×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

כתבות שטח

כשחרציות צומחות מבעד לסדקי בטון

טיפול דינאמי חווייתי מואץ (AEDP) נשען על עמדה התייחסותית ועל תיאורית ההתקשרות, לצד ידע נוירופסיכולוגי עדכני. גישה זו מבקשת לכוון את העדשה הקלינית דרכה מתבונן המטפל כדי להתמקד בשינויים דקים בסיטואציה הטיפולית ובחוויות של המטפל והמטופל בחדר. על אף שהיא ניזונה מהמשגות ומטיפולים דינמיים קלאסים, היא נבדלת מהם ומגישות חווייותיות נוספות בהיבטים מכריעים. קורס הכשרה אינטנסיבי בגישת ה-AEDP נערך בהנחייתה של ד"ר דיאנה פושה, מייסדת הגישה וראש המכון ל-AEDP, ובהשתתפותם של בכירי המטפלים בגישה בארץ.

מתפרסם מ 19/2/2017 | 2,449 צפיות

תגיות: | | |

 

כשחרציות צומחות מבעד לסדקי בטון

תהליכי שינוי בטיפול התייחסותי ממוקד-רגש וקרוב-חוויה

מאת כנרת שפירא

 

סקירת קורס ההכשרה לגישת ה-AEDP מטעם בית הספר לפסיכולוגיה ע"ש ברוך איבצ'ר ובשיתוף עם תוכנית הגל החדש בפסיכותרפיה. הקורס התקיים בין התאריכים 5-8/9/16 במרכז הבינתחומי, הרצליה.

 

הקדמה

גישות טיפול ממוקדות-רגש (Emotion-Focused) וקרובות-חוויה (Experience-Near) מבקשות להסיט את המוקד הטיפולי מן התובנות שנוצרות באמצעות פרשנויות וחקירה אנליטית של תכנים, לתהליכים שנועדו לעורר במטופל חוויה רגשית ערה ומלאה. באמצעות כלים חווייתיים כגון עבודה בדמיון ותרגילי קשיבות גופנית, המטפל מפנה את תשומת לבו של המטופל לממדים סומטיים (מבוססי-תחושות גוף) ורגשיים ומאפשר למטופל ליצור בהדרגה שינוי בממדים אלו (Fosha et. al., 2009).

הסקירה הנוכחית מתמקדת בגישת ה- AEDP י(Accelerated Experiential Dynamic Therapy), גישה ממוקדת-רגש וקרובת-חוויה המחברת בין עמדה טיפולית התייחסותית ומבוססת-התקשרות (Attachment) לבין כלים חווייתיים עוצמתיים. בגישה זו הכלים החווייתיים משמשים על מנת להעלות למודעות היבטים סומטיים ורגשיים של מערכת היחסים הטיפולית וכך לנוע לעבר ריפוי. המודל הטיפולי איננו בנוי כטיפול קצר-מועד במובן הצר של המילה, אך הוא מאפשר האצה משמעותית של תהליכי שינוי על ידי מעקף של הגנות ודפוסים בינאישיים, רגשיים וקוגניטיביים שעשויים לעכב את השינוי. הגישה מציעה מודל טיפולי לעבודה עם קשת רחבה של אוכלוסיות, אך היא מתאימה במיוחד למטופלים עם רקע של טראומה, ובפרט של טראומה התקשרותית.

קורס ההכשרה האינטנסיבי נפרש על פני ארבעה ימים והונחה על ידי מייסדת הגישה וראש המכון ל-AEDP, ד"ר דיאנה פושה. הקורס הורכב מעיון בעקרונות וביסודות התיאורטיים של הגישה, לצד צפייה בפגישות טיפוליות שהדגימו היבטים שונים בתהליך. כמו כן, במהלך הקורס נערך תרגול חווייתי מונחה של הכלים שנלמדו.

יוצאים לדרך ישנה-חדשה

דברי הפתיחה והברכה לרגל תחילתו של הקורס נאמרו על ידי פרופ' מריו מיקולינסר, משנה לנשיא לעניינים אקדמיים ולשעבר דיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי, ופרופ' אסתר כהן, מסגל התוכנית לפסיכולוגיה קלינית של הילד במרכז הבינתחומי. עבודותיהם של מיקולינסר וכהן, פסיכולוגים חוקרים בעלי שם עולמי, נמצאות בחזית התנועה להבנה וליצירה מחודשת של תיאוריית ההתקשרות כתיאוריה "ישנה-חדשה" בעלת פוטנציאל תרפויטי והתפתחותי נרחב. בדבריהם של השניים בלטה ההתרגשות והרלוונטיות שהם מייחסים לגישתה של פושה, אשר מהווה לדידם חלק מתנועת ההתחדשות של תיאוריית ההתקשרות. לטענתם, הגישה ממחישה הלכה למעשה כיצד הרעיונות ההתפתחותיים, הרגשיים וממוקדי-היחסים הגלומים בתיאוריה יכולים להתעורר לחיים ולשמש את המטפל בעבודתו. במילותיה של כהן: "ל- AEDP יש את הפוטנציאל להשפיע עלייך לא רק כמטפל, אלא על כל אופן ההתנהלות היומיומית, הן בעבודה הטיפולית, הן במחקר והן בחיים האישיים". פרופ' כהן הדגימה את האופנים השונים שבהם הנחות היסוד של AEDP מתקשרים ומזינים את עבודתה ואת ממצאיה המחקריים בנושא ההתקשרות; בין היתר, היא הציגה את השפעתם של יחסים מוקדמים אלו על מרחב ואיכות החוויה הרגשית הזמינה לאדם בכלל וליחסי הורה-תינוק בפרט. לדוגמה היא ציינה את השפעתם של יחסי ההתקשרות על היכולת לפתח היבטים שונים של חמלה-עצמית, יכולת אשר נעדרת או מדוללת אצל מרבית הפונים לטיפול.

עקרונות היסוד של טיפול דינאמי חווייתי מואץ

לאחר דברי הפתיחה, ד"ר פושה הציגה מבוא לגישתה באמצעות ארבעה עקרונות יסוד עליהן הגישה מושתתת (Fosha, 2000).

תנועה לעבר ריפוי

העיקרון הראשון הוא עיקרון התנועה הנפשית הטבעית לעבר ריפוי והחלמה. עיקרון זה מדגיש את החשיבות העצומה הטמונה בהסתכלות על המטופל דרך עדשה קלינית ממוקדת צמיחה וחיים; זאת לצד ההתייחסות למוקד הסבל והפתולוגיה עמו הוא מגיע. לעתים קיימת נטייה להתמקד באופן כמעט בלעדי בחולי ובכאב של המטופל. נטייה זו משותפת הן לנו המטפלים, הן לתיאוריות עליהן אנו מבססים את המשגתנו והן למטופל עצמו בבואו אלינו. במאמציה לעודד תהליכי שינוי, פושה מבקשת להדגיש את החשיבות בחיפוש אקטיבי ועיקש של המטפל אחר "סימני החיים" עמם מגיע המטופל (המכונים "Markers"). על-פי ה- AEDP, סימנים אלו יהוו בהמשך סימני דרך משמעותיים בתהליך הטיפולי, שההכרה בהם והחקירה הדיאדית שלהם יהפכו בעצמם למחוללי-צמיחה והעמקה נוספים של תהליך השינוי החיובי בטיפול.

הפגת הבדידות

העיקרון השני, הפגת הבדידות (Undoing aloneness), נוגע לחשיבות ש-AEDP מעניקה לקשר הטיפולי. מטרתו של הטיפול היא בראש ובראשונה להוות חוויה התקשרותית-רגשית מתקנת לבדידות העמוקה, לטראומות היחסים (relational traumas) ולדפוסים ההגנתיים של המטופל. על פי תפיסה זו הקשר משמש כמרחב בטוח אשר מהווה מצע וכלי טיפולי הכרחי ועוצמתי בתהליך השינוי. העמדה הטיפולית נשענת על תובנות המבוססות על תיאוריית ההתקשרות ועל תיאוריות התייחסותיות הרואות בקשר הטיפולי מפגש הדדי אך לא סימטרי בין שני סובייקטים נוכחים ומעורבים. לכן, הקשר מתעצב דרך עמדה טיפולית פתוחה, נוכחת, משחקית ונגישה רגשית. המטפל מעניק באופן מפורש ואותנטי אישורים (affirmations), התפעלות, הכרה ואמפתיה כלפי המטופל, ומכוון אותו באופן דירקטיבי בתהליך האקספלורציה הרגשית. בין היתר, המטפל שואל ומעודד חקירה באופן אקטיבי ומפורש על מנת להביא את המטופל בזמן אמת למודעות "קרובת-חוויה" של תהליכי שינוי שמתחוללים בו. עמדה זו כוללת בתוכה גם את היכולת להיענות בכאן ועכשיו הטיפולי לקרעים ולרגעי "פספוס דיאדי" (misattuenements), ולהביא לאיחויים דרך וויסות הדדי מלא. זאת באמצעות הבעה מפורשת של רגשות על ידי המטפל, הימנעות ממתן פרשנות, ועידוד של המטופל לחקור ולבטא את רגשותיו שלו.

חוויה ערה

העיקרון השלישי מדגיש את חשיבותו של הרובד החוויתי ביצירת תהליכי שינוי חיובי בטיפול. המטרה היא העברת המוקד הטיפולי מ"הראש" (כלומר, מהתוכן, מהפרשנות, או מהתובנות; top-down processes) אל עבר החוויה (כלומר אל התהליך, הרגשות, והאפקטים סומטיים; bottom-up processes). הרובד החוויתי מורכב מתחושות סומטיות, רגשות ודימויים אידיוסינקרטיים. הוא עולה מתוך נפשו ומצוקתו של המטופל, אך מופיע גם בקשר האינטרסובייקטיבי, ובעצם חווית השינוי שמתרחש בתוכו, בכאן ועכשיו. החוויות שמעלה המטופל עוברות עיבוד באמצעות חקירה רגשית-סומטית אקטיבית של המטפל, תוך שהן מווסתות רגשית על ידי האינטרקציה המתרחשת בין המטפל למטופל.

בשונה מגישות ממוקדות-רגש וקרובות-חוויה נוספות שהתפתחו בשנים האחרונות, AEDP מדגישה את חשיבות העיבוד, ההטמעה וההפנמה החוזרים ונשנים של הרובד החווייתי בטיפול, וכך את הפיכתו לרובד מפורש; כאשר המטופל מדווח על שינוי בחוויה הרגשית במהלך פגישה, דוגמת תחושת "הקלה" במתח הפנימי, המטפל יתעכב בזמן-אמת עם המטופל על התחושה שיוצרת עצם חוויית השינוי. לדוגמה, המטפל עשוי לשאול: "איך מרגיש לך המעבר שכרגע חווית בין מועקה לשחרור? אתה יכול להגיד לי על זה קצת יותר?". בעבודה זו, הייחודית לגישה, נוצר לעתים קרובות גל רגשי נוסף אצל המטופל. ייתכן והמטופל יגיב להתערבות זו באמירה ספונטנית: "וואו, זה ממש מרגש פתאום לשים לב שכל זה קרה בתוכי, זה פתאום ממלא אותי שמחה... מה כל הרגש הזה היה פשוט בפנים?". תגובה מסוג זה תעבור גם היא עיבוד נוסף וכן הלאה. מתודה טיפולית זו ייחודית לגישת ה-AEDP גם בשל המאמץ לשמר את תהליך השינוי ולא רק לעורר אותו. העיבוד מאפשר לאדם לחוש את היחס שמעורר השינוי בתוך מערכות התייחסות נוספות בנפשו, כמו הנרטיב שיש לו אודות עצמו.

התמרה

העיקרון האחרון מקפל בחובו את שלושת העקרונות הקודמים ומדגים את העוצמה שהתהליך הטיפולי מזמן. הוא מכונה עקרון הטרנספורמציה או עקרון ההתמרה, ומצביע על הצורך לחפש באופן אקטיבי וערני אחר רגעים שבהם דבר-מה חדש, שונה ומפתיע ניבט ומבצבץ בתהליך הטיפולי. פושה שואבת השראה ממחקרי טרנספורמציה (Greenberg, 1993; Safran 1994; Welling, 2012; Siegel, 2013) אשר עוסקים בזיהוי והמשגה של רגעים בטיפול בהם מתאפשרים תנאים להיווצרותם של "שינויים קוואנטיים". שינויים אלו הם שינויים חיוביים, מהירים ואף מפתיעים המתרחשים בטיפול, אשר אינם ניתנים להסבר ולחיזוי על ידי התפתחות לינארית צפויה-מראש של הטיפול. השינוי יכול להופיע בהבנתו של האדם את עצמו, בחווייתו הרגשית-סומטית, או ביחסו ובתחושותיו כלפי המטפל. התמקדות זו מתמירה את אותם רגעים חמקמקים, מרומזים ובלתי-מפורשים, לשינויים מוטמעים וארוכי-טווח. שינויים אלו נתפסים ככלי תרפויטי עוצמתי אשר מאפשר התקדמות מואצת ומשמעותית בטיפול, ולכן הגישה מעמיקה ברגעים הטרנספורמטיביים וביצירת אקלים טיפולי המעודד את הישנותם (Fosha, 2006).

הפוטנציאל הנוירו-פלסטי של הנפש

לצד המרכיבים הדינמיים עליהם היא נשענת, AEDP מבוססת ידע נוירופסיכולוגי עדכני המצביע על הפוטנציאל הנוירו-פלסטי שישנו במוח, ומכאן גם בנפש. ממצאים מחקריים מצטברים מעידים כי במוחנו נוצרים שינויים מרחיקי-לכת באזורים וברשתות נוירולוגיות שעברו פגיעה (Schore 2001, 2009 ;Siegel, 2012). מנגנונים נוירולוגיים אדפטיביים שהופעלו כתוצאה מטראומות חיצוניות וטראומות יחסים מוקדמות מתקבעים על ידי הפעלה חוזרת ונשנית והופכים למנגנונים הגנתיים לא אדפטיביים. האדם עשוי להצטמצם ולהימנע ממגע עם רבדים רגשיים-חוויתיים, הן בינו לבין עצמו והן ביחסיו עם אחרים. למרות הפגיעות ו"הצלקות הנוירולוגיות" שסביבן עוצבו המבנים ההגנתיים, תהליך היווצרותם של מנגנונים אלו מעיד גם על הפלסטיות של המוח ועל היותו "איבר מסתגל". הוא מגלם בתוכו את הפוטנציאל הטבעי לטרנספורמציה ולריפוי בהינתן הכוונה תהליכית נכונה. היכולת הנוירו-פלסטית המדהימה שקיימת בנו מזמינה לחקור ולפתח כלים אשר מטרתם "לעקוף" את אותם חסמים הגנתיים. AEDP מבקשת לאפשר למערכת הנפשית להתנסות בתנועות נפשיות חדשות אשר ירחיבו את המנעד הרגשי, ובמקביל יעצימו תחושות של חוסן, מסוגלות וחופש פנימי.

אחת מהנגזרות המרכזיות של היסוד הנוירופסיכולוגי היא הבנת תפקידם, אופיים והשפעתם של תהליכים רגשיים-חוויתיים-סומטיים המתרחשים במוח. העבודה החווייתית היא שמאפשרת את הגמשתן של רשתות נוירולוגיות ישנות (טראומתיות והגנתיות) על ידי יצירת חיבורים חדשים, כתוצאה מחוויה רגשית עוצמתית אשר הפכה למפורשת ומעובדת. כאשר מתרחש "שינוי קוואנטי" כזה, המטפל נדרש לעזור למטופל לעבד את החוויה של הטרנספורמציה באופן המדויק והעירני ביותר שניתן, באותה חיות וסקרנות שיצרה את התנאים לחוויית הטרנספורמציה עצמה. כלומר, לא רק שעליו להפנות את תשומת הלב המשותפת לתנועת ההתחדשות שהפציעה, עליו גם לחקור יחד עם המטופל באופן מפורש, מתפעל ונוכח-רגשית את תחושתו של המטופל כשמתרחש שינוי. חקירה זו של רגע-אחר-רגע (moment-to-moment tracking), מעלה לפני השטח סדרה שלמה של שינויים שמאפשרים מגע עם רגשות גרעיניים, שהם מחוללי-הצמיחה והריפוי של הטרנספורמציה הראשונית שהתרחשה. רגשות אלו כוללים בין היתר הודיה, פליאה, רכות והכרה הדדית, ובה-בעת אבל (mourning) ועצב ראשוניים הנובעים מהכאב על מה שהיה עד כה תקוע וחסר בחייו של המטופל.

פושה הדגישה כי לעתים קרובות הרמה העמוקה של התהליך העבודה, הכוללת מגע עם רבדים רגשיים גרעיניים ועיבוד שלהם, מובילה להתנגדות אצל המטופל. התנגדות זו עשויה לצוף בדמות הגנות, חרדה, אשמה ומצוקה, הנובעים מטראומת היחסים הראשונית. במקרים אלו, יש צורך בסבב נוסף של יצירת מגע רגשי-סומטי עם חוויות פנימיות, תוך מתן מרחב לתכנים טראומתיים ודיאדיים. זאת על מנת לכונן מחדש את הביטחון בקשר, ובה בעת כדי ליצור מחדש את התנאים שיאפשרו לחקור במשותף את הגורמים לחוויית האיום והצמצום שהוצפה. עיבוד נכון ומיטיב של הטראומה פותח מרחב לשינוי מעמיק וארוך-טווח עבור המטופל. הבניית התהליך באופן זה מולידה תנועה גלית וספירלית של צמיחה והתקדמות, אשר מעצימה ומעמיקה משלב אחד של העבודה לשלב הבא.

עמדה התייחסותית

בכל שלבי התהליך, המטפל ב-AEDP נדרש "לקפוץ למים" יחד עם המטופל למגע בלתי-הגנתי עם אזורי טראומה, הרוויים תחושות גופניות עוצמתיות לצד רגשות גולמיים מבלבלים וכואבים. עליו להיות כל כולו נוכח, מושפע ומשפיע, ולהביע התפעלות ואישור מפורשים כלפי מאמצי הצמיחה של המטופל (אפילו הקטנים ביותר). בנוסף, על המטפל לאפשר מגע של המטופל עם הטרנספורמציה ההדדית המתרחשת בתוכו כמטפל. זאת מתוך תפיסה כי על מנת לעודד התעוררות של רגשות חזקים, המטפלים צריכים להיות מעורבים בתור "זולת אמיתי" (“true other”) בתהליך. לכן, הם אינם צריכים לחשוש מלהציע דבר-מה חזרה למטופליהם, כגון הכרת תודה מפורשת או התפעלות מצעדי השינוי שהם לוקחים. עמדה זו מצריכה מהמטפל להתמודד עם חששותיו ומבוכתו, והוא נדרש בעצמו לתהליך למידה חווייתי-רגשי. מבלי לעבור תהליך זה, עלולים קשייו של המטפל לבוא לידי ביטוי בנטייה להישאר לעתים מרוחק רגשית, נבוך ומסוגר נוכח רגשותיהם החיוביים והשליליים של המטופלים.

מגע חי ומחייה

התרגולים החווייתיים והצפייה בקלטות ווידאו של טיפולים היוו מרכיב חשוב בהכשרה. ביום השלישי לקורס התחלקנו לשלישיות, כאשר כל אחד התנסה בעמדת מטפל, מטופל ועד (witness). התרגול נערך בהנחייתו ובסיועו של מטפל AEDP ישראלי מנוסה בשלבי הסמכה מתקדמים. במהלך התרגול נתבקשנו ליישם בפועל מרכיבים שונים של העבודה הטיפולית: מתן אישור והתפעלות מפורשים (affirmation) למרכיבי החיים והצמיחה במטופל; הפרה של הבדידות דרך יצירת קשר נוכח ובטוח; חקירה סומטית-חווייתית של תכנים שעולים; ועיבוד (meta-processing) של רגשות, רגעי טרנספורמציה ותהליכים בינאישיים שהתעוררו במהלך ההתנסות. התרגול נערך בעדינות, בסבלנות ובבהירות, ואפשר להרגיש מקרוב את העוצמתיות והאפקטיביות של העבודה הטיפולית. הן בכיסא המטופלת והן בכיסא המטפלת חוויתי את עצמי באופן שהפתיע וריגש אותי: קרובה, נִנְגעת ונוגעת באחר ובעצמי.

הצגות מקרה

ביום הרביעי לקורס הציגו ארבעה מטפלים קטעי ווידאו מתוך פגישות טיפוליות על מנת להעמיק דרכם את ההבנה של היבטים שונים במודל של AEDP:

עבודה מול הגנות

נטע עופר הציגה תהליך עבודה מול הגנות רגשיות עוצמתיות, בתהליך טיפולי עם גבר בעל נטייה לסגירות וקשיחות רגשית. המטופל המתמודד עם מחלתה הקשה של אשתו, הגיע לפגישה עם עומס רגשי רב והוא לא הצליח להכיל ולווסת אותו. העומס הביא להתעוררותם של הגנות המנעותיות חזקות, הן ממגע עם רגשות והן ממגע בינאישי עם נטע. נטע עבדה באופן נחוש ודירקטיבי, לרגעים אף בעקשנות. לצד זאת, היא הפנתה אמפתיה, חום והתפעלות רבים. כך הצליחה נטע להביא את הדיאדה בהדרגה למרחב בטוח, איטי, מחובר ואקספולרטיבי. התהליך יצר מקום להיות יחד בתוך חוויה רגשית מלאה של כאב, חוסר-אונים ופחד, שהובילה את המטופל לתחושת הקלה וחיבור. נטע שמה דגש על האופן שבו המטופל חווה את ההתערבויות שלה כלפיו וניסתה בעזרת השיחה על חוויה זו להעצים את תחושת הביטחון של המטופל בביטוי רגשות שנחוו כפגיעים עבורו. התערבויות כמו: "מה אתה רואה בעיניים שלי עכשיו"? העצימו והדגישו את האהבה והיחס החם שהתעוררו בנטע. הן איפשרו למטופל לחוות בצורה חזקה ומודעת תחושות אלו ונתנו לו את הבסיס הבטוח כדי להעז ולחוש את האימה שמעוררת בו מחלתה של אישתו, אימה שחווה בתחילה כרגש מבייש שאסור לו לבטא.

עיבוד טראומה

ניב גרוס הציג תהליך עם אישה בשנות ה-30 לחייה, שעברה פגיעה מינית בנעוריה ובעקבות כך חוותה שבר התקשרותי חריף עם הוריה. המטופלת סובלת מהתקפי חרדה, כולל הסתגרות מתמשכת בבית (אגורופוביה), ומפגינה דיסוציאציות רבות. במפגש הטיפולי שבו צפינו ניב והמטופלת עיבדו התקף חרדה שחוותה בתחילת הפגישה. ההתקף עורר בה חרדות התקשרות עזות, בהם הפחד להיות נטל, להיראות כמשוגעת ולהינטש. במפגש זה ניב הנחה את המטופלת בעבודה רגשית-מתקנת בדמיון, אשר התמקדה במרכיבי ההתקשרות שהתעוררו במהלך התקף החרדה, שכללו בין היתר חששות מפני תגובת הזולת למצבה, נטישתה ודחייתה. לאחר מכן, ניב המשיך לחקור ולעבד את החוויה הבינאישית בחדר. הוא שוחח על הקשר מתוך עמדה טיפולית מתפעלת, מחזקת ואמפטית, ובאמצעות התבוננות על רגשות ותחושות גוף שהתעוררו. באופן זה, הדגים ניב את האפשרות להרחיב עבודה רגשית-חווייתית מתקנת על מרכיבים התקשרותיים ראשוניים. בעיקר, ניב הראה כיצד ניתן לעודד טרנספורמציה של רגש הבושה הראשוני עמו מגיעה המטופלת, אל עבר חוויה של קשר טיפולי בטוח, נגיש ומלא חיים.

שימוש בחקירה והעמקת תהליכי שינוי

סיגל בחט הציגה עיבוד רגשי-חוויתי ספירלי עם נערה שסבלה מהתקפי פאניקה מתמשכים. ההתקפים לוו בחוסר שקט ועומס פנימי רב ובהימנעות חברתית נרחבת. במפגש סיגל העצימה וחקרה חוויה חיובית שעברה המטופלת במפגש עם זולת-אמיתי מעברה במהלך השבוע שלפני הפגישה. היא הדגימה את האופן שבו החקירה ועיבוד-העל (meta-therapeutic processing) מעודדים את היווצרותם של אפקטים טרנספורמטיביים נוספים. בסיום הפגישה הודגמה גם עבודה קרובת-חוויה שנועדה ליצור קוהרנטיות בנרטיב העצמי של המטופלת, ולהדגיש בו מרכיבים של חמלה עצמית, מסוגלות וביטחון גובר בקשר עם הזולת. העבודה שהציגה סיגל האירה את האופן שבו חוויית התקשרות בטוחה הנוצרת ביחסים בין-אישיים בהווה, מניעה טרנספורמציה ביחסים תוך-אישיים בין חלקי-עצמי של המטופל. כך, ההכרה בהיבטים ההתקשרותיים של חוויות תומכת בתהליכי אינטגרציה וייצוב של העצמי.

התקשרות מוקדמת והתקשרות כאן ועכשיו

גלית ים הציגה טיפול באימא צעירה שהגיעה עם תינוקה הרך, ומתמודדת עם קשיים בזוגיות וביחסיה עם אמה. המטופלת הגיעה מוצפת רגשית אך מנותקת, ממורמרת וחסרת אונים. בהדרגה היא מצליחה להתמסר לחקירה הרגשית שגלית מעוררת דרך עבודה בדמיון, ולהתחבר לרגשות גרעיניים של כעס ושל בדידות גדולה. מתן הביטוי המלא לרגשות אלו הובילה לטרנספורמציה שלוותה בתחושת קומפטנטיות בנוגע ליכולת של המטופלת להוביל לשינוי בקשר עם אמה. היא חשה ביטחון ואנרגיה לצד תחושת עצב והחמצה מכל השנים שעברו מבלי שהיא העזה לתת לעצמה את הלגיטימציה לרגש הבסיסי שהרגישה. הטיפול הכיל ממדים בין-דוריים רבים, ואפשר לראות כיצד הטרנספורמציה ביחסים המוקדמים מניבה שינוי רגשי-חוויתי-סומטי עוצמתי בהתקשרות של המטופלת עם תינוקה, הנוכח ב"כאן ועכשיו" של תהליך השינוי הטיפולי. המטופלת נעה מאחיזה מעט נוקשה ועייפה, אשר הוחלפה לעתים בניסיונות "לכפות" על תינוקה מגע מרגיע וממסך חרדה, לחיבור ממשי וחופשי יותר ביניהם. האם התייצבה מול התינוק כדמות רגישה, משחקית ומכוונת, אשר לא חייבה אותו למלא עבורה את צרכיה. בנוסף, ניתן היה לראות כיצד במהלך הפגישה התרחשו אצל המטופלת שינויים בנטיות הפעולה הרגשיות (action tendencies) והתעורר בה הרצון להיות אקטיבית, לקחת יוזמה, ולחוות ביטחון ותוקף כלפי הצרכים ההתקשרותיים-רגשיים שלה עצמה.

התמודדות עם רגשות חיוביים עוצמתיים

הצגות המקרה שהתווספו לפגישות המוקלטות שפושה הציגה לאורך כל ימי הסדנה, אפשרו הבנה מעמיקה יותר של תהליכי העבודה דרך הגישה. הם הדגישו את הפוטנציאל הטרנספורמטיבי החזק שבה, בייחוד במגע הטיפולי המורכב ולעתים הקשה-מנשוא באזורי הטראומה. עם זאת, מרבית הפגישות המוקלטות של פושה, וחלק מן הרגעים בתיאורי המקרה שהוצגו על ידי המטפלים הישראלים, התמקדו במגע העוצמתי עם רגשות השינוי החיוביים. כמטפלת דינאמית בראשית דרכה, מצאתי כי הצפייה בהם העלתה בי מעין אי-נוחות וחשש. השהייה הממושכת באזורים של רגשות חיוביים נחוותה בתוכי כמאיימת ומעוררת אמביוולנטיות. מצאתי את עצמי לא פעם בוחנת וחוקרת האם התעורר בי חלק הגנתי (שהגיב לעתים בהרחקה או בזלזול), או שמא משהו בי אותת על סכנה ממשית אל מול "קצה מאני" דיאדי שתהליך שכזה יכול להגיע אליו מתוך העוצמה החווייתית-רגשית ההדדית. מצאתי את עצמי חוששת מהתמוטטות "דפרסיבית" הן של המטופל והן של המטפל, ביציאתם מהחדר. נותרתי במחשבה כי בתהליך ההכשרה של מטפלים בגישה יש להעניק מקום ניכר לעלייתם של רגשות פחד, התנגדות וקושי של המטפלים בעבודה עם רגשות ההתרוממות הטרנספורמטיביים. נרגעתי במידה מסוימת כאשר פושה בעצמה התייחסה להיבטים מורכבים אלו וציינה כי במטפלים רבים מתעוררת בושה ומבוכה ברגעים של שהייה עם מטופלים באזורים אפקטיביים חיוביים, המתעוררים בתהליכי החלמה ושינוי מואץ. נראה כי בהכשרתנו הטיפולית אנו ממעטים לעסוק בחוויות אלו, ומתקשים לא פעם לעורר ובו-בעת לשמר באופן מווסת שהייה ממושכת באזורים של רגשות חיוביים, שלעתים נותרים בגדר "נעלמים" או גולמיים בתהליך הטיפולי. בשל כך, חלק גדול מתהליך ההכשרה של מטפלים בגישת ה-AEDP מתמקד ביצירת מגע, למידה וויסות והבנה של רגשות אלו.

"להפוך מרומז למפורש, ומפורש לחווייתי"

גישת ה-AEDP חותרת לשנות את המוקד הטיפולי מ"דיבור על" החוויה ל"החייאה" של חוויה רגשית-סומטית מלאה ועוצמתית במרחב הטיפולי, באמצעות הפיכתה למפורשת. מרכיבים הנוגעים לתוכן מקבלים מעמד משני ביחס למרכיבים הנוגעים לתהליך, כך שתכנים מעובדים באמצעות יצירת חוויה רגשית-סומטית נטועה ומועצמת. עמדת המטפל, המתאפיינת בדירקטיביות, במתן אישורים, בהתפעלות ובסקרנות, מהווה את המצע ההתקשרותי ההכרחי הנחוץ למטופל כדי לשהות עם רגשותיו. נוכחותו האמפטית, הנגישה והחומלת של המטפל מופנמת בהדרגה והופכת לנוכחות מיטיבה תוך-נפשית. המרכיבים ההתקשרותיים והחווייתיים נכרכים האחד-בשני: רובד היחסים מאפשר העמקה של המגע, החקירה והעיבוד החווייתיים; הרובד החוויתי מאפשר העמקה והפנמה של תחושת הביטחון והמלאות המתקיימים בתוך הקשר והיחסים. העולם הרגשי הולך ומקבל מקום לגיטימי, רצוי ואף מצמיח בעולמו של המטופל. הרגשות הופכים מדבר שהמטופל התאמץ להימנע, להתנתק ולהצטמצם מפניו, לחומרים-חיים, מסקרנים, מגוונים, מווסתים ובלתי-מאיימים. בשלבים המתקדמים של הטיפול, כאשר החוויה מווסתת, הולכת ומתחזקת היכולת לרפלקטיביות. בהדרגה נוצרת הזדמנות ליצירת נרטיב חדש המעניק ביטוי חומל לפצעי עבר ואף מכיל את הפוטנציאל המאחה העמוק המתקיים בתוך קשר.

הקורס יצר אווירת למידה ייחודית שעודדה את המשתתפים להיפתח, להביא מעצמם ולהביע את עצמם במרחב המשותף. המשתתפים זכו להכיר ולגעת האחד בשני והאחד בתוך נפשו-שלו, כאשר ההמשגות והתיאוריה לא שאבו למקום "אינטלקטואלי" מרוחק. שם המשחק היה למידה חיה, אותנטית וערנית, דרך נוכחות חווייתית-רגשית-סומטית מלאה ככל שניתן.

 

מקורות

Fosha, D. (2000). The transforming power of affect: A model for accelerated change. New York: Basic Books.

Fosha, D. (2006). Quantum transformation in trauma and treatment: Traversing the crisis of healing change. Journal of Clinical Psychology/In Session, 62(5), 569-583.

Fosha D. (Editor), Siegel D.J. (Editor), Solomon M.F. (Editor) (2009). The Healing Power of Emotion: Affective Neuroscience, Development & Clinical Practice.W. W. Norton.

Greenberg, L. S., Rice, L. N., & Elliott, R. (1993). Facilitating emotional change: The moment-by-moment process. New York: Guilford.

Safran, J. D. , Muran, J. C., & Samstag, L. (1994). Resolving therapeutic alliance ruptures: a task analytic investigation. In A. O. Horvath & L. S. Greenberg (Eds.), The working alliance: theory, research, and practice, pp. 225-255. New York: Wiley.

Schore. A. N. (2009). Right-Brain Affect Regulation; An Essential Mechanism of Development, Trauma, Dissociation, and Psychotherapy. In: Fosha, Siegel & Solomon (Eds.). The Healing Power of Emotion: Affective Neuroscience, Development & Clinical Practice.W. W. Norton.

Schore, A. N. (2001). Effects of a secure attachment relationship on right brain development, affect regulation and infant mental health. Infant Mental Health Journal, 22, 7-66.

Siegel, D.J. (2012). The developing mind, second edition: How relationships and the brain interact to shape who we are. New York: Guilford Press.

Siegel, D.J., & Solomon, M. (Eds.). (2013). Healing Moments in psychotherapy. New York: W.W. Norton

Welling, H. (2012). Transformative emotional sequence: Towards a common principle of change. Journal of Psychotherapy Integration, 22,2, 109-13.

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

שפירא, כ. (2017). כשחרציות צומחות מבעד לסדקי בטון. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 27/7/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3503

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צילה כהןצילה כהן26/2/2017

מי המטפלים בגישה זו (רשימה).

אילה אילוזאילה אילוז26/2/2017

כן, לחוויה ורגש, פחות להתפעלות והאצה. גם אני חושבת שלחיות, פירושו קודם כל להרגיש, ושמטרתו של טיפול היא לעורר החיאה של רגשות והשתהות איתם, המלווה בהחזקה, הפחתת הבדידות, והזמנה לצמוח מתוך הקושי. פחות התחברתי להתפעלות, שנראית לי מלאכותית, ולמחשבה שהחוויה יוצרת האצה של התפתחות. חוויה יוצרת קודם כל תחושת חיים, וממנה אפשר לצאת לדרך. אך גם לשיאים רגשיים, צריכה להתלוות בניה מתמשכת, כדי שלא ידעכו עד מהרה.