקשה. יחסיה של סמדר עם אמה מתוארים עד היום כמתוחים. האם מתוארת כבעלת חשיבה נוקשה ונטייה לדיכאון.

בקריירה עברה סמדר ממקום עבודה אחד למשנהו באותו תחום כל חמש שנים לערך. המעברים נבעו מחוסר עניין, מהיעדר קידום ניהולי, מרצון ללמוד ולהתפתח ומתחושה נלווית של חוסר סיפוק כללי. בעת הפנייה לטיפול דיווחה סמדר על חוסר אנרגיה ועל חוסר סיפוק. היא מאמינה שהסיפוק המקצועי שלה יגיע מעבודה טיפולית קונקרטית בתחום הפרה-רפואי, כך שתוכל לראות תוצאות למעשיה בטווח המיידי.

בתחילת הייעוץ עלו שאלות כגון "מה מושך אותי? לאן כדאי לפנות בעולם העבודה? מה באמת חשוב לי?". בהמשך התרחבו השאלות: "מה אני רוצה להיות? מי אני בעולם? האם אני מספיק טובה?". בסופו של דבר נותרה ההבנה: "אני שואפת לקבל את עצמי יותר".

הסבר פסיכו-חינוכי

ההסבר תיאר את רכיבי המודל ואת תהליך העבודה המתוכנן:

"הגעת לייעוץ במטרה לבחון האם הסבה לתחום הפרה-רפואי בשלב זה בקריירה שלך צפויה להוביל לתחושת סיפוק גבוהה יותר בחיים. ידוע כי בחירה תעסוקתית מותאמת היא כזו שמביאה בחשבון את הנטיות, את הכישורים ואת המאפיינים האישיים של האדם ומוצאת להם ביטוי בעולם העבודה, אל מול האילוצים והקשיים שבו. לפיכך יהיה עלינו לאפיין אותך במונחים אלה, ולבחון את מידת ההתאמה בינך לבין המציאות התעסוקתית שבה את פועלת. בד בבד נבחן מהן אמונות הליבה שלך ביחס לעצמך, ביחס לעולם וביחס לעתיד, ונראה כיצד אלו משפיעות על בחירותיך ועל הרגשתך. להבנות אלה השפעה רבה על הרווחה הנפשית שלך. לאחר שנמשיג תמונה זו, ניתן יהיה להציב מטרה טיפולית מדויקת יותר ולבנות תוכנית התערבות מתאימה".

תהליך ההערכה

משיחות שהתקיימו עם סמדר ומניתוח שאלונים שמילאה בתהליך התקבל מידע עשיר ביחס ליכולותיה, למאפייניה האישיים, לנטיותיה, לצרכיה, לאמונותיה, לערכיה ולשאיפותיה.

המשגת המקרה לפי המודל

מאפיינים תעסוקתיים של האדם. סמדר היא אישה אינטליגנטית, בעלת יכולת למידה מצוינת, חשיבה מופשטת גבוהה ויכולות ניתוח והיסק מפותחות. היא רהוטה ובעלת כושר ביטוי עשיר. מצליחה להבין תמונה רחבה ומתכללת בד בבד עם שליטה מצוינת בפרטים. סגנון עבודתה יסודי, מוקפד, ערני לפרטים. היא חושבת ופועלת באופן שיטתי ומאורגן, מובנה ומעמיק. היא עצמאית בחשיבה, אם כי בביצוע זקוקה לאישור כדי לקדם את יעדיה או להוציא לפועל את תוכניותיה. שואפת להצטיין בכל תחום, מרבה להשוות את עצמה לאחרים. נוטה להילחץ בנקל מאתגרים חדשים ומעדיפה להימנע מהם. מאז ומתמיד קיים אצלה צורך רב בהישגיות ובהכרה.

היא אינה מבטאת יוזמה או גישה פרואקטיבית בעבודה. לרוב היא מבצעת משימות שאחרים מניחים לפתחה. מרבה לסייע לאחרים, משמשת כתובת מקצועית מוערכת שניתן לסמוך על שיקול דעתה. באישיותה היא נעימת הליכות, מרבה לחייך, אדיבה, מאופקת ונכונה לעזור. מופנמת ולא מרבה לשתף בתחושותיה. מקיימת יחסי עבודה תקינים עם עמיתיה. משתדלת להימנע ככל הניתן ממצבי קונפליקט, גם במחיר של ויתור על צרכיה. במצבי עימות מתקשה להיות אסרטיבית.

תמונת הנטיות שלה מראה נטייה לתחומים החברתי, החקרני והמנהלי (להסבר על התחומים השונים ראו Holland, 1973). רמת שאיפותיה הוערכה כגבוהה ביותר. הבחירה התעסוקתית הראשונית שעשתה לעבוד במחקר בתעשייה אינה משקפת במידה מספקת את הנטיות שלה, בייחוד את המשיכה לתחום החברתי.

צרכיה, כפי שעלו מהשיחות, כוללים את הצורך בקרבה, בחום, בגילויי אהבה, בנתינה שלה לזולת ובהזדקקות של אחרים אליה. בד בבד קיים צורך בולט להוכיח שהיא יכולה וצורך לבטא בעבודה אלמנטים רגשיים ולא רק שכלתניים. צרכים אלה לא באו לידי ביטוי בבחירותיה התעסוקתיות עד כה. עובדה זו, יחד עם העובדה שנטיותיה לא קיבלו מענה במקומות העבודה עד כה, מסבירים במידה רבה את תחושת התסכול וחוסר הסיפוק.

רכיב המציאות. לסמדר חסר ידע מפורט בנוגע למסלולים הקיימים בתחום הפרה-רפואי ולתוכניות ההסבה הנובעות מהם, וכן בנוגע לדרישות הלימודים הספציפיות ולמאפיינים הייחודיים של כל מסלול (משך הלימודים, רמת הלימודים, הכשרה מעשית ועוד). בנוסף, חסר לה ידע בנוגע למקומות ההתמחות ולהשתלבות בעבודה לאחר תקופת ההסבה, ובנוגע לסיכויי הקבלה שלה למקומות עבודה.

אמונות ליבה. אמונות הליבה של סמדר נוסחו עימה בשיחות שקדמו להמשגה.

"אני לא מספיק מוכשרת במה שאני עושה. אני לא מספיק טובה. אני לא אוהבת את עצמי. אני פחות 'שווה' מאחרים, אני לא מוצלחת".

מחשבות. ניתן לסווג את המחשבות האוטומטיות שעלו (חלקן פונקציונליות וחלקן מסווגות כעיוותי חשיבה) לשלוש קטגוריות מרכזיות:

(1) מחשבות בנוגע לצורך במומחיות מחד ולתחושת נחיתות מאידך: "אני צריכה להצטיין בכל דבר שאני עושה, אני צריכה לשאוף לשלמות"; "לא אוכל לחוש משמעותית אם אעסוק בטיפול באחר בשעות הפנאי בהתנדבות, כיוון שאני מוכרחה להיות מומחית במה שאני עושה". בד בבד עם מחשבות אלה, היא נוטה להתעלם מהישגיה המרשימים או להפחית מערכם, ולעומת זאת להעצים מצבים שבהם לא התקדמה בקצב הרצוי בעיניה.

(2) מחשבות בנוגע לתחום העיסוק (עולם): "אפשרויות ההתקדמות או ההתפתחות המקצועית בתחום שלי מועטות ולא מספקות"; "סביבת העבודה שבה אני פועלת מורכבת מאנשי מקצוע רציניים ומוכשרים ממני".

(3) מחשבות בנוגע לאפשרויות הסבה (עתיד): "כדי לחוש מסופקת אני חייבת לעשות הסבה לתחום אחר"; "בתחום הפרה-רפואי סביר שאצליח יותר מאחרים, בגלל דרישות הקבלה והידע האקדמי שכבר יש לי. זה תחום שאני צפויה למצוא בו סיפוק ותחושת משמעות". עם זאת, החלק של ההשוואה לאחרים במחשבה זו מחדד את ההערכה העצמית הנמוכה.

במחשבות שלעיל ניתן לזהות עיוותי חשיבה קלאסיים. בתהליך הטיפולי נעשתה הפרכה קוגניטיבית והן הוחלפו במחשבות מסתגלות.

לסיכום, מחשבות אוטומטיות אלה מזינות את אמונות הליבה ומשמרות אותן. בחירה בעיסוק ברמת שאיפות נמוכה תקטין את הסיכוי להתמודדות אינטלקטואלית מורכבת מול אנשי מקצוע ברמתה ותאפשר לה לבלוט מבחינה אינטלקטואלית. אולם נוכח אמונותיה ביחס לעצמה ובלי שתיעשה עבודה קוגניטיבית על אמונות הליבה, ספק אם תחוש מסופקת מבולטות זו, בהשוואה לאנשים העוסקים בתחום שרמת הדרישות בו נמוכה יותר. נוסף על כך, התביעה העצמית להתמחות בתחום שנהנית ממנו ולא להסתפק בעיסוק בו כתחביב משמרת את האמונה שכדי להיות בעלת ערך עליה להתמקצע בכל דבר.

התנהגות. התנהגותה כללה נטייה לדחות משימות והתבטאה ביוזמה נמוכה גם במצבים שבהם יכלה לקדם את עצמה ואת שאיפותיה. כמו כן הגיבה בלחץ רב נוכח דרישות שהופנו כלפיה, בייחוד כשנדרשה להתמודד עם נושא שלא צברה בו די ניסיון. בנוסף, התקשתה להסתמך על עצמה ונטתה לבקש אישורים בטרם פעלה במגוון תחומי החיים.

רגשות. הרגשות הדומיננטיים שעלו: תסכול, כעס, מתח, חרדה, עצבות, דאגה ואי-שקט. החיבור לרגשות בטיפול לא היה מיידי, ובשיחות הראשונות הודגש הפן השכלתני. עם התקדמות הטיפול השתנה המאזן, והחיבור לרגשות היה נוכח יותר.

תחושות גופניות. דפיקות לב מואצות, מתח שרירי, קושי להירגע, עייפות, חוסר אנרגיות, כאבים בצוואר.

המחשה ויזואלית של המקרה:

המחשה ויזואלית של המקרה

 

שלב ההתערבות

לאחר ההמשגה המשותפת הגענו להבנה שאם היא תוכל לקבל את עצמה ולהעריך את עצמה יותר, היא תוכל לקבל החלטה תעסוקתית "נקייה" יותר, שתביא בחשבון את הנטיות, את היכולות ואת המאפיינים האישיים האחרים. כמו כן היא תדע לבנות לעצמה מסלול קריירה ריאלי המתחשב באילוצים, שיוביל לתחושת הגשמה וסיפוק.

האפשרויות המרכזיות שנדונו בתהליך:

(1) הסבה לתחום הפרה-רפואי. אפשרות זו משמעה ללכת עם הנטיות ואף להתאים את המציאות התעסוקתית לדימוי העצמי. באפשרות זו העבודה היא בעיקר על שינוי המציאות ולא על מוקד ההערכה העצמית.

(2) הישארות במקום העבודה הנוכחי ושיפור ההערכה העצמית כך שתרגיש פחות נחותה ותוכל למצוא את הנישה הייחודית המתאימה לה בתוך תחום העיסוק.

(3) הישארות במקום העבודה והתפתחות בתחום הפרה-רפואי בשעות הפנאי באמצעות למידה עצמית, פעילות התנדבותית וכדומה. אפשרות זו מחייבת גם כן עבודה על מוקד ההערכה העצמית.

תוך כדי הפגישות הצטברו תובנות בנוגע למחשבות האוטומטיות ולאמונות הליבה, שבחלקן הסבירו את הפערים בין הנטיות לבין המימוש החלקי שלהן בעולם העבודה, ובין התמונה האבחונית התעסוקתית בכללותה לבין ההחלטות שהתקבלו הלכה למעשה. למשל הבחירה בהתמקצעות בתחום המדע בשילוב עבודה בתעשייה שיקפה אמונות כגון: "בחירה תעסוקתית צריכה להיות פרקטית ולנצל את פוטנציאל כישורי החשיבה". חוסר ההתפתחות המקצועית בהתאם לקצב, שלדעתה היה רצוי (למשל למלא תפקיד ניהולי אחרי שלוש שנים בארגון) התאים למחשבה: "אני לא מתקדמת לתפקידי ניהול כי לא אוכל לבצע אותם ברמה הרצויה, אני פחות טובה מאחרים סביבי".

בהמשך התהליך נעשתה עבודה על ההערכה העצמית בעזרת אתגור המחשבות האוטומטיות. מטפלת: "את אומרת שאת לא מתקדמת לתפקידי ניהול ואחרים כן. למה את מתכוונת?". מטופלת: "אחרים מתקדמים יותר מהר ממני כי הם יותר מוכשרים ממני". מטפלת: "אני מניחה שאת מתכוונת לאנשים ספציפיים, כי הרי רק מעטים מתקדמים לניהול". מטופלת: "כן, ישנה עובדת אחת, לא יותר מנוסה ממני ואפילו הגיעה אחריי למקום העבודה, שכשנוצרה הזדמנות לקידום הציעה את עצמה והתקבלה". מטפלת: "מה זה אומר עלייך?". מטופלת: "שאני לא מספיק טובה, כי אחרת היו מציעים לי".

בהמשך הטיפול נבחנה אמונה זו לעומק, וזוהו עיוותי החשיבה שנגזרו ממנה. המחשבות בנוגע ליכולתה הנמוכה ביחס לאחרים פורקו לתחומים ולהקשרים מגוונים, ולבסוף ניתן היה להסכים כי היא אינה נופלת מהסובבים אותה בידיעותיה, בניסיונה, בגישתה הרצינית לעבודה וביכולתה לפתור בעיות. אדרבה, היא אף נחשבת סמכות מקצועית בכירה בעיני אחרים. אלא שהיא נוטה פחות מהסובבים אותה ליזום או לקדם את עצמה ואף חוששת מסיטואציות שבהן ניתנת לה אחריות רחבה.

עוד נערכו ניסויים לבדיקת אמונות ומחשבות במרחב התעסוקתי. היא התבקשה, למשל, להאזין בפתיחות למשוב התקופתי שניתן לה, ואף לשאול שאלות כדי להבין לעומק את ההערכה החיצונית של הממונה עליה. הובהר לה כי גם משוב שאינו אופטימלי אינו מפחית מהערך שלה אלא מאפשר זיהוי נקודות חולשה וחיזוק שלהן. בפגישות הבאות נחשפו הפערים בין הצרכים (למשל הצורך בחום, בנתינה, בקבלה ובסיוע לזולת) לבין השאיפות (עיסוק בחזית המדע והטכנולוגיה, שכר גבוה, תפקיד יוקרתי) ונעשתה עבודה קוגניטיבית מתאימה. למשל נבחנה האמונה כי היא חייבת להתמחות ברמה מקצועית בתחום הנתינה כדי לממש את צרכיה. היא נשאלה: "מדוע את חייבת להיות מקצועית בתחום הסיוע לזולת? האם לא ניתן להתנסות בו בשעות הפנאי?". מהתשובה היה ברור כי תחושת ההערכה העצמית שלה ניזונה מרמת המומחיות, והיא חשה שלא תוכל להרגיש בעלת ערך אם תעסוק בתחום כלשהו באופן חובבני. גם כאן נדרשו אתגור מחשבות והבניה קוגניטיבית מחודשת.

עבודה על הוויסות הרגשי נעשתה בעזרת חיבור לרגשות: "כשאת חושבת על התפקיד שהוצע לך בעבודה, מה את מרגישה?"; "איך הרגשת כשניגשת לריאיון קבלה ללימודים בתחום הפרה-רפואי?"; "מה הרגש הדומיננטי שעולה כשאת שוקלת לעשות הסבה מקצועית?" וכדומה. הפחתת עומסים רגשיים התאפשרה על ידי ניהול זמן אפקטיבי ומתן לגיטימציה פנימית להפוגות ולעיסוק בתחומי פנאי. לבסוף היא התנסתה בתרגילי הרפיה ונשימות.

בתום תהליך של עשרה חודשים, ולאחר שהתבסס קשר של אמון ופתיחות, החליטה סמדר לעצור את התהליך. היא דיווחה על שיפור בתחושה הכללית, על ירידה ניכרת בסימפטומים (מתח, כעס, תסכול), על שינוי התנהגותי שתואר כיוזמה רבה יותר וירידה בצורך לקבל אישור מהסביבה, ועל הפחתה בתחושות הגופניות הלא נעימות. תפיסתה את עצמה השתנתה, היא יכלה להכיר בעוצמותיה ולהעז להציב לעצמה מטרות המשקפות את רצונותיה ואת צרכיה, גם אם אלה אינן פופולריות או זוכות ללגיטימציה מסביבתה הקרובה. כמו כן, היא תיארה מודעות רחבה ועמוקה יותר ביחס לבחירותיה התעסוקתיות והשלכותיהן. בסיום התהליך היא בחרה להישאר במקום העבודה הנוכחי, להגמיש את שעות העבודה כדי להפחית לחץ ולשלב התנסויות חברתיות בשעות הפנאי.

סיכום

עבודה ובריאות נפשית קשורות זו בזו באופן עמוק ומשפיעות זו על זו. עם זאת, בקליניקה אנו רואים לא אחת הפרדה בין התחומים. במאמר זה הצענו מודל המשלב שיטות התערבות מהתחום התעסוקתי עם כלים והנחות יסוד מגישת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. מודל המשלב בין ייעוץ הקריירה הקלאסי לבין טיפול CBT עשוי לאפשר התמודדות אפקטיבית של מטפלים ויועצים עם מגוון הדילמות שמעלים הפונים בהקשר התעסוקתי. עם זאת, יש לנקוט משנה זהירות בשימוש במודל בשדה הטיפולי, שכן טיפול אינטגרטיבי מסוג זה מצריך היכרות מעמיקה עם עולם הקריירה ועם הגישה הטיפולית המוצעת.

בכוונתנו להציע תוכנית הכשרה למטפלים, שתשמש בסיס לללמידה ולהרחבת הידע בשני התחומים ותאפשר גמישות בטיפול בתחום התעסוקתי. כמו כן בכוונתנו לבדוק בעתיד את אפקטיביות המודל ברמה המחקרית.

"בכל פעם שעליי לקבל החלטה חשובה, אני עוצר לרגע על מנת ליהנות מפעילות מרגיעה, בכדי שאוכל לקבל אותה כמו שצריך" (פאולו קואלו).

תודות

לפרופ' עפרה נבו, לאורית רסקין ולנמרוד בליך על שקראו, האירו ותרמו לנו מהערותיהם המקצועיות.

 

מקורות

יפה-ינאי, א' (2015). תרפיה בקריירה: קריירה על ספת המטפל. פסיכו אקטואליה, 2, 25-28.

קלמר-גומא, ט', ונבו ע', (2000). הקשר בין ייעוץ תעסוקתי לייעוץ אישי: סוגיות מרכזיות. אדם ועבודה ,9 , 7-28.

Barlow, D.H. (2000). Unraveling the mysteries of anxiety and its disorders from the perspective of emotion theory. American Psychologist, 55, 1247-1263.

Beck, A.T. (1988). Depression: Causes and treatment. Philadelphia, PA: University of Pennsylvania Press.

Gold, J.M., & Scanlon, C.R. (1993). Psychological distress and counseling duration of career and noncareer clients Career Development Quarterly, 42,186-192.

Harmon, L.W., Hansen, J.C., Borgen, F.H., & Hammer, A.L. (1994). Strong applications and technical guide. Palo Alto, CA: Consulting Psychologists Press.

Holland, J.L. (1973). Making vocational choices: A theory of careers. Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall.

Krumboltz, J.D. (1993). Integrating career and personal counseling. Career Development Quarterly, 42,143-149.

Lowman, R. L. (1993). Counseling and psychotherapy of work dysfunctions. Washington, D.C.: American Psychological Association.

Lucas, M.S. (1992). Problems expressed by career and non-career help seekers: A comparison. Journal of Career Development, 70, 417- 420.

Saunders, D.E., Peterson, G.W., Sampson, J.P. Jr., & Reardon, R.C. (2000). Relation of depression and dysfunctional career thinking to indecision. Journal of Vocational Behavior, 56, 288-298.

Young, J.E.(1999). Cognitive therapy for personality disorders: A schema- focused approach (rev.ed.) Sarasota, FL: Professional Resources Press.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

רוזנפלד, מ. , גומא, ט. (2017). טיפול תעסוקתי בגישת CBT. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 25/9/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3520

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אביטל פאר קרןאביטל פאר קרן3/4/2017

מאמר חשוב ביותר. מאמר עשיר ובהיר, תודה על האינטגרציה בין העולמות ועל יכולתכן להמחיש את החיבורים, שבעשייה הייעוצית בשטח מתרחשים כל הזמן, אך אינם מספיק מדוברים, ואינם מספיק כתובים ומומשגים. תודה!

יששכר עשתיששכר עשת28/3/2017

קודם כל יפה ואחר כך מקצועי ונוגע. קראתי את המאמר בשקיקה. שימו לב שרק הצצתי כרגע ונסחפתי. ועוד עעמיק בו. המאמר כתוב כל כך יפה. וכל כך מקצועי וכל כך נודע. מחבר את הסיביטי לעולם ומלואו ממקוד בתעסוקה. פלא פלאים. תודה רבה